עו"ד דרור וגשל, ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, השיב לאחרונה למכתב חמור מאד ששלח עו"ד גלעד ברנע אל היועץ המשפטי לממשלה בדרישה להשעות את ביצוע הפרטת הטסטים ולפעול כנגד עובדי המדינה שפעלו, לדעתו, שלא כדין.

מבין טענות רבות אשר פרש עו"ד ברנע על פני 47 סעיפים ו-39 עמודים (כולל נספחים) בחר עו"ד וגשל להתעלם מן החשדות לפעולות לא חוקיות לכאורה של פקידי ציבור, ולכל הפחות פעולות לא סבירות מבחינת מנהל תקין, שעליהן הצביע עו"ד ברנע, ולהתמקד בעיקר בשאלת הורדת סף מבחני האישיות שבאמצעותם מבוצע סינון לקליטת בוחני נהיגה.

כפי שפרסמנו כאן, עו"ד ברנע פנה אל שומר הסף של המינהל התקין בישראל, היועץ המשפטי לממשלה, כ"מי שמופקד על שמירת שלטון החוק ואכיפתו ברשות המבצעת" (כך עו"ד גלעד במכתבו), והביא לידיעתו את מצגי השווא שהציגו סמנכ"ל משרד התחבורה ומנהל אגף הרישוי בפני בית המשפט הגבוה לצדק, ועדת הכלכלה של הכנסת וגורמים נוספים בכל האמור לרמה האישית והמקצועית של בוחני נהיגה חדשים שייקלטו לעבודה על-ידי הזכיינים שנבחרו.

ארבע הטענות העיקריות שנטענו על-ידי מי שייצג את מורי ובוחני הנהיגה בעתירה הראשונה שהוגשה לבג"צ בעניין הפרטת הטסטים הן ראשית לכל שינוי בדיעבד של תנאי המכרז באופן אשר מוזיל את העלויות של מי שזכו בו. טענה נוספת מחדדת את העובדה שהפחתת רף היכולות שנדרשות מבוחני נהיגה נועדה להקל על הקושי של הזכיינים לגייס בוחנים חדשים, ולא מאף סיבה מקצועית ראויה. עו"ד ברנע טען כנגד מצגי השווא שהציגו עובדי המדינה, אשר עולים לכאורה עד לגבול הרף הפלילי, ובנוסף טען גם שאחד משני המנהלים המקצועיים של אחד הזכיינים לא עומד בדרישות שנקבעו במכרז.

תשובתו של עו"ד וגשל, בשם היועץ המשפטי לממשלה, נפתחת בכך שהיא נסמכת על תגובה שהועברה אליו מן הייעוץ המשפטי של משרד התחבורה, והקביעה שתשובה זאת מקובלת עליו ועל כן "לא מצאנו מקום להתערבות בה".
עו"ד וגשל מקבל את טענת משרד התחבורה לפיה "שיקול של מתן מענה לצרכי השוק" (כזה שהוביל, לדבריו ולדברי נציגי המשרד, להורדת רף הדרישות מבוחן נהיגה) "והתאמת היצע הבוחנים לביקוש לבחינות, הוא שיקול רלבנטי לצורך בחינה מחודשת של תנאי הסף לקבלה לקורס בוחני נהיגה".

אלא שעו"ד וגשל מסייג בעצמו את דבריו שלו כשהוא מוסיף בסיפא של אותו משפט את ההתניה הזאת: "זאת, כמובן, בתנאי שהורדת הסף נשקלת בזהירות הנדרשת ותוך עריכת הליך סדור של ניהול הסיכונים".
למרבה הצער, הרושם הוא שמשפט זה הוא לכל היותר "הקטנת ראש" או "כיסוי ישבן" (או שניהם יחד), היות שעו"ד וגשל לא מציין כל רמז לכך שהוא בדק האם בוצע "הליך סדור של ניהול סיכונים" שכזה או קיבל לידיו איזו שהיא אסמכתא או סיכום דיון שמעידים ש"המובן מאליו" אכן מובן לכולם, ולא רק לו.

הקטנת ראש לכאורה שכזאת חמורה במיוחד לנוכח הראיות שצרף עו"ד ברנע לפניה שלו ליועץ המשפטי לממשלה, לפיהן ההחלטה על הורדת רף הדרישות בוצעה בדיון פנימי בין סמנכ"ל משרד התחבורה לבין מנהל אגף הרישוי ומטרתה הבלעדית הייתה "מתן הקלות בדרישות המקצועיות במכרז לתפקיד בוחנים", וזאת על מנת "לסגור פערים" שהוגדרו באותו דיון פנימי כ"חוסר ביכולת גיוס בוחנים ע"י הזכיינים הכמות המאפשרת את רמת השירות הנדרשת".
יתרה מכך: בפני עו"ד וגשל הוצג ציטוט של מנהל אגף הרישוי מתוך דיון בפני ועדת הכלכלה של הכנסת שבו הוא טוען שהמשרד לא הוריד את רף הדרישות (אלא רק ככל שאלה נוגעות למורי נהיגה שעברו בעבר את מבחן האישיות בציון מתאים), ואם רף הדרישות לא הורד אזי ודאי שלא נדרש אותו הליך סדור מובן מאליו, ולכן סביר יותר שהוא גם לא התקיים.

במילים פשוטות – בעוד שתחת ידיו של עו"ד וגשל נמצא "האקדח המעשן", הסיבה האמיתית וככל הנראה היחידה להורדת רף הדרישות, הוא לא מביא כל אינדיקציה לכך שהוא קיבל ועיין גם ב"מובן מאליו": הוכחה לכך שמי מאנשי המקצוע במשרד התחבורה ביצע בוצע "הליך סדור של ניהול סיכונים".

עו"ד וגשל מפגין התפתלות מרהיבה מאד סביב שאלת החוקיות של שינוי תנאי מכרז בדיעבד, לכאורה בניגוד לדיני המכרזים. לדעתו, "יש להדגיש כי השינוי נעשה לאחר סיום המכרז ולאחר שמשרד התחבורה עשה בדיקה עצמאית ומצא כי הרגולציה הקיימת מייצרת קושי אובייקטיבי בגיוס בוחנים. משכך, שינוי זה אינו עולה לדעתנו לכדי שינוי תנאי המכרז בדיעבד או פגיעה בתנאי השוויון".

באמת??? הרי אין מחלוקת ששינוי תנאי המכרז בדיעבד מאפשר לזכיינים לשכור עובדים פחות "יקרים", כלומר להקטין את הוצאותיהם ולהגדיל את רווחיהם, ומי לידינו יתקע שההחלטה לבצע שינוי כזה התקבלה בדיעבד ולא מראש? הרי בין הנפשות הפועלות בתוך וסביב המערך המופרט ישנם לפחות שלושה עובדים לשעבר של אגף הרישוי אשר פרשו או אולצו לפרוש משירות המדינה שלא בטובתם.

"הראש הקטן של שומר הסף", במקרה זה, בא לידי ביטוי במה שחסר בתשובה לא פחות מכפי שהוא מתבטא במה שיש בה. עו"ד וגשל בחר להתעלם לחלוטין, ולא השיב כלל לשתי טענות מהותיות של עו"ד ברנע: כיצד, אם בכלל, יטופלו עובדי ציבור ש"האמת לא מהווה נר לרגליהם" (כפי שכתב עו"ד ברנע בפנייתו ליועמ"ש), וכן ומדוע מתעלמים מנכ"לית וסמנכ"ל משרד התחבורה מן העובדה שאחד משני המנהלים המקצועיים שבזכותו נבחר אחד הזכיינים לא עומד, לכאורה, בתנאי המכרז ולכן צריך היה לפסול את ההצעה.