מצד אחד שיפור, מצד אחד הזנחה והידרדרות. בין השנים 2005 ו-2014 חלה ירידה של כ-30% במספר תאונות הדרכים עם נפגעים. בתקופה זו חל שיפור בכמה סוגים של תאונות, ובהם התנגשות ברכב נע (ירידה של כ-39%) ותאונות שבהן אירעה התהפכות או החלקה (ירידה של כ-19%).
מנגד, בכל הנוגע לבטיחותם של הולכי רגל ניכר שממשלות ישראל לדורותיהן נכשלות בהגנה על משתמשי הדרך הפגיעים ביותר. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), בשנת 2005 נרשמו 2,662 תאונות דרכים שבהן נפגעו הולכי רגל, וב-2014 נרשמו 2,764 תאונות מסוג זה.
ראוי לציין כי מאחר שסך תאונות הדרכים עם נפגעים ירד מאז שנת 2005 בשיעור של עשרות אחוזים, יש לראות בחומרה יתרה את העלייה המתונה יחסית במספרן של התאונות שבהן נפגעו הולכי רגל.
ולמרבה הצער, שנת 2015 אינה נושאת בשורות טובות להולכי הרגל בישראל. לפי נתוני הלמ"ס, במחצית הראשונה של השנה נרשמו 1,398 תאונות שבהן נפגעו הולכי רגל, לעומת 1,381 תאונות בתקופה המקבילה אשתקד.
מיליארד שקלים ללא תמורה
בעיית הבטיחות של הולכי הרגל מוכרת היטב. ועדה שהכינה תכנית לאומית למאבק בתאונות דרכים ("ועדת שיינין") קבעה בשנת 2005 כי "אוכלוסיית הולכי הרגל בישראל היא הפגיעה ביותר מבין המשתמשים בדרך – 36% מהרוגי תאונות הדרכים בישראל (הם) הולכי רגל, לעומת 22% בבריטניה ו-10% בהולנד".
כעשור לאחר מכן, בתחילת שנת 2015, שלח ד"ר יעקב שיינין – יו"ר הוועדה ומי ששימש עד לאחרונה כיו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים – דו"ח חמור לראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התחבורה ישראל כץ. בדו"ח הבהיר שיינין כי תאונות שבהן מעורבים הולכי רגל הן הבעיה החמורה ביותר בתחום הבטיחות.
"בעוד שבקרב (נהגים ונוסעים) הייתה ירידה מצטברת של 35% במספר ההרוגים ב-7 השנים האחרונות, בקרב הולכי הרגל לא הייתה כל ירידה", כתב שיינין לראש הממשלה ושר התחבורה. "חמור מכך, כ-40% מכלל ההרוגים בתאונות דרכים (בישראל) הינם הולכי רגל, שיעור כפול מהמקובל במדינות המפותחות".
לפי נתוני הלמ"ס והרשות לבטיחות, מרבית הולכי הרגל נהרגים בתאונות דרכים במרחב העירוני. הטיפול בבטיחות בכבישים עירוניים דורש שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה ורשויות מקומיות. אלא שמחלוקות בעניין חלוקת סמכויות ושיקולים שלעתים אינם מקצועיים בלבד מקשים על שיתוף הפעולה.
בעניין זה יש לזכור כי חלק משמעותי מתקציבה השנתי של הרשות לבטיחות מועבר ישירות לרשויות מקומיות, לטובת מימון של פרויקטי תשתית. במהלך השנים נטען פעמים רבות כי העברת הכספים נעשית ללא פיקוח, ולעתים אף מועברים עשרות מיליוני שקלים מתקציב הרשות משיקולים שכלל אינם בטיחותיים.
התוצאה היא מחדל רב-שנים. "הכספים שנותבו לתחום הולכי הרגל והתשתיות העירוניות לא סיפקו את התמורה הבטיחותית", כתב שיינין לראש הממשלה ושר התחבורה בתחילת השנה. "במשך שבע השנים (ש)בהן פעילה הרשות (מאז 2007, ש.ה), היא הזרימה מעל מיליארד שקלים לרשויות המקומיות בצורות שונות, אך ללא כל הצלחה בהורדה של מספר ההרוגים מקרב הולכי הרגל".
"לא שמעתי את הפקת הלקחים"
דוגמה טרגית למחדל מערכתי בתחום בטיחות הולכי הרגל היא ציר ז'בוטינסקי בפתח תקווה, שבו נהרגו בתאונות דרכים יותר מ-20 הולכי רגל מאז פתיחתו לתנועה. פעם אחר פעם קבעו ועדות מקצועיות ומומחי בטיחות כי מדובר בכביש לקוי ומסוכן, אך הציר הבעייתי המשיך לגבות את חייהם של הולכי רגל.
ציר ז'בוטינסקי, שזכה לכינוי "ציר המוות", נסגר כמה פעמים לתנועה בעקבות תאונות קשות במיוחד, כאשר כבר ב-2012 התריעו במשרד התחבורה מפני סכנה חמורה להולכי הרגל. "שליש מההרוגים בתאונות דרכים בפתח תקווה מאז שנת 2008 הם על ציר ז'בוטינסקי", הסבירו במשרד לפני כשלוש שנים, "(ו)נמצא כי הגורם לריבוי התאונות… (הוא) מפגש הולכי רגל החוצים ציר מרובה נתיבים ומורכב, עם אוטובוסים הנוסעים בציר".
את המפגש הבעייתי בין הולכי רגל ואוטובוסים תכננו ואישרו במשרד התחבורה וברשויות התכנון, כך שלא מדובר בגזירת גורל. "כפי הנראה היו מספר כשלים תכנוניים", הודה בלשון רפה מנכ"ל משרד התחבורה, עוזי יצחקי, בדיון שקיימה הוועדה לענייני ביקורת המדינה בתחילת 2014. "הכשלים האלה אובחנו… ואנחנו גם מפרסמים אותם, אנחנו לא מסתירים שום דבר. בהחלט היו אי אלו תקלות תכנוניות".
"איך מגיעים למצב כזה של תכנון, אדוני המנכ"ל (עוזי יצחקי ממשרד התחבורה, ש.ה?", שאל צבי ורטיקובסקי, משנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה, באותו דיון. "אני לא כל כך שמעתי פה, בדיון הזה, את הפקת הלקחים מהמקרה הקשה הזה. הושקעו פה מאות מיליוני שקלים… מי שעשה את הדברים האלה ראוי שאולי לא יתכנן סוג כזה של (פרויקטים)".
את הפקת הלקחים שדרש משרד המבקר בעניין ציר ז'בוטינסקי ראוי לערוך גם בכל הנוגע לתאונות שבהן מעורבים הולכי רגל: מאות מיליוני שקלים מושקעים בשיפור ופיתוח תשתיות ברשויות מקומיות, והגיעה העת שהאזרחים יזכו לתמורה הולמת.
