בעוד שגל הקריאות לתיקון בארה"ב נמצא בעיצומו לא נותר אלא לתהות מדוע אנחנו לא שומעים על כל יצרני הרכב האחרים, ובעיקר על יצרנים אירופאים ויפנים.
סוף השבוע האחרון הביא איתו גל נוסף של קריאות לתיקון, וגם ידיעה לא מפתיעה שיצאה מכיוון מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני (NHTSA): מספר הנהגים והנוסעים שמותם מיוחס כעת למתגי ההתנעה הלקויים של ג'נרל מוטורס עלה ל-47.
טויוטה הכריזה על קריאה לתיקון של יותר מ-50 אלף רכבי פנאי מסוג היילנדר משנת הייצור הנוכחית, רובם בארה"ב, לצורך ביצוע עדכון לתוכנת מערכת כריות-האוויר וחגורות הבטיחות. החשש הוא שבמקרה של תאונה, חגורת הבטיחות של הנוסע לצד הנהג לא תתפקד כפי שתוכננה לפעול, ולא תספק לו את רמת ההגנה המרבית. מעט קודם לכן קראה טויוטה לתיקון ל-466,000 כלי רכב ברחבי העולם, רובם בארצות הברית, לבדיקת תקלה אפשרית בבלמים ואובדן הגלגל הרזרבי.
קריאה זו כוללת כ-16,000 מכוניות מדגם לקסוס GS משנת הדגם 2013, שבהן עלול מתג במערכת הבלימה לגרום למערכת לפעול ספונטנית ולגרום להאטה בלתי צפויה של המכונית. כ-1,900 מבין המכוניות שכלולות בקריאה הזו נמכרו באירופה. בנוסף, כ-450,000 מיניוואנים מסוג סיינה משנות הדגם 2004-2011 (שאחדים מהם אולי הגיעו ארצה ביבוא אישי) נקראים לתיקון מפני שהם עלולים לאבד את הגלגל הרזרבי שלהם תוך כדי נסיעה. תקלה זו נובעת מכשל אפשרי בתכנון המנגנון שמחזק את הגלגל הרזרבי למקומו.
סוזוקי = דייהו
סוזוקי קראה בארה"ב לתיקון של 184,244 מכוניות מדגמי 'פורנזה' ו-'רנו' משנות הייצור 2004-2008 לצורך תיקון חלק פגום בתאורת היום הקבועה אשר עלול לגרום להתחממות ולשריפה.
פורנזה ורנו הן למעשה שברולט אופטרה בתצורות 4 ו-5 דלתות עם סמל של סוזוקי. מכוניות אלה נבנו על-ידי ג'נרל מוטורס-דייהו בדרום קוריאה ושווקו בארה"ב גם תחת הסמל של סוזוקי, במסגרת שיתוף הפעולה שהתקיים בעבר בין שתי החברות (ג'נרל מוטורס החזיקה בעבר בבעלות חלקית בסוזוקי). מדובר בקריאת תיקון זהה לזו שפרסמה ג'נרל מוטורס לפני כשבוע בנוגע לאותן מכוניות תחת הסמל שלה.
ג'נרל מוטורס עצמה הכריזה על קריאה לתיקון נוספת, של כ-500 טנדרים ורכבי פנאי גדולים שנמכרו תחת סמלי שברולט ו-GMC לצורך תיקון תקלה אפשרית בכריות-האוויר הבטיחותיות.
תחת זכוכית מגדלת
מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני הודיע בסוף השבוע על פתיחת חקירה בנוגע לתקלה אפשרית בכ-110,000 טנדרים גדולים מתוצרת קרייזלר, מדגמי ראם 2500 ו-3500 משנות הייצור 2004-2006, שבהם מותקנת תיבת הילוכים ידנית.
החשש הוא שתקלה במשבת המנוע, שאמור למנוע אפשרות להתניע אותו כאשר המצמד לא מופרד, עלולה לאפשר תחילת נסיעה של הטנדרים הללו אם מתניעים אותם מבלי ללחוץ על המצמד. על-פי דיווחים שהתקבלו במינהל הפדרלי, ידוע על שלוש תאונות שעלולות היו להיגרם בגלל תקלה זו – ואחת מהן קטלנית.
ההליך שבו פתח המינהל, שנקרא 'חקירה ראשונית', הוא צעד ראשון בתהליך שיכול להוביל לקריאה לתיקון אם אכן יתברר שמדובר בתקלת ייצור או תכנון שיש לה פתרון טכני. שקיפות רבה, כמו גם האקטיביזם של מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני, אותו אקטיביזם שלא התקיים בפרשת 'סוויצ'גייט', גורמים לכך שכמעט כל הקריאות לתיקון שמפורסמות בעולם מגיעות מארצות הברית.
יצרני רכב יודעים בדרך-כלל שבארצות הברית יש מי ש"ממתין להם בפינה" במקרה שבו הם גילו תקלה סדרתית אך נמנעו מלפעול כדי לתקן אותה. ראשונים בתהליך הזה אמורים להיות אנשי מינהל הבטיחות, ומיד בעקבותיהם ממתינים עורכי דין שישמחו להגיש ולזכות בתביעות נזיקין של מאות מיליוני דולרים אם יצליחו להוכיח רשלנות מצד יצרני הרכב.
גם באירופה וביפן קיימים נהלים של קריאות לתיקון, ויצרני רכב אירופאים ויפנים מבצעים עשרות קריאות כאלה בכל שנה. אלא שבניגוד למינהל הבטיחות בדרכים הפדרלי האמריקני, אשר מפרסם באופן גלוי ושקוף את כל הקריאות לתיקון – באירופה וביפן לא מתקיימת שקיפות באותה רמה וליצרני הרכב ודאי אין כל אינטרס לפרסם את התקלות של עצמם. בנוסף, הליכי תביעות הנזיקין באירופה וביפן פחות מתקדמים מאלה שנהוגים בארה"ב, לכן גם משרדי עורכי הדין פחות נמרצים ופחות משתמשים בתקשורת כדי לפרסם את הישגיהם.
אלא שתהליכי הייצור של מכוניות שנמכרות בארה"ב לא שונים מאלה של מכוניות שנמכרות ביפן, אירופה, סין או ישראל, ורוב המערכות במכוניות מודרניות מיוצרות על-ידי ספקי משנה של יצרני הרכב, ולעתים אף מותקנות בדגמים שונים של יצרנים שונים. המשמעות, לכן, היא שכל הקריאות לתיקון עליהן כולנו שומעים הן רק קצה הקרחון: לא יעלה על הדעת שתקלות סדרתיות וקריאות לתיקון הן נחלתם של מספר קטן של יצרנים, וסביר בהרבה שאף יצרן רכב לא חסין מתקלות כאלה.
מה שצריך להדאיג אותנו, בשורה תחתונה, הן לא הקריאות לתיקון שעליהן כולנו שומעים אלא דווקא אלה שאנחנו לא שומעים עליהן, בין אם בגלל שהן לא מבוצעות בזמן – כמו בפרשת סוויצ'גייט, או לא מבוצעות בכלל, או אם הן מבוצעות "מתחת לרדאר" מבלי שקיבלו חשיפה פומבית.
