חברת הביטוח הראל סרבה להכריז על נזק למכונית כמחייב "אובדן להלכה" בהתאם לתנאי הפוליסה שלה. התערבות של שמאי מטעם בעל הרכב ופניה לבית משפט לתביעות קטנות השיגו את מה שהגיע למבוטח מלכתחילה
הפרסומות של חברות הביטוח כמעט עושות לנו חשק להיות מעורבים בתאונה, ולו כדי לקבל את הפיצוי שמגיע לנו מיד, וביד.
אלא שבחיים האמיתיים הרבה יותר קל לשלם את הפרמיות, או, חלילה, להיות מעורב בתאונה, מאשר לקבל את הפיצוי שמגיע לנו – כפי שלמד לאחרונה על בשרו מבוטח של חברת הביטוח הראל.
מכוניתו של המבוטח, סובארו אימפרזה משנת הדגם 2008, נפגעה בתאונה ובמעמד הבדיקה במוסך אישר השמאי ניב רון, מטעם חברת הביטוח ("שמאי חוץ"), לתקן את המכונית בסכום של כ-22,250 ש"ח בלבד.
היות שסכום זה מהווה רק 37.47% ממחיר המחירון של המכונית (שעמד בעת התאונה על 59,360 ש"ח), הרי שלפי תנאי הפוליסה הוא לא מזכה את המבוטח בפיצוי בגין מלוא ערך הרכב.
לנוכח זאת קבע השמאי רון כי יש לתקן את המכונית, אולם הבעלים שלה, לאחר התייעצות עם בעל המוסך שאליו היא נגררה, סבר שערך הנזק היה גדול יותר.
המבוטח הפעיל את השמאי עידן ויקטור אשר בדק עבורו את המכונית, וזה גילה ראשית לכל שהשמאי רון כלל לא התייחס לירידת ערך המכונית, בסך כ-9% מערכה.
יתרה מכך: לאחר שהרים את המכונית על הליפט גילה ויקטור שהנזק שנגרם למכונית גבוה משמעותית מזה שנקבע על-ידי רון, והוא עומד לדעתו על 33,749 שקל שמהווים 56.8% מערך הרכב. מאחר וכך, הרי שלפי תנאי הפוליסה יש להכריז על המכונית ככזו שעברה "אובדן להלכה", ולפצות את בעליה במלוא מחיר המחירון שלה.
חוות הדעת של עידן ויקטור הועברה לחברת הביטוח הראל, אבל השמאי הראשי של החברה לא קיבל אותה ולא אישר להכיר בנזק כ"אובדן להלכה".
לאור זאת החליט בעל המכונית למכור את שרידיה לסוחר רכב, ותבע את חברת הראל בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב.
שופט בית המשפט לתביעות קטנות טל חבקין מינה את השמאי אמיתי מרום כשמאי מכריע, והוא בדק את שתי חוות הדעת וקבע כי לרכב אכן נגרמו נזקים בחלקו התחתון (שאליהם לא התייחס כלל השמאי ניב רון), ומכאן לדעתו נובע עיקר ההפרש בין חוות הדעת.
"לאור האמור לעיל, ולאחר שראיתי את שתי חוות הדעת ועיינתי בצילומים" כתב מרום, "הגעתי למסקנה כי יש לקבל את חוות דעתו של השמאי ויקטור עידן לגבי הערכת גובה הנזק בסך 33,748 שקל וירידת ערך של 9% בסך 4,808 שקל. ערך הרכב הינו 53,424 שקל והוא נמכר במצבו על ידי המבוטח בסכום של 28,000 שקל. סה"כ נשאר לפיצוי 25,424 שקל. לאור האמור לעיל יש לפצות את בעל הרכב בסכום של 25,424 שקל המהווה את ההפרש שבין ערך הרכב לבין מחיר מכירתו בפועל".
בפסק דינו קבע השופט חבקין ש"התביעה מתקבלת באופן שהנתבעת (הראל) תשלם לתובעים סך של 25,424 שקל, וכן תישא בשכר טירחתו של השמאי, ובנוסף בהוצאה בסך 1,000 שקל".
שתי תובנות יש לנו בסיכומו של יום. האחת היא ש"שיטת מצליח" של חברות הביטוח תוסיף להצליח להן כל עוד שבתי משפט ימשיכו לפסוק כנגדן הוצאות נמוכות, היות שחלק מן המבוטחים סבורים בטעות שהליך משפטי יהיה מייגע ויקר מידי עבורם ולכן הם מוכנים להתפשר על גובה הפיצוי.
התובנה השנייה, אופטימית יותר, היא שמי שבטוח בצדקתו, ויכול להצטייד בחוות דעת מקצועית הולמת, יקבל בסופו של דבר את מה שמגיע לו, ואולי גם פיצוי קטן על עגמת הנפש והטרחה המיותרת.
