נהגת שטעתה וגרמה לתאונה הואשמה והורשעה בהריגה ונשלחה ל-20 חודשים בכלא, נהג שיכור שגרם לתאונה קיבל חודשיים עבודות שירות
ב-5 באפריל 2010 נהג ר' בכביש מספר 90 מכיוון ים המלח לירושלים. במהלך הנסיעה יצא לעקיפה, איבד שליטה וסטה מנתיב נסיעתו. כתוצאה מכך התנגשה מכוניתו במכונית אחרת שנסעה במקביל אליו. ר' ונוסעי המכונית שבה התנגש נפגעו באורח קל.
כחצי שנה לאחר מכן, באוקטובר 2010, נהגה רווית באותו כביש, מירושלים לכיוון מזרח. במהלך נסיעתה החלה לעקוף מכונית נוסעים ושתי משאיות, וכאשר החלה לשוב לנתיבה התנגשה במשאית הראשונה. כתוצאה מכך הסתחררה מכוניתה, ואוטובוס שנסע בנתיב הנגדי פגע בה וסחרר אותה פעם נוספת. מכוניתה של רווית פגעה במכונית שנסעה מאחור ונהגה נהרג. רווית עצמה נפגעה באורח קל עד בינוני.
האם אשמתו של ר' חמורה מזו של רווית או להיפך? לכאורה, התשובה לכך פשוטה: רווית גרמה למותו של אדם ואילו התאונה לה גרם ר' הסתיימה בנפגעים בלבד. אם כן, מי מהנהגים ראוי לעונש חמור? שוב, התשובה פשוטה לכאורה: העונש הראוי לרווית, בגלל התוצאות הטרגיות של התאונה, צריך להיות חמור משמעותית מזה של ר'. אלא שהמציאות מורכבת הרבה יותר, כפי שעולה מתיאור המקרים בפסקי דין והחלטות בית משפט שפורסמו לאחרונה.
הפרטים שמשנים את התמונה
כאשר ר' יצא לעקיפת המכונית שנסעה לפניו הכביש לא היה פנוי, ובנוסף לכך הוא חצה קו הפרדה רצוף. מהירותו, כך נקבע בבית המשפט לתעבורה בירושלים, לא התאימה לתנאי הדרך. חמורה מכל היא העובדה שבבדיקת דם שנערכה לר' לאחר התאונה, נמצא ריכוז אלכוהול גבוה פי כמעט ארבעה מהמותר בחוק.
מנגד, רווית יצאה לעקיפה במקום שבו העקיפה מותרת, הכביש היה פנוי ושדה הראיה תקין. לא נטען שמהירותה הייתה מופרזת, ועד לשלב שבו פגעה במשאית שאותה עקפה היא לא ביצעה עבירת תנועה כלשהי.
אלה אינם ההבדלים היחידים בין המקרים. לפי בית המשפט המחוזי בירושלים, "התנהגותו (של ר') הייתה פרועה, הוא צעק וקילל, ותגובתו הייתה לא לעניין, במובן זה שלא ידע שהיה מעורב בתאונת דרכים ולא היה מסוגל לומר מהיכן נסע". בבדיקה שנערכה מאוחר יותר התברר שבעברו של ר' שתי עבירות קודמות של נהיגה בשכרות.
לעומת זאת, רווית תוארה בבית המשפט המחוזי כאזרחית נורמטיבית, עם עבר תעבורתי קל בלבד. לאחר התאונה הביעה רווית צער וחרטה על מעשיה, ושלחה מכתבים לבני משפחתו של נהג הרכב שנהרג. בעקבות התאונה אף החלה לסבול מתסמינים פוסט-טראומטיים.
המסקנה העולה מתיאור המקרים בפסקי הדין של שני הנהגים ברורה: התאונה הקטלנית לה גרמה רווית הייתה תוצאה טרגית של טעות נהיגה, או טעות בשיקול דעת, ואילו התאונה לה גרם ר' הסתיימה במזל רב עם פציעות בלבד אך נבעה מנהיגה עבריינית ומזלזול מוחלט בחוק. כעת, לנוכח פרטי שני המקרים, האם עדיין עומדת בעינה התשובה הקודמת לעניין העונש הראוי לשני נהגים אלה?
רווית הואשמה והורשעה בעבירת הריגה – העבירה השנייה בחומרתה בחוק העונשין הישראלי (מעליה ניצבת רק עבירת הרצח). ר' הואשם והורשע בשורת עבירות, שהחמורה שבהן היא גרימת נזק לרכוש או אדם. על רווית נזרו 20 חודשי מאסר בפועל, פסילת רישיון ל-15 שנים ופיצוי למשפחת ההרוג בסך 50 אלף שקלים. רישיונו של ר' נפסל לארבע שנים, והוא נידון למאסר של חודשיים אשר ירוצה בעבודות שירות.
זה יכול לקרות לכל אחד
שני פסקי הדין מעוררים שאלות רבות, והראשונה שבהן היא האם עונשה הראוי של נהגת שטעתה בשיקול הדעת הוא מאסר בפועל? יתרה מזאת – האם מלכתחילה היה ראוי שהתביעה תבחר להגיש נגד נהגת נורמטיבית כתב אישום חמור בגין הריגה, ובעקבות זאת תדרוש את מאסרה לחודשים ארוכים? הלהיטות של התביעה לשלול את חירותה של רווית, בזמן שאת ר' פוטרים במה שנראה כמו מכה על כף היד, אינה ברורה – במיוחד כאשר תועלתו של עונש המאסר, בעיקר במקרים של נהגים נורמטיביים שרק לקו בשיקול דעתם, מוטלת בספק.
שיקולי הענישה העיקריים במשפט הפלילי הם גמול והרתעה. 'גמול' אינו 'נקמה': עקרון יסוד הוא שראוי כי עונשו של עבריין יהיה תואם את מידת אשמתו. להרתעה שני פנים: הרתעת היחיד (הנאשם) מפני ביצוע עבירות בעתיד, והרתעת הכלל מפני התנהגות עבריינית. האם 20 חודשי מאסר בפועל לנהגת שטעתה ו-60 ימי עבודות שירות לנהג שיכור הם עונשים ראויים ומידתיים?
כדי לענות על שאלה זו, ראוי לקרוא את הדברים שכתב שופט התעבורה אברהם טננבוים – מהשופטים המנוסים והבולטים במערכת המשפט הישראלית:
"תאונות דרכים הן תוצאה של טעויות שיכולות לקרות לכל אחד ולכל אחת. איש איננו חסין לגמרי מטעויות. גם התובע, גם הסנגור, וגם בית המשפט אינם יכולים לומר כי חפים הם מכל טעות נהיגה ומעולם לא שגו בנהיגתם. אין נהג או נהגת בארץ שלא יחטאו, אלא שלעתים השגיאה נעשית במקום ובזמן המאוד לא נכונים, והתוצאה בהתאם. ועל השילוב של הטעות עם נסיבות אחרות, אין שליטה לאיש".
נסו כעת לענות על שאלת העונש הראוי, אבל במקום רווית דמיינו שבמקומה ניצבת אישה הקרובה אליכם – בת זוג, אמא או בת. האם הייתה רוצים שמערכת המשפט תשלח אותה למאסר בגין טעות רגעית, ותהא תוצאתה טרגית ככל שתהיה?
