ב-1 ביולי השנה פורסמה בארה"ב בקשת פטנט של פורד לשיטה פשוטה, ועל פניו אפקטיבית, לטעינה של רכב חשמלי: באמצעות גרירה. הרעיון שגלום בפטנט כל כך פשוט וטריוויאלי עד שנדמה שאף אחד לא חשב לבקש הגנת פטנט כזאת רק מפני שהוא כל כך פשוט.
מיד נספר מה אומרים אנשי פורד בבקשת הפטנט שלהם, ומה כלול בה, אבל קשה להתאפק מלהעלות ראשית לכל את שאלת השאלות: האם הפטנט הזה אמור להרגיע אותנו, או שהוא דווקא מלחיץ עוד יותר?
אחרי הכל, למרות כל הטענות של חובבי הקונספירציה – מה שמעכב יותר מכל דבר אחר את עידן הרכב החשמלי הוא לא המעשים או המאוויים של יצרניות רכב שרוצות להמשיך לייצר מנועי בעירה פנימית מזהמים – אלא המחסור בעמדות טעינה ו"חרדת הטווח" של נהגים. כל עוד שסוללות היו מאד יקרות, ומאד כבדות, וטווחי הנסיעה המעשיים קצרים – מכוניות חשמליות לא באמת יכלו להחליף מכוניות עם מנועי בנזין ודיזל. גם כרגע נראה ש"חרדת הטווח" טרם חלפה מן העולם.
נהגים חוששים, ובצדק, להיתקע עם המכונית שלהם באמצע נסיעה, או לשנות באופן משמעותי את מסלול הנסיעה שלהם רק כדי להתחבר לעמדת טעינה פעילה בדרך מפה לשם. כל עוד שזה לא ייפתר – חרדת הטווח תוסיף ללוות אותנו ותעכב את חדירת כלי הרכב החשמליים.
הפתרונות לבעיות הטעינה באופן כללי קשורים מצד אחד לכימיה המשתפרת של סוללות ולהוזלה שלהן בזכות הקמת מפעלים גדולים לייצור סוללות – אלה מגדילים את טווח הנסיעה בין טעינות, ומצד שני להרחבה דרמטית של רשת עמדות הטעינה בכל המדינות, והגדלת מידת הנגישות שלהן.
אבל מה עושים כאשר כל הפתרונות האלה לא עוזרים, ואנחנו תקועים באמצע שום מקום עם סוללה ריקה?
חסידי הרכב החשמלי נוהגים לענות לשאלה הזאת בהתרסה ולומר: "ומה תעשו כשתיתקעו באותו מקום בלי בנזין"? אלא שבסתר ליבם יודעים המתריסים שכאשר מדובר בבנזין אין כל כך בעיה: פשוט מבקשים מחבר שיגיע עם כמה בקבוקים מלאים בבנזין מתחנת הדלק הקרובה, או שתופסים לשם טרמפ וממלאים לבד. אחרי הכל, אחרי 120 שנים שבהן שלטו בעולם מנועי בעירה – תשתיות התדלוק פשוט נמצאות שם.
הפטנט החדש של פורד מנצל את אחד היתרונות הגדולים של הנעה חשמלית על פני מנועי בעירה: האפשרות למחזר אנרגיה ולא רק "לשרוף" אותה. למעשה, הסיפור הוא שיטה שרותמת את היכולת הרגנרטיבית הטבעית של מנועים חשמליים כדי לטעון באמצעותם סוללה ריקה. המערכת הפטנטית שפורד רשמה מאפשרת לכל רכב חשמלי להיגרר על ידי רכב אחר, או אפילו להתדרדר במדרון ארוך, כדי שהגלגלים האחוריים, או אלה שמחוברים למנועים חשמליים, יסובבו את המנועים שהופכים באותו פרק זמן לגנרטורים שמייצרים חשמל.
בקשת הפטנט הוגשה בדצמבר 2020 ופורסמה, כאמור, ב-1 ביולי האחרון, ובה מתוארות מספר דרכים לגרירת הרכב. מה שמעניין יותר הוא שלתוך הפטנט מוטמע רעיון רענן: קישור בלוטות' בין הרכב הגורר לרכב הנגרר, ותוכנה שמאפשרת לרכב "הנטען" להפסיק את פעולת הטעינה (וכך גם להקל על הרכב הגורר) במצבים שונים, למשל אם הוא מתאמץ לעלות בעליה. הקישור, אגב, לא חייב להיות בבלוטות', ויכול להיות גם דרך חיבור אינטרנטי אל שני כלי הרכב.
אפשר להפליג בדמיון ולחשוב על הזדמנות תיאורטית הרבה יותר מעניינת שגלומה בפטנט ובאפליקציה של פורד, וספק אם מחברי הפטנט חשבו עליה. אחרי הכל, אם כל הטכנולוגיה כבר שם – מדוע להמתין למצב שבו הרכב נתקע?
אפשר לחשוב על אפליקציה שיתופית שמעניקה מעין "ביטוח" לכל החברים בה. נאמר שהגעת למצב ביש מבחינת מצב הסוללה, ואין אף עמדת טעינה זמינה בסביבה. במצב כזה האפליקציה תשדר מסר מצוקה לכל שאר המשתמשים, ואם אחד מהם נמצא בסביבה אפשר לארגן חבירה בין הרכב שבמצוקה לבין "המלאך" שלו. הרכב המסייע יגרור את זה שהסוללה שלו התרוקנה לאורך כמה עשרות קילומטרים שבמהלכם תיטען הסוללה שלו וכך יאריך את טווח הנסיעה לכמה עשרות קילומטרים נוספים.
אחרי כל זה בואו לא נשכח שיצרניות רכב רושמות הרבה יותר פטנטים מאלה שהן בסופו של דבר משתמשות בהם, ולא ידוע עד כמה פורד רצינית בכוונות שלה להפוך את הפטנט הזה למשהו מעשי. מצד שני, לא נראה שליצרניות אחרות תהיה בעיה למצוא וליישם פתרון דומה.
