בחמש השנים האחרונות התייקרו מחירי המכוניות בעולם כמעט ב-40% וכנראה שאין לכך הצדקה. נכון, האינפלציה דוהרת, משבר קורונה שיבש את מערכי הייצור והלוגיסטיקה בעולם, רוסיה כובשת חלקים מאוקראינה ואפילו אצלנו לא שקט, אבל מי שמאמין שיש בעולם "שוק חופשי" אמור להאמין גם בהיצע-וביקוש אז אם הביקוש צונח איך זה שהמחירים ממשיכים לעוף?
בסין, שוק הרכב הגדול ביותר בעולם, מתחוללת בחצי השנה האחרונה מלחמת מחירים שגררה את רוב יצרניות הרכב להנחות דרמטיות, וגם בשוקים עם תקינה מערבית ניכרת ירידת מחירים מזה זמן.
בכל מקרה, מי אמר ש-200,000 שקלים צריכים להיות "הנורמלי החדש" של מחירון הרכב בישראל? מה קרה, וחשוב מכך, מה קורה כרגע – שמצדיק מחיר גבוה משמעותית ביחס לרמת המחירים של ערב הקורונה?
אם מסתכלים שנתיים קדימה אפשר כבר לדמיין כיצד ייראה שוק הרכב האירופאי לאחר שיצרניות הרכב הסיניות ישלימו את הפלישה שבה הן החלו בשנה שעברה. זה יהיה שוק צפוף, תחרותי, עם מספר רב של מותגים (שחלקם כבר נחתו בישראל ורובם נקלטו אצל יבואני הרכב הקיימים). ירידת המחירים שצפויה באירופה לא תוכל שלא להשפיע גם על רמת המחירים בישראל.
בינתיים, עד שהמחירים אצלנו יירגעו, אפשר לפנטז בעזרת אופנה שהפכה לאחרונה פופולרית בארצות הברית למרות שהיא לא מתאפשרת לעת עתה בישראל: הזמנת מכוניות זולות מסין. מובילים את התעלול הזה אושיות רשת שמזמינות באינטרנט את המכוניות הזולות ביותר שמוצעות למכירה בסין, ואלה מפרסמים סרטונים שבהם הם נוהגים בהן להנאתם ולהנאת העוקבים אחריהם.
מסתבר שלפחות עבור אזרחים אמריקנים יש פתרונות יצירתיים למחירי הרכב הגבוהים והם נמצאים במרחק של שלוש הקלקות עכבר ומקלדת – באתר האינטרנט הסיני "עליבאבא" שהוא אביו הפחות מוכר של "עליאקספרס". עליבאבא מתמקד במכירה לעסקים ובמכירה של "סטוקים" גדולים, אבל אפשר לקנות בו גם מכוניות בודדות.
אז שימו רגע בצד עלויות משלוח, מס ומכס (שמכפילות ומשלשות את המחיר הראשוני) – מי שרוצה לקרוע ניילונים מעל גבי מושבים של המכונית החשמלית החדשה-דנדשה הזולה ביותר בעולם יכול להזמין לעצמו בעליבאבא את צ'אנגלי נמיקה החשמלית הסינית תמורת 930 עד 1,249 דולר (המחירים, אגב, משתנים מידי כמה ימים או שבועות בהתאם למלאי).
מי שמרגיש קצת יותר לארג' יכול לגהץ בכרטיס האשראי שלו 1,131 דולר ולרכוש לעצמו 'מינגהונג S1-PRO', אם כי בשני המקרים לא כדאי לבנות על טכנולוגיית סוללות מתקדמת במיוחד. עם זאת, בואו נזכור שאנחנו מדברים על מכונית חשמלית חדשה מהניילונים שעולה פחות מ-1,300 דולר, ובישראל זה פחות או יותר הסכום שבו בקושי תוכלו לקנות את המטען שלה…
כאשר מגדילים קצת את ההשקעה ומשקיעים 2,500 דולר אפשר לקנות בעליבאבא את הטנדר המסוגנן 'הונדשנג' (Hongsheng) שמגיע לא רק עם מסך LCD ונגן מולטימדיה, ולא רק עם אחריות לסוללה ליותר מ-100,000 ק"מ, אלא אפילו עם הכיתוב המשעשע GMC על השבכה הקדמית… שימו לב שאנחנו מדברים על צעצוע עם 4 דלתות וארבעה מושבים שעולה פחות מזוג אופני ספורט בישראל.
חוקי לכביש? תלוי באיזה כביש…
בואו נעצור רגע להבין במה דברים אמורים. נכון, ברוב המקרים לא מדובר במכוניות במובן הרגיל של המילה אלא ב"מכוניות מיקרו" חשמליות שאין אפילו הגדרה טכנית מדויקת שמתאימה לכולן. אפשר לכנות אותן מיקרו-מכוניות, מיני-רכבים חשמליים, מכוניות זעירות, NEVs (כלי רכב חשמליים שכונתיים), אבל מה שחשוב זה שהם מסווגים בארה"ב על-ידי השלטונות הפדרליים כ"LSV" (כלי רכב במהירות נמוכה). מבחינת האמריקנים מהירות הנסיעה שלהם מוגבלת ל-25 מייל לשעה (כ-40 קמ"ש) ומותר להם להתגלגל על כבישים עירוניים ופרבריים שבהם מוגבלת מהירות הנסיעה ל-56 קמ"ש. הבעיה היא שהם מגיעים מסין בלי תקינה אמריקנית ולכן יכולים לשמש רק מחוץ לכביש, או להוסיף כמה שדרוגים למספר מערכות נחוצות ואיתן גם לקבל רישוי.
באירופה נכנסים כלים כאלה לאחת משתי קטגוריות של 'קוואדרוסייקלים': L6e שמתאימה לכלים במשקל של עד 350 קילוגרם (לא כולל משקל הסוללות ברכב חשמלי) ולמהירות של 45 קמ"ש, או לקטגוריית L7e למשקל של עד 450 קילוגרם (לא כולל סוללות) וללא הגבלת מהירות.
אם זה היה תלוי בנו, אלה היו צריכים להיות כלי הרכב העירוניים בישראל – בוודאי במציאות שבה הערים שלנו גדושות מצד אחד בקורקינטים ואופניים חשמליים וברוכבים שחלקם רוכב איפה שבא לו, ומנגד בקרוסאוברים-מפלצות ששוקלות שתי טונות וחלק מן הנהגים/נהגות שלהם לא רואים ממטר ומחנים אותן איפה שבא להם. אבל משרד התחבורה הישראלי הכריז כרגע מלחמה על 'קוואדרוסייקלים' (לפחות על הקטגוריה הקלה יותר) ואותה אנחנו ננהל בהזדמנות אחרת, אז בינתיים בואו נחזור לפנטזיה של להביא מכונית מסין תמורת פחות מ-2,000 דולר אל מדינה קצת יותר שפויה.
אגב, חלק מן המכוניות שמצאנו בעליבאבא הן מכוניות "אמיתיות", כלומר לאו דווקא מיקרו-קאר אלא מכוניות מיני שבעולם מתוקן היו יכולות להתגלגל בחופשיות גם על כביש ישראלי מהיר. עם זאת, קבלו נא הערת אזהרה חשובה: עזבו את זה שעל חצי משמות המותגים שמצאנו לא שמענו מעולם וקשה אפילו לבטא אותם בעברית. את כל מי שלוקח את החיפוש הזה ברצינות צריך להזהיר שקשה להשיג פרטים או לסמוך על חלק מן המוכרים, ושהמפרטים שמוצגים באתר לא תמיד כוללים את כל הפרטים הדרושים וגם לא ידוע עד כמה הם נאמנים למציאות.
אחרי שהזכרנו שוב שאנחנו כאן בשביל הצחוקים, נזכיר שמדובר במכוניות אמיתיות – עם ארבעה גלגלים, מנוע, ולפעמים גם ארבע דלתות וארבעה מושבים, ושהן נמכרות לכל דורש במחיר נמוך יותר ממחירו של קורקינט חשמלי בישראל. בשיטוט שלנו ב'עליבאבא' נתקלנו בעשרות מציאות שונות ומשונות, חלקן ממש מפילות מצחוק, אבל נתחיל דווקא במותגים מוכרים יותר כמו יצרנית הרכב 'וולינג' (WULING). זו מתמחה במכוניות מיני ומייצרת את המכונית החשמלית הנמכרת ביותר בעולם (!) במסגרת שיתוף פעולה עם SAIC – יצרנית הרכב הגדולה ביותר בסין, ועם ג'נרל מוטורס האמריקנית.
אם תקנו 10 יחידות של זולנה (ZOLALA, נמכרת גם תחת שלל שמות אחרים) תוכלו לקבל כל אחת תמורת 1,200 דולר בלבד (3,000 ליחידה בודדת אבל זה אומר שיש מקום למשא ומתן…) ואנחנו מדברים על מכונית ארבעה מושבית (3 דלתות) חמודה למראה עם מנוע שמספק עד 27 כוחות סוס, טווח (בחישוב סיני) של 120-170 קילומטרים, ומהירות מרבית של 100 קמ"ש. זאת לא "עגלת גולף" אלא מכונית אמיתית ש"מחיר המדבקה" הרגיל שלה בסין הוא כ-4,000 דולר בלבד.
ואם כבר מכונית אמיתית, מה דעתכם על BYD 'דולפין' החדשה יחסית שעתידה להגיע ארצה בהמשך השנה ביבוא רשמי? בעליבאבא היא מוצעת אצל דילר מקומי (כנראה כמשומשת למרות שזה לא לגמרי ברור) תמורת 1,680 דולר בלבד, ואנחנו מדברים על דגם עם סוללת 70 קילוואט שעה (!) שכדאי לקנות במחיר הזה רק בשביל הסוללה… טוב, חייבים להודות שזה נשמע טוב מכדי להיות אמיתי (או קצת הזוי) אבל תמורת 1,600 דולר אפשר לקנות פושון פייצ'י (Fushon Feichi) חמודה, ארבעה מושבית עם מנוע שמספק עד 2,000 וואט, מהירות מרבית של 50 קמ"ש וטווח של עד 90 קילומטרים.
כמובן שבחירה שהרבה יותר תרשים את השכנים תהיה ב"מכונית המדבקה" המשעשעת שמוצעת תחת שם המותג WPH אבל בכלל בלי להתבלבל דופקת אחלה הופעה של מרצדס. עגלת הקארטינג המחופשת הזאת מבטיחה טווח נסיעה של 96 קילומטרים, מנוע בהספק של 1,200 וואט, בלמי דיסק אחוריים והכי חשוב: תג מחיר של 1,800 דולר בלבד.
מי שמעדיף את הטנדר של צ'אנגלי על פני המכונית שלהם יכול לחסוך כמה דולרים ולקבל "פיק-אפ" אמיתי – אפילו עם "הייבר" חשמלי, וזה מיקרו-טנדר סופר-שימושי לשינוע מטענים במשק או במפעל שמגיע עם מסך מגע, מזגן, מערכת סטריאו ועוד.
אפשר להמשיך ככה כל היום מפני שבסין פעילים כיום בערך 1,000 יצרני רכב מכל הסוגים אבל למה להרוס לכם את השוטטות בעליבאבא? השאלה היותר חשובה היא למה, בעצם, לא לאפשר להביא ארצה כלים כאלה לנהיגה עירונית, בתקווה שהם יחליפו את רוב המפלצות זוללות הדלק שמכניסות למדינה כל כך הרבה מיסים. אה, בעצם, זה למה לא…
למען הסר ספק: יש אמנם אפשרות להזמין כלים כאלה לישראל אבל הסיכוי לעבור את המשוכות של משרד התחבורה שלנו שואף לסיכוי שיהיה שלום עולמי וההתחממות הגלובלית תיעצר. יום אחד, עם ממשלה שתפעל למען אזרחי ישראל, אולי יקימו מחדש גם את משרד התחבורה. (ולמי שלא הבין: אין אפשרות לייבא כלים כאלה לישראל ולקבל רישוי מבלי לצלוח את הביורוקרטיה של משרד התחבורה).
