שופט בית משפט השלום בחיפה דחה תביעה כלפי חברת מכשירי תנועה לאחר שמצא ליקויים בחוות דעתו של שמאי הרכב. "דיפרנציאלים", הוא קבע, "יכולים להתקלקל ובעיקר אם לא מקפידים על שגרת טיפולים במועדים המתאימים"
אם אתם מתכוונים לתבוע את יבואן הרכב שממנו רכשתם מכונית חדשה בגין פגמי ייצור שנתגלו לדעתכם ברכב – כדאי שתצטיידו בחוות דעת של מומחה בר סמכא של ממש, אחרת אתם עלולים להפסיד במשפט ולהיות מחויבים גם בהוצאות.
זה מה שקרה לחברת תורג, אשר תבעה את חברת מכשירי תנועה, יבואנית קרייזלר, ומוסך מורשה שלה, בגין "מכירת רכב פגום מיסודו".
מדובר בג'יפ מסוג גרנד צ'רוקי שרכשה חברת תורג בשנת 2008, ובתביעה שהגישה בשנת 2012 טענה שהמכונית סבלה מפגמים שגרמו לבלאי מואץ של הצמיגים והמצבר, לליקויים במערכת בקרת היציבות, לנזילות שמן מהסרן הקדמי ולרעשים בקדמת המכונית.
לטענת תורג, שיפוץ של הסרן האחורי בוצע על-ידי מוסך היבואנית במרמה וללא כל צורך, ובאופן שגרם לצורך להחליפו בחדש, דבר שמכשירי תנועה לא הייתה מוכנה לבצע על חשבונה. כל אלה הפכו את המכונית לבלתי ראויה לשימוש, ניסיונות למכור אותה לא צלחו, והמכונית הושבתה.
כלפי המוסך טענה התובעת שלמרות שהמכונית טופלה באופן סדיר המוסך לא איתר פגמים מולדים בייצור המכונית, שאמורים היו להתגלות במהלך תקופת האחריות.
התובעת ביקשה מבית המשפט לפסוק כי היא זכאית לבטל את עסקת רכישת המכונית ולקבל את מלוא הסכום ששילמה עבורה. לחילופין, היא דרשה לחייב את הנתבעות לשלם לה עבור ירידת ערך המכונית, החזר עלויות התיקונים שבוצעו במכונית, הוצאות בדיקות וחוות דעת, דמי ביטוח בתקופה בה הושבתה המכונית ושכר בטלה של מנכ"ל התובעת. לצורכי אגרה הועמד סכום התביעה על סך של 160,000 ש"ח.
במהלך המשפט הגיעו הצדדים להסכמה שבעקבותיה החליפה מכשירי תנועה את הסרן האחורי וכך נמכרה המכונית וכתב התביעה תוקן באופן שהתובעת מחקה את דרישתה לביטול עסקת הרכישה.
בכתב הגנתה טענה הנתבעת, מכשירי תנועה, שהמכונית נמסרה לתובעת כשהיא חדשה ותקינה לגמרי, ובמהלך כמעט שלוש שנים נסעה מעל 130,000 ק"מ ללא תקלות. "כל טענות התובעת", נטען בכתב ההגנה, "נולדו זמן רב לאחר תום תקופת אחריות היצרן שניתנה למכונית ( 36 חודשים או 60,000 ק"מ, לפי המוקדם), ולאחר תום תקופת אחריות נוספת שרכשה התובעת מהנתבעת 1 (אשר הגדילה את מרחק הנסיעה המרבי ל- 100,000 ק"מ)".
עוד טענה מכשירי תנועה שהמכונית נכנסה למוסך המרכזי לראשונה לאחר שנסעה 137,618 ק"מ, ובבדיקתה על ידי מנהל המוסך ואנשי מקצוע נוספים התברר שנשמעו רעשים מהדיפרנציאל שבתוך הסרן האחורי.
לטענתם רעשים אלה נגרמו מבלאי רגיל שמתאים למרחק הנסיעה שבוצע. בהתאם לממצאים, ולאחר אישור של מנהל התובעת, בוצע שיפוץ של הדיפרנציאל על ידי החלפת חלקים שהתבלו בחלקים חדשים ומקוריים.
לאחר ביצוע השיפוץ, נוכח תלונה חוזרת על רעשים מכיוון הסרן האחורי, הסכימה התובעת להמתין עם גביית התשלום עד לבירור העניין, אך בקשה מהתובעת להכניס את המכונית למוסך כדי לבדוק את התלונה ולתקן את הדיפרנציאל בשנית במידת הצורך.
התובעת סירבה לעשות כך ולאחר תקופה בה התנהל דין ודברים בין הצדדים בניסיון להגיע להסכמות פנתה מכשירי תנועה לתובעת בכתב, והעמידה בפניה שתי אפשרויות: האחת, תשלום עבור השיפוץ שבוצע (בהנחה של 10%) וביצוע תיקון נוסף לפי הצורך (במסגרת האחריות לתיקון הראשון), והשנייה – החלפת הסרן האחורי בחדש, בהנחה של 20% ממחיר המחירון של סרן חדש ובניכוי סכום החיוב עבור התיקון הראשון.
התובעת סירבה לקבל את ההצעות הללו, ולטענת מכשירי תנועה – במקום לצמצם את נזקיה החליטה להשבית את המכונית והעצימה את נזקיה שלא לצורך. רק כחמישה וחצי חודשים לאחר הגשת התביעה הסכימה התובעת להכניס את המכונית למוסך המרכזי ושילמה את עלות התיקון הראשון שבוצע. מכשירי תנועה, מצידה, החליפה את הסרן האחורי בחדש לאחר שהגיעה למסקנה שיש להחליפו במסגרת האחריות לשיפוץ.
מכשירי תנועה טענה עוד כי לא נפל כל פגם בייצור המכונית, בלאי הצמיגים נובע משימוש אופייני ומתאים לסך הנסועה שבוצע, מערכות ה-ABS ו-EPS תקינות לגמרי ונורות האזהרה שנדלקו בלוח המכוונים נדלקו בגלל התרוקנות המצבר לנוכח השבתת המכונית.
התובעת הגישה לבית המשפט חוות דעת של דני סער, שמאי מומחה למכונות ורכב, ושל מנכ"ל תורג שהשתמש ברכב ולטענתו שמע רעשים מקדימה ולכן הכניס את הרכב למוסך המרכזי של היבואנית.
לדבריו, במוסך הוצע לו לתקן את הסרן האחורי והוא הסכים לביצוע השיפוץ "לנוכח מצג שנמסר לו ואשר התברר כשיקרי". לאחר שבוצע שיפוץ הסרן האחורי, והוחלפו רכיבים בסרן הקדמי מבלי לקבל את אישורו, הוא נסע במכונית ושמע לראשונה רעשים חזקים מצדה האחורי.
בשלב זה נלקחה המכונית לבדיקה במכון בדיקה, שם נמצאו הממצאים הבאים: "סרן אחורי פורק ושופץ ורועש חזק, בסרן קדמי בוצעה עבודה נזילה ממחזיר שמן…; צמיגים קדמיים פגומים מתקלפים ורועשים, צמיגים אחוריים יבשים; נורת איי בי אס דולקת לסירוגין, נורת בקרת יציבות דולקת". לאחר קבלת ממצאי הבדיקה הוא דרש מהמוסך המרכזי, בכתב, להחליף את הסרן הקדמי והאחורי של המכונית ברכיבים חדשים.
השמאי דני סער קבע בחוות דעתו שלא הייתה תקלה בסרן האחורי לפני ששופץ ולכן השיפוץ לא היה נחוץ ובוצע בצורה רשלנית שגרמה להרס הסרן, אשר נותר לקוי.
כמו כן במכונית נותרו ליקויים לרבות מערכת ABS לקויה ומערכת EPS לא מתפקדת, מה שמוביל לסחרור מסוכן של המכונית בעת ירידה לשול הדרך, תופעות הבאות לביטוי בנורות אזהרה בלוח המכוונים, בנוסף נמצא בלאי מואץ של הצמיגים שנובע מפגמים בייצור המכונית.
מכשירי תנועה, מצידה, הגישה לבית המשפט תצהירים של מספר עובדים במערך השירות, מהם עולה שהיה צורך לבצע שיפוץ בדיפרניציאל האחורי, והוא בוצע כראוי ובצורה מקצועית באמצעות חלפים חדשים ומקוריים.
השופט עמית רוזינס מבית משפט השלום בחיפה ציין בפסק דינו שמרכז המחלוקת העובדתית בין הצדדים הוא סביב השאלה האם שיפוץ הסרן האחורי היה דרוש אם לאו, והאם התגלו במכונית פגמים יסודיים בייצור.
"הראיה היחידה שהציגה התובעת בעניינים אלה הייתה חוות דעתו של שמאי הרכב מר דני סער. אציין כי עדותו של מר סער הותירה בי רושם של "עדות מטעם" במובן השלילי. חוות הדעת הייתה ספקולטיבית בעיקרה, מבלי להתבסס על בדיקות נדרשות של המכונית והחלקים שהוחלפו, אלא על אך "ניסיונו" של המומחה, אשר התברר במהלך עדותו כמי שאין לו ניסיון וידע מספיקים בנושאים שעל הפרק, ובחלק מהעניינים הרלוונטיים אף הפגין חוסר ידע בסיסי… במהלך חקירתו הנגדית התברר כי חלקים מרכזיים של חוות הדעת הושתתו אך ורק על "עובדות" שאימץ המומחה מפי הלקוח, בצורה עיוורת וללא בדיקה, עובדות שהתברר בהמשך שאינן מדויקות. בעדותו בבית המשפט עשה כל מאמץ לדבוק במסקנות חוות הדעת, גם כאשר לא תאמו לעובדות וכאשר הבסיס למסקנות נשמט, תוך התפתלות והתחמקות ממתן תשובות ישירות לשאלות לא נוחות. עדותו הותירה תחושה קשה של חוסר מהימנות פנימית, חוסר אמינות כללית ונכונות לכתוב ולומר כל מה שיספק את רצון הלקוח".
מנגד, לגבי הנתבעת כתב השופט: "לא מצאתי כל סיבה לפקפק באמיתות דברי עדי מכשירי תנועה או לחשוש לאמינות עדותם. העדויות עשו עלי רושם אמין, ישיר, לא מתחכם וללא ניסיון לייפות את הדברים… מתרשומות מחשב הכוללות נתונים עובדתיים שהציגה מכשירי תנועה לגבי תיקונים שבוצעו במוסכים שבבעלותה בדיפרנציאלים של מכוניות כגון המכונית דנן התברר, כי גם אם לא מדובר בתקלה נפוצה מאוד, דיפרנציאלים כן מתקלקלים מפעם לפעם, אפילו בטווחי נסיעה קצרים יותר, ולא מדובר בתופעה שלא מתרחשת מעולם לכל אורך חיי המכונית. עוד הוכח כי המכונית לא הוכנסה לטיפולים שוטפים בזמן, דבר שיכול היה לגרום לחוסר שמן בדיפרנציאל ולבלאי המוגבר".
בסופו של יום נדחתה התביעה והתובעת חויבה לשלם לנתבעות הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח לכל אחת וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ש"ח.
ת"א 3177-02-12
