חברת התעופה הסינית JyneYao – אחת מחברות התעופה הגדולות בסין – השיקה השבוע בסין את מכונית הסדאן החשמלית JY Air עם טווח נסיעה של החל מ-430 ק"מ (לפי תקן CLTC) ותג מחיר שמתחיל בכ-20,500 דולר. מכונית זאת הושקה בתאילנד לפני חצי שנה והיא נמכרת שם תמורת כ-25,000 דולר. באופן טבעי, הדגם הסיני נבדל מן התאילנדי במיקום עמדת הנהג – בצד השמאלי של המכונית ולא מימין, כמו בתאילנד.
חברת JyneYao נוסדה בסין לפני כ-30 שנים שנים ונכנסה לתחום הרכב לפני קרוב לשנתיים באמצעות רכישת יצרנית רכב צעירה ומבטיחה, אך לא מצליחה מסחרית, בשם YUDO.
על בסיס הפיתוחים הקיימים, וכמובן תוך הדגשת המיתוג של חברת התעופה, הוצגה בשנה שעברה מכונית הסדאן החשמלית הגדולה יחסית, עם בסיס גלגלים ארוך של 280 סנטימטרים, אורך כולל של 455 סנטימטרים, רוחב נדיב של 186 סנטימטרים וגובה של 151.5 סנטימטרים.
החשמלית החדשה מוצעת בשתי רמות ביצועים ומחיר, כאשר הגרסה הבסיסית מונעת באמצעות מנוע שמספק כ-197 כוחות סוס ובגרסה הבכירה הוא מספק הספק גנרי לתעשייה של 201 כוחות סוס. כמקובל בז'אנר מותקן ברכב מסך מולטימדיה מרכזי גדול בגודל 15.6 אינטש, והייחוד השיווקי שלו מוגדר כ"מסך חמניה" שאפשר להטות לכל הכיוונים, כולל לכיוון הנוסע שלצד הנהג.
אז מה הקשר בין מכונית לחברת תעופה, ויותר נכון: איך ממנפים את העוצמה של חברת תעופה גדולה כדי למכור מכוניות?
זה מתחיל במוצר עצמו, ובלי קשר לנכונות הדברים ההצהרה של אנשי החברה היא שעיצוב הפנים של הרכב "שואב השראה ממחלקות עסקים במטוסים". זה נחמד, אם כי לאוהבי וחובבי רכב יש זכות מלאה לעקם את האף אם זאת הדרך למכור מכוניות בימינו. מה שיותר חשוב זאת כנראה העוצמה הפיננסית של החברה ולפני שמדברים על העניין העקרוני כדאי לומר עליה כמה מילים.
מה שלא מספרים לכם על סוסיתא
לאורך שנים, אחד הדברים המשעשעים שחוזרים על עצמם במאות כתבות ואזכורים של "תעשיית הרכב הישראלית" בכלל ואודות ה"סוסיתא" בפרט – זאת הטענה המופרכת כאילו שמכוניות ישראליות נכשלו בגלל שהן לא היו מספיק איכותיות.
אין ספק שמכוניות שהורכבו בישראל, ובכללן גם סוסיתא, היו מגוחכות ברובן אם משווים אותן לסטנדרטים שמוכרים לנו משנות ה-80 של המאה הקודמת ואילך, אבל הן לא היו כל כך גרועות בשעתן אם משווים אותן למכוניות דומות שהורכבו באותן שנים בעשרות מדינות מחוץ למפעלים העיקריים של יצרניות הרכב הגדולות.
תעשיית הרכב הישראלית נכשלה מפני שמראש לא הייתה הצדקה להקים ולקיים תעשיית רכב במדינה עם שוק מקומי של בין 2 ל-3 מיליון אזרחים, ואין הצדקה לתעשייה כזאת גם כיום, בשוק של 10 מיליון אזרחים.
לעומת זאת, במדינה עם מיליארד ו-300 מיליון אזרחים יש מקום להמון פעילות כלכלית, כפי שמוכיחה סין, שיצאה לדרך בשנות ה-70 עם הרפורמות של דנג שיאופינג מתוך משק הרוס ורעב ללחם.
קבוצת JuneYao, חברת האם של חברת התעופה, הוקמה בסין בתחילת שנות ה-90 וכיום עוסקת בהשקעות תעשייתיות בתחומי התעופה, יצוא, שירותים פיננסיים, "צריכה מודרנית", שירותי חינוך וחדשנות טכנולוגית – והיא מדורגת בין 500 החברות הפרטיות הגדולות בסין.
חברת התעופה JuneYao Airlines הוקמה בשנת 1996 והייתה בין המפעילות הראשונות בסין של טיסות לואו קוסט. כיום מדורגת החברה הזאת כחברת התעופה הפרטית הגדולה ביותר בסין, והיא מטיסה מידי שנה יותר מ-20 מיליון נוסעים.
בשנת 2023 רכשה החברה את חברת YUDO שהוקמה בשנת 2016 והקימה במחוז פוג'יאן מפעל לייצור רכב שמשתרע על פני 200 דונם ויש לו יכולת מחקר ופיתוח וכושר ייצור שנתי של 100,000 מכוניות נוסעים חשמליות.
חברת התעופה הקימה את חטיבת JuneYao Auto שמתמקדת אך ורק בתחום "רכבי האנרגיה החדשים" – מכוניות חשמליות והיברידיות-נטענות, והמקום שהיא מנסה לנכס לעצמה תחת השמש הוא להיות "מותג חלוץ בתחום הניידות בת קיימא עם תקני שירות ואיכות מוצר ברמה תעופתית, ומופעל על ידי מערכת אקולוגית חכמה של שירותי נסיעות וטכנולוגיית בינה מלאכותית".
יש מקום תחת השמש הסינית?
דגם JY-AIR הוא הדגם השני שפיתחה YUDO שהייתה אחת החברות החלוצות בתחום הרכב החשמלי בסין ובין עשרת הסטארט-אפים הראשונים שקיבלו מן הרשויות הפדרליות בסין אישור לייצור רכב חשמלי טהור.
לדברי החברה, ל-JY AIR יש כבר תעודת תקינה אירופאית מלאה (WVTA) והיא אף עומדת – לטענתם – בכל דרישות Euro-NCAP לציון מרבי של 5 כוכבי בטיחות, מה שאומר ששום דבר רגולטורי לא אמור להפריע לה להימכר גם בישראל.
על פניו נראה שחלק מן הרכיבים האוטומטיביים של הדגם הזה נרכשו "מן המדף", למשל המנוע החשמלי. חלקים אחרים "נותנים הזדמנות" לספקי חלקים מן השורה השניה כמו יצרנית הסוללות Rept Battero. זו מייצרת את מארז הסוללה הבסיסי, עם תכולת אנרגיה של 51.2 קוט"ש שמאפשרת טעינה מהירה בקצב צנוע של עד 70 קילוואט, וגם את המארז הגדול יותר, בטכנולוגיית LFP ועם תכולת אנרגיה של 64.1 קוט"ש שמאפשר טווח CLTC של 530 קילומטרים וטעינה מהירה בקצב של 90 קילוואט.
שאלת מיליון הדולר היא כמה יצרניות רכב סיניות – בדגש על יצרניות עם מתקן ייצור ל-100,000 מכוניות בשנה, ישרדו לאורך זמן – ובמיוחד לנוכח ההחלטה של ממשלת סין לבצע קונסולידציה (איחודים ומיזוגים) של יצרניות רכב במדינה.
אנליסטים בסין מעריכים שעם כל הכבוד לחברת התעופה הסינית הגדולה היא תתקשה או אפילו לא תוכל להתמודד עם התחרות הקשה בבית, וזאת הסיבה שהיא מתאמצת לפעול בתאילנד, ולאחרונה אף מקיימת מגעים עם ממשלת קזחסטן לכניסה לשוק הקזחי.
אנשי JY, לעומת זאת, טוענים שהם מייצאים כבר לעשר מדינות מחוץ לסין, שהם נכנסים כניסה נמרצת לתחומי תחבורה שמשיקים לתעופה – למשל תחבורה קרקעית – ומתכוונים ליישם שם "סטנדרטים תעופתיים" (אגב, כולל גם במכוניות עצמן) – וקשה לחלוק על העובדה שעם נגיעה צמודה ב-20 מיליון נוסעים בשנה יש להם יתרון שיווקי ייחודי.
אז מה למדנו מכל זה?
בראיה מרחוק, ובפרספקטיבה ישראלית של מדינה שכבר לא מייצרת סוסיתות, הדבר המסקרן ביותר הוא הזיקה בין חברה מסחרית מתחום שלכאורה לא קשור לאומנות ייצור רכב לבין הפיתוח, הייצור והמכירה של מכוניות.
בעשור האחרון אנחנו עדים לכניסה מאסיבית של חברות הטכנולוגיה הגדולות לתעשיית הרכב ולמרות שזה תקדים היסטורי (מן הסתם מפני שבעבר פשוט לא היו חברות כאלה בעולם) – לכל הפחות יש קשר ברור והיגיון במהלך כזה. ככל שמכוניות הופכות למקושרות, ותכולת האלקטרוניקה בהן הופכת להיות שוות ערך גדול יותר מכל הרכיבים האחרים – מאוד הגיוני שתעשיית הרכב תמשוך השקעה ואינטרסים של חברות כמו גוגל, אינטל, פוקסקון, ושל מקבילותיהן הסיניות, וגם של יצרניות מוצרי אלקטרוניקה כמו וואווי ושיאומי.
בהיסטוריה הרחוקה יותר של תעשיית הרכב היו מצבים שבהם חברות תעשייתיות רכשו או השתלטו על יצרניות רכב (כמו יצרנית הצמיגים מישלן שרכשה את סיטרואן מפשיטת רגל או יצרנית הכימיקלים דו פונט שהשתלטה על ג'נרל מוטורס), וכמובן שהיה קשר צמוד בין תעשיית הרכב לתעשיית התעופה שנולדו במקביל והתפתחו יחד (כמו עם ב.מ.וו, מרצדס, רולס-רויס ועוד).
אבל כאשר כל חברה, גם מתחומים לא קשורים בעליל כמו תפעול לוגיסטיקת הטסה (להבדיל מבניית מטוסים), רוכשת יצרניות רכב ומתמודדת מול יצרניות שזאת ליבת העסקים שלהן – נראה שאנחנו נמצאים בעידן שונה ומעניין בהיסטוריה של תעשיית הרכב.
לקריאה נוספת:
למה אנשים פוחדים ממכוניות חשמליות?
מחקר חדש: מנוע הבעירה יהרוג את תעשיית הרכב האירופאית
טווח נסיעה של רכב חשמלי כבר לא מטריד אף אחד: תשכחו מחרדת הטווח
