בשנה הבאה, ולכל המאוחר בשנת 2024, אמורות היו עלויות הייצור של רכב חשמלי להיות זהות לאלה של כלי רכב עם מנועי בעירה, וזה כמובן אמור היה להזניק את הביקוש ולהעביר מיליוני לקוחות ממחנה הבנזין אל מחנה החשמל.
אלא שכדברי פתגם ידוע: "אדם מתכנן תוכניות – ואלוהים צוחק". משבר קורונה, פלישת רוסיה לאוקראינה, ועצם הביקוש הגובר לרכב חשמלי שיבשו את התוכניות והזניקו את עלויות הייצור של רכב חשמלי ואת המחירים לצרכן באופן ניכר. בארצות הברית, למשל, כך חושפים האנליסטים של חברת הסקרים J.D. Power, זינק מחיר המכירה הממוצע של מכונית חשמלית מגזרת ה-54,000 דולר לכמעט 61,000 דולר.
צריך כמובן "למסגר" את הנתון הזה בקונטקסט המתאים ולהזכיר שמשבר קורונה פגע בכושר הייצור של כלל תעשיית הרכב, וזה אומר שהביקוש לכל סוגי הרכב בכל העולם גדול בשנתיים האחרונות מן ההיצע. במילים אחרות – קשה יותר להשיג מכוניות, זמני ההמתנה ארוכים יותר, ויצרניות הרכב והסוחרים מתנהגים כמו בשוק של "קונים בלבד" ומעלים מחירים ככל שהם יכולים. לשם השוואה, מחירה הממוצע של מכונית עם מנוע בנזין בארה"ב התייקר גם הוא, אבל עומד על כ-44,000 דולר.
יש שתי סיבות אובייקטיביות לעליה גדולה יותר במחירי הרכב החשמלי, הראשונה בהן היא זינוק ספציפי גדול יותר בביקוש לרכב חשמלי, שמחזק עוד יותר את היכולת של יצרניות וסוחרים לגבות יותר כסף. פלישת רוסיה לאוקראינה הזניקה את מחיר הנפט לרמות הגבוהות ביותר מזה עידן ועידנים, ובעלי רכב רבים סבורים שזה הזמן להפסיק לקנות דלק ולעבור לחשמל – מה שמגביר עוד יותר את הביקוש הגבוה ממילא לרכב חשמלי.
סיבה שנייה היא זינוק בעלויות הייצור של רכב בכלל, ובפרט של רכב חשמלי. קורונה, והפלישה הרוסית, גרמו לכך שברוב מדינות העולם האינפלציה הרימה ראש, וליצרניות רכב קל להאשים את הזינוק בעלויות שכר העבודה, מחירי האנרגיה הגבוהים, עלויות שינוע ועליית מחירי כלל הרכיבים והחומרים.
החלום ושברו?
יצרניות רכב שעיניהן בראשון ולא פספסו את מהפכת החשמול השקיעו בשנים האחרונות משאבים רבים בפיתוח אמצעי ייצור והקמת מפעלים ייעודיים לייצור סוללות ולייצור רכב חשמלי. אלא שבשונה מן הממשלה הסינית, שדחקה בחברות סיניות להשתלט על מרבצי מינרלים באפריקה ובמדינות אחרות, יצרניות רכב שפועלות במדינות אחרות נותרו תלויות בחסדי מפיקות המינרלים והמתכות.
חברת האנליסטים AlixPartners פרסמה ביום רביעי האחרון דוח שממנו עולה שהמחירים של ליתיום, קובלט וניקל, שדרושים לייצור סוללות לרכב חשמלי, יותר מאשר הכפילו את עצמם מאז סוף שנת 2019, ערב מגפת קורונה, ועד היום. אנשי החברה מעריכים שנכון לחודש מאי עומדת עלות חומרי גלם ממוצעות לסוללת רכב חשמלי על 8,255 דולר לעומת 3,381 דולר בחודש מרץ 2020, ואילו עלויות השינוע זינקו מכ-2,000 דולר לרכב אל כ-4,500 דולר.
גם עלויות חומרי הגלם שנדרשים לייצור כלי רכב עם מנועי בעירה פנימית יותר מאשר הוכפלו באותו פרק זמן והגיעו ל-3,662 דולר לרכב לעומת ממוצע של 1,779 דולר לרכב במרץ 2020. עיקר ההפרש במקרה הזה מיוחס לזינוק במחירי הפלדה והאלומיניום.
מה קורה בשטח?
התוצאה המיידית של כל אלה היא, כאמור, עליית מחירים, אבל זה לא הדבר היחיד שקורה. מנכ"ל פורד, ג'ים פארלי, אמר לאחרונה שעלות הייצור של מוסטנג מאך-E זינקה עד כדי כך שההפרש בין עלויות הייצור שלה לבין אלה של 'אדג' עם מנוע בנזין עומד כבר על כ-25,000 דולר ליחידה. התוצאה: פורד העלתה את מחירי הדגם.
בשבוע שעבר העלתה גם ג'נרל מוטורס את מחירי 'האמר' החשמלי שלה ב-6,250 דולר ליחידה, ואלה נעים כעת בין כ-85,000 דולר ל-105,000 דולר בארצות הברית. טסלה העלתה כבר שלוש פעמים את המחירים של חלק מן הגרסאות שלה, ומחיר גרסת הביצועים של 'מודל Y', למשל, עומד בארה"ב על 69,000 דולר לאחר שהתייקר בתוך מספר חודשים בכ-9%.
פורד, חוץ מאשר להעלות מחירים, נקטה גם בצעד נוסף שמצד אחד אפשר לומר עליו שהוא "צופה פני עתיד" אבל מצד שני קל לראות את הבעייתיות שבו מבחינת הצרכנים. סמנכ"ל הכספים של פורד הכריז בשבוע שעבר שבמקביל להעלאת המחירים פורד לא תמכור כרגע מכוניות חשמליות לצרכנים אלא תשכיר אותן אך ורק בחוזי ליסינג, כלומר שהן ישובו לידיה בסוף התקופה. צעד זה, אם ישוכפל על-ידי יצרניות רכב אחרות עלול להיות מאד בעייתי להמוני לקוחות בעולם מפני שמצד אחד הוא יאפשר ליצרניות לעמוד בדרישות התקינה וזיהום האוויר ולהימנע מתשלום קנסות, אבל מצד שני עלול למלכד את שוק המשומשות מפני שהשליטה בשוק הזה תהיה בידי יצרניות הרכב.
אנשי פורד אמנם "אורזים" את המהלך הזה בטענות מעולם ההגנה על הסביבה, לדבריהם זה יאפשר להם למחזר יותר סוללות, אבל אפשר גם להציע מוטיבציה אלטרנטיבית: זה מאפשר לפורד לשמור "בתוך הבית" את הרכיב הרגיש והיקר ביותר ברכב חשמלי ולהיות פחות תלויה, בעתיד, בספקיות המינרלים.
אם העולם יתגבר בתוך שלוש שנים על המשבר ומחירי המינרלים והמתכות יחזרו לרמה סבירה – פורד תוכל פשוט למכור את המכוניות הלאה בשוק המשני. אם לא – ייתכן שיהיה לה יותר משתלם לגרוט מכוניות חשמליות ולמחזר את הסוללות שלהן מאשר לקנות סוללות חדשות וחומרי גלם יקרים. בכל מקרה, כך נשארים כל הקלפים ביד של פורד, וצריך לקוות שיצרניות אחרות לא יקבלו ממנה דוגמא רעה. עם זאת – תקוות לחוד ומציאות לחוד: גם טויוטה ויצרניות נוספות הציגו לאחרונה קונספטים דומים תחת הדגל של "קיימות" או "מערכות אקולוגיות סגורות", כאשר המטרה שלהן דומה: לשמור את חומרי הגלם היקרים קרוב ככל שאפשר אליהן.
