מסירת מידע כוזב לחברת ביטוח לא מהווה עילה לאי תשלום פיצוי במקרה שהוכח שלא הייתה כוונה להוציא ממנה כספים במרמה
חברת ביטוח אינה פטורה מתשלום פיצוי למבוטח שלה גם אם מוכח ששיקר לה, בתנאי שהמידע הכוזב לא נמסר במטרה להוציא כספים מחברת הביטוח שלא כדין. כך עולה מפסק דין שניתן באחרונה על ידי השופטת אספרנצה אלון בבית משפט השלום בחיפה.
מדובר בתביעה שהוגשה כנגד חברת אי.די.איי (החברה לביטוח ישיר) על-ידי מבוטחת שלה בעקבות תאונה עצמית שגרמה להכרזתה של המאזדה 6 המשפחתית כאובדן גמור.
מי שנהג במכונית בעת התאונה הוא בנה של המבוטחת, אולם המבוטחת מסרה לחברת הביטוח שהיא זו שנהגה ברכב וגרמה לתאונה, ולא בנה.
גירסת המבוטחת "אומתה" על ידי מספר עדים נוספים ובהם בנה, חברתו, ובעלה של המבוטחת.
החברה לביטוח ישיר הפעילה חוקר פרטי וזה מצא שהבן הוא שנהג ברכב בעת התאונה, ועל כן המידע שנמסר לחברת הביטוח היה שיקרי. בעקבות החקירה סרבה חברת הביטוח לשלם את הפיצוי, והמבוטחת, באמצעות עו"ד מאיר ברק, הגישה כנגד החברה תביעה לתשלום הפיצויים.
התובעת לא הכחישה שמסרה מידע שקרי לחברת הביטוח, אולם טענה שהמניע למסירת המידע הכוזב לא היה הוצאת כספים במרמה אלא הגנה על הבן. האם טענה שבנה חשש שאם עובדת מעורבותו בתאונה תגיע למשטרה הוא יאבד את רישיון הנהיגה שלו, לאחר שכבר היה מעורב בתאונה קודמת וגם נתפס כשהוא נוהג בשיכרות.
התובעת טענה שמכיוון שבנה היה מבוטח במסגרת פוליסת הביטוח המקיף לא מדובר בניסיון לקבלת כספים במרמה אלא בפיצוי לגיטימי על נזק שנגרם.
הטיעון המשפטי של באי כוחה הוא שהחוק קובע שכדי להוכיח "כוונת מרמה" חיבים להתקיים שלושה יסודות מצטברים: מסירת עובדות לא נכונות או כוזבות, מודעות של המבוטח לאי נכונות העובדות או לכזב, וגם כוונה להוציא כספים על יסוד העובדות הלא נכונות. מאחר שהיסוד השלישי לא התקיים הרי שהמידע הכוזב אינו משפיע על הכיסוי הביטוחי. חברת הביטוח קיבלה פרמיה מלאה ומוגדלת תמורת פוליסת ביטוח מקיף שכללה כיסוי לכל נהג מעל גיל 24, ולכן גם מי שבאמת נהג במכונית מכוסה בפוליסה.
לא לעודד שקרנים
גם לחברת הביטוח ישנם טיעונים כבדי משקל, ראש וראשון בהם הוא שלא היה מדובר במעידה קלה אלא במזימה מורכבת ומתוזמרת שבה לקחו חלק לפחות חמישה בני אדם שונים, וכללה גם זיוף מסמכים. חברת הביטוח טענה גם שכדי לחשוף את המרמה היא נדרשה להוצאות ולטרחה.
גם לצד האתי וטובת הציבור יש לתת משקל, מפני שלמסירת מידע מהימן יש חשיבות ביישום עקרון תום הלב, והוא נועד לסייע בהתמודדות עם בעיית הסיכון המוסרי הטמונה ביתרון המידע שיש למבוטח בעת קרות מקרה הביטוח.
השופטת, שקיבלה את גרסת התובעת וקבעה שעל חברת הביטוח לפצות אותה, כתבה בהכרעת הדין "התובעת כיזבה והוליכה שולל זמן רב את הנתבעת. היא דבקה בשקר עד אשר הגישה את תביעתה. לטעמי, התנהגותה ראויה לגינוי. מורת רוחי תמצא ביטוי בהעדר פסיקת הוצאות. שקריה, בין אם יזמה אותם ובין אם נגררה אליהם על ידי בנה, ראויים לגינוי, אך אין בהם כדי לשלול תשלום תגמולי ביטוח".
לדבריה, על אף שאין מחלוקת לגבי שני היסודות הראשונים – מסירת מידע כוזב והעובדה שהמידע נמסר במכוון, על בית המשפט לבדוק אם הדבר נעשה כדי להוציא כספים מחברת הביטוח שאינם מגיעים למבוטח, ויסוד זה לא הוכח.
בסיכומו של יום קבעה השופטת שחברת הביטוח תפצה את המבוטחת בגין ערך המכונית אך לנוכח השקרים לא פסקה הוצאות לתובעת אלה פסקה שכל צד ישא בהוצאותיו.
