אחד הכבישים היפים והשוממים בישראל, כביש 10, פתוח לתנועת מטיילים רק בחלק ממועדי ישראל וכעת, בסוף השבוע האחרון של חול המועד ובחג השני של סוכות יש הזדמנות נהדרת לנסוע עליו.
טיול סוף השבוע והחג לוקח אותנו הפעם אל 'בורות לוץ', וכדי לעשות את זה בדרך הטובה ביותר אנחנו ממליצים להגיע ערב קודם ולנטוע אוהל בחניון הלילה הסמוך. מי שיעשה כך יוכל ליהנות מאחד האתרים עם הכי פחות "זיהום אור" בישראל, מקום נהדר לאסטרונומים חובבים ולכל מי שאוהב לצפות בכוכבים.
בנוסף, עם שחר, דקות ספורות לפני שהשמש שולפת את עצמה מאחורי הר רמון, אפשר להבחין איך גוש ההרים המסיבי הופך לכמעט שחור. אד לבן וקל מרחף לאיטו מעל הקרקע וצללים מסתוריים נמתחים עוד ועוד לכיוון מערב ככל שהשמש מזקדפת אל כיפת השמים.
רוח הבוקר הצוננת של הר הנגב חודרת דרך רוכסן שק השינה ובתוך רגעים נעלמים המראות הנפלאים של רקיע לילה זוהר מאינספור כוכבים. מהר מאד מאירה השמש את ראשי ההרים ונדמית לכובע זוהר, חיות הלילה נעלמות חיש קל למחילותיהן ובשקי השינה שמסביב מתחילה תנועה אנושית.
קירות אבן עוטפים את החניון במעין חצי סהר ומגינים על הלנים באופן חלקי מפני צינת הר הנגב, וזה הרגע המושלם לטפס אל מקום גבוה כדי להשקיף ממנו על יפי המדבר המתעורר. בהמשך, אחרי קפה של בוקר וקיפול המחנה, יוצאים למסלול רגלי קצר יחסית לאורך כחמישה קילומטרים בין 24 'בורות לוץ'.
חלק מן החוקרים משערים שהבורות נחצבו בתקופת עוזיהו מלך יהודה (ויבן עוזיהו מגדלים בירושלים …ובמדבר בורות רבים) ואחרים סבורים שהם קדומים עוד יותר ונחצבו בתקופה הכנענית או בימי מלכות שלמה. כך או אחרת, גם כ-2,800-3,300 שנים לאחר מכן שמונה מן הבורות עדיין מתמלאים במי גשם במהלך החורף. מעניין לציין שעל אף שהבורות עצמם התגלו ונחקרו לראשונה כבר בשנות ה-50 של המאה שעברה, רק לאחר החזרת סיני במסגרת הסכמי השלום עם מצרים נסלל לאזור הזה כביש והתקיימו במקום חפירות ארכאולוגיות.
שמם הערבי של הבורות, שחלקם ככל הנראה שימש כמאגרות, הוא 'חירבת אום רתמייה', אולי בגלל שיחי הרותם שצומחים בסביבה. מבין 24 בורות לוץ, שחפורים בסלע הקירטון, 17 שימשו כבורות מים ומחלקם מציצים צמחי אשל המדבר. בורות אחרים שימשו ככל הנראה כדי לשמר מזון בתנאי קירור טבעיים והם היו מקורים.
לאחר ביקור באתר הבורות נמשיך אל כביש 10 וניסע עליו צפונה לכיוון ניצנה. רגע לפני הישוב נפנה ימינה אל דרך עפר שמוליכה למצפה ברלב וחמוקי ניצנה. המילה 'חמוקיים' מוגדרת כך במילון אבן שושן: "חמוק – כפיפה, התעגלות. "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, חמוקי ירכיך כמו חלאים" (שיר השירים ז' ב')".
חמוקי ניצנה הם שטח של סלעים לבנים וחלקים שמהווה מגרש משחקים נהדר לילדים. הצבע הלבן של האבן מסנוור בשמש, אבל אם הגעתם לכאן עם ילדים אל תבנו על זה שהם יאפשרו לכם לעזוב כל כך מהר…
אזור ניצנה מוגדר כ"קער גיאולוגי רדוד" שבתוכו יש גבעות שטוחות שהוחלקו במשך אלפי שנים על-ידי מי השיטפונות. כך נגרפה מהם שכבת הגיר הקירטונית ונותרו גבעות זועקות בלובן צח, בוהקות ומעוגלות. מכאן נחזור אל כביש 10 וניסע איתו אל צומת מעבר גבול ניצנה ומשם אל כביש 211 שאיתו נחזור צפונה.
כך מגיעים: נוסעים על כביש 40 מבאר שבע דרומה אל מצפה רמון ולפני הכניסה לעיר פונים ימינה ב'צומת הרוחות' אל כביש 171. ממשיכים עד לדרך עפר שפונה ימינה ומחפשים את השילוט לבורות לוץ.
