רבים מאיתנו מזועזעים חדשות לבקרים לנוכח חשיפת ישראלים נורמטיביים לכאורה אשר מרגלים עבור האויבים שלנו תמורת בצע כסף. אבל האם גם מי שנוהג במכונית מתוצרת סין משמש שלא בידיעתו כאמצעי אקטיבי לאיסוף מודיעין שעלול לפגוע באזרחי ישראל?
מוקדם יותר השנה חשפה חקירה פדראלית בארה"ב ממירי‑חשמל (inverters) מתוצרת סין שבתוכם "רכיבי תקשורת לא מתועדים שעלולים לאפשר שליטה מרחוק ברשת החשמל".
ממירים אלה מותקנים בפאנלים סולריים מתוצרת סין שנפרשו בחוות סולריות ברחבי ארה"ב, ואנליסט לשעבר בסוכנות הביון האמריקנית NSA הזהיר שיש להם יכולת לקבל הנחיות ולחבל ברשת החשמל האמריקנית.
גילוי זה התווסף לחששות קיימים מפני ריגול של ממשלת סין באמצעות ציוד תקשורת וטלפונים סלולריים מתוצרת יצרניות סיניות, ובאמצעות כלי רכב מקושרים מתוצרת סין.
אצלנו, בישראל, לא דווח עד היום על טיפול מערכתי ויסודי של גורמי הביטחון בסכנה הזאת.
לפני שצוללים לעומק העובדות והנתונים שידועים לנו צריך לומר אמירה מאוד פשוטה, יסודית וברורה: אף אחד לא הציג עד היום הוכחה ברורה וחד משמעית לטענה שממשלת סין מבצעת ריגול באמצעות מוצרים שהיא מייצאת למערב. אין גם אף ראיה לכך שכלי רכב סינים שמשווקים בישראל שולחים בפועל נתונים רגישים לממשלת סין.
אבל כפי שנציג בהמשך הדברים – לממשלת סין יש יכולת מעשית מאוד לבצע ריגול כזה, והתעלמות מן הסכנה הזאת עלולה להתגלות כמסוכנת פי כמה מן ההתעלמות ממה שהכין לנו חמאס עד ה-7 באוקטובר.
לכאורה, עד לפני כשנתיים אפשר היה לטעון שלממשלת סין אין מוטיבציה להשתמש ביכולת הריגול שלה נגד ישראל בגלל היעדר יריבות. לא רק שהסינים לא אמורים להתעניין במה שקורה אצלנו – הם גם לא אויבים שלנו – וממש לא כדאי לנו להפוך אותם לכאלה. אלא שה-7 באוקטובר וכל מה שקרה לאחר מכן שינו את מארג היחסים עם סין בהרבה מאוד מובנים, והיחס אל סין חייב להיות הרבה יותר זהיר מבעבר. ראשית לכל – ארצות הברית הוכיחה שוב שהיא הכוח שניצב מאחורינו ולעזרתנו. באופן טבעי, כחברים במחנה שלה, זה עלול להפוך אותנו ליריבים של היריבים שלה, לפחות מזווית הראייה שלהם.
שנית, סין נקטה ועדיין נוקטת בפעולות עקיפות נגד ישראל כמו גם בפעולות ישירות "מתחת לרדאר": החל מגינויים באו"ם והצבעות נגד ישראל וכלה בטענות של גורמים שונים שהיא מפעילה הסתה אנטי ישראלית ברשתות חברתיות ובטיק טוק.
מעל לכל, גם אם מתעלמים מאינטרסים מדיניים, לסין יש אינטרסים כלכליים מובהקים לרגל אחרי מה שקורה בישראל בכלל ובפרט בנושאי צבא וביטחון. אם בעבר ישראל שיתפה פעולה עם סין בפיתוח אמצעי לחימה, למורת רוחה של ארה"ב, כיום ישראל ממוצבת כמעצמת פיתוח נשק עולמית והיא מתמודדת מול סין בשוק ששווה טריליונים.
חוליה בעייתית נוספת היא איראן, אשר מצליחה לאורך שנים להערים על הסנקציות הכלכליות כנגדה באמצעות מכירת נפט זול לסין (וגם להודו). לאחר השמדת מערכי הנ"מ האיראנים דווח על כוונה של האיראנים לרכוש מסין מערכות נשק, כולל מטוסים ומערכי הגנה אווירית, ואם הסינים ימכרו להם גם סודות צבאיים זה לא משהו שיפורסם בכותרות העיתונים. סין, אגב, מכחישה רשמית שבכוונתה למכור מערכות נשק שלמות למדינות שנמצאות במלחמה.
בשורה תחתונה – אם עד לפני שנתיים היה צריך להתייחס אל יכולות הריגול של כלי רכב מתוצרת סין כאל סכנה אפשרית, למען הזהירות המונעת יש כעת צורך חד משמעי להתייחס אליהם כאל איום ממשי.
אין הוכחה – אבל יש יכולת: מה באמת ידוע לנו?
מאז ערב מגפת קורונה ועד היום כבשו יצרניות רכב סיניות נתח גדל והולך משוק הרכב שלנו, ושיעור החדירה שלהם זינק מאחוזים בודדים אל כמעט שליש מכלל המכירות של רכב חדש.
בישראל מיוצגים כיום עשרות מותגים סינים שאת חלק משמותיהם קשה אפילו להגות. מחירי הרכב החדש אמנם לא ירדו, דווקא להיפך, אבל הסינים מצליחים לפתות אתנו עם שפע חסר תקדים של מסכי מגע ענקיים, מצלמות בכל פינה, אבזור מפנק וקישוריות קבועה לאינטרנט.
חששות אודות טיב החיבור הזה, והאפשרות שישנם גורמים שיעשו בו שימוש לרעה, אינם חדשים. אבל בחודשים האחרונים מתעוררות עוד ועוד ממשלות במערב וחוקרות לעומק את הטענות שהמכוניות האלה הן מרכזי איסוף מידע ניידים.
כדי להבין את גודל הסיכון חשוב לזכור שמכונית מודרנית היא מחשב מתוחכם שמצויד במערך חיישנים שכל סוכנות ריגול הייתה חולמת עליו. כמעט כל מכונית סינית חדשה שעולה על כבישי ישראל היא פלטפורמת איסוף מידע אדירה, שאוספת נתונים מכמה מעגלים במקביל.
"העיניים והאוזניים של הרכב" כוללות מצלמות היקפיות (360 מעלות) שנועדו לסייע בחניה ולהגביר את הבטיחות ובאותו זמן גם מתעדות ללא הרף את סביבת הרכב. אם הרכב חונה בתוך או בקרבת בסיסים צבאיים, תשתיות לאומיות, מפעלים ביטחוניים או נקודות כינוס – המידע הזה מצולם ללא הרף ומוצלב עם נתוני מיקום גיאוגרפי. מצלמות אלה מתעדות גם את פניהם של עוברי אורח ומספרי רישוי של רכבים אחרים.
לרוב המכוניות היקרות יותר יש מערך חיישני לידאר ומכ"ם שממפה את הסביבה בדיוק של סנטימטרים. חיישנים אלה נועדו לשפר את היכולות של מערכות הבטיחות האקטיביות אבל הם מסוגלים גם למפות טופוגרפיה ותשתיות באופן שצילום רגיל לא יכול.
לכל המכוניות יש מקלטי GPS וקישוריות סלולרית, כלומר שהן מתעדות ללא הרף את המיקום המדויק של הרכב, את מסלולי הנסיעה הקבועים ומקומות שבהם הוא חונה בלילה (בית) ובמשך היום (מקום עבודה). במקביל, רוב המכוניות החדשות מצוידות במערכות לניטור הנהג והנוסעים שמבוססת על מצלמה פנימית שמצלמת ללא הרף את פני הנהג – במטרה לזהות סימני עייפות או הסחת דעת.
מדובר באמצעי בטיחות חשוב אבל המערכת אוספת נתונים ביומטריים יקרי ערך של זיהוי פנים ויכולה להצליב אותם עם הקלטות שמתקבלות ממיקרופונים שנועדו לכאורה להקשיב לפקודות קוליות וגם לניהול שיחות טלפון. אין כמעט דרך לדעת מתי משמשים המיקרופונים לתפקיד המקורי שלהם ומתי הם משמשים להאזנה ולהקלטת שיחות.
באמצעות הקישוריות עובר כל המידע הדיגיטלי הזה, ולכל הפחות יכול לעבור, מן הרכב שלך אל השרתים של יצרניות הרכב, ובאמצעות עדכוני תוכנה מרחוק היצרן יכול לכבות או להפעיל פונקציות שונות בלי ידיעתנו.
חשוב להדגיש – עד כאן לא מדובר בקונספירציה או הפחדה: מידע שנאסף מחיישנים, יחד עם נתוני נהיגה (מהירות, אופי בלימה, שימוש במערכות), נשלח באופן קבוע אל ה"ענן" של יצרנית הרכב – לכאורה כדי לשפר את ביצועי הרכב ולתקן תקלות.
תגידו שלום לחבר שי
השאלה החשובה היא לא "האם" המכונית אוספת מידע. היא אוספת אותו בוודאות וגם שולחת אותו לעיבוד במחשבי יצרניות הרכב. השאלות הן מי הבעלים של המידע הזה, לאן הוא זורם, מי עושה בו שימוש ולטובת מה?
הסיבה שהחשש מכלי רכב סיניים שונה מהותית מחשש כלפי יצרניות ממדינות דמוקרטיות היא ש"חוק המודיעין הלאומי של סין", שנחקק בשנת 2017, קובע במפורש ש"כל ארגון או אזרח יתמוך, יסייע וישתף פעולה עם עבודת המודיעין של המדינה… וישמור בסוד על כל עבודת מודיעין לאומי שהוא מודע לה".
במילים פשוטות – כל יצרניות הרכב הסיניות – בין אם מדובר בחברות ממשלתיות כמו SAIC, צ'נגאן, דונגפנג ואחרות ובין אם מדובר בחברות פרטיות כמו BYD אקספנג או ג'ילי – חייב להעביר לגופי המודיעין של סין כל מידע שהוא נדרש להעביר להם.
כל יצרנית רכב סינית חייבת על פי חוק לספק את המידע לגופי המודיעין באופן מיידי, מלא וחרישי. אין לה זכות לסרב, ואין מנגנון משפטי שיגן על פרטיות הלקוח הישראלי. כל הצהרה על שמירת פרטיות מתבטלת כלא הייתה מול החובה החוקית הזאת.
כאמור – בשנתיים האחרונות נוקטת ממשלת סין בקו פרו-פלסטיני ואנטי-ישראלי מובהק, היא מגנה את ישראל בפורומים בינלאומיים, והתקשורת הממלכתית שלה מלאה בדיסאינפורמציה והסתה אנטי-ישראלית.
כמו כל דבר אחר בסין – גם הסנטימנט הזה מעוצב ומוקרן "מלמעלה", מלשכתו שת הנשיא שי או מן המעגלים שקרובים אליו, ועל כן המוטיבציה של בייג'ינג לאסוף מודיעין על ישראל כבר אינה היפותטית אלא צורך אסטרטגי מובהק של מדינה שבחרה צד בסכסוך.
העולם מתעורר באיחור
בעוד שקובעי המדיניות הישראלים נמים את שנתם החלו ממשלות במערב להפנים את גודל האיום. ב-14 בינואר השנה, שבוע בלבד לפני טקס ההשבעה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, נכנס לתוקף בארה"ב כלל מחייב (Final Rule) של משרד המסחר האמריקני שאוסר מכירה או יבוא של כלי רכב שבהם מותקנת חומרה או תוכנה מסוימות שמקורן בסין, ברוסיה, או ב"מדינות שמקיימות קשרים קרובים עם מדינות אלה".
משרד המסחר האמריקני הסביר שהכלל נוסח בעקבות עבודת מחקר מקצועית שבוצעה במשך כמעט שנה שלמה לבחינת איומי האבטחה הפוטנציאליים של קישוריות בלוטות', סלולר או לוויין.
הרגולטורים האמריקנים קבעו שחומרה ותוכנה שמשמשות בקישוריות לרכב ותוכנה שמשולבות במערכות נהיגה אוטומטיות יוצרות "סיכון מיותר ובלתי מתקבל על הדעת לביטחון הלאומי כאשר הן מתוכננות, מפותחות, מיוצרות או מסופקות על ידי אנשים מסין או מרוסיה", כך נכתב בהודעת המשרד. "גישה זדונית לשרשראות האספקה הקריטיות הללו עלולה לאפשר ליריבינו הזרים לחלץ נתונים רגישים, כולל מידע אישי על נהגי או בעלי רכבים, ולבצע מניפולציות מרחוק על כלי רכב… הפעולה… מייצגת את שיאו של תהליך רגולטורי שנמשך חודשים כדי לתכנן, לבקש משוב ציבורי ובסופו של דבר להכין אמצעי להגנה על נהגים ונוסעים בכבישי ארה"ב".
שרת המסחר האמריקנית ג'ינה ריימונדו אמרה: "מכוניות היום הן לא רק פלדה על גלגלים. אלה מחשבים. יש להן מצלמות, מיקרופונים, מעקב GPS וטכנולוגיות אחרות שמחוברות לאינטרנט. באמצעות החוק נוקט משרד המסחר צעד הכרחי כדי להגן על הביטחון הלאומי של ארה"ב ועל פרטיותם של אמריקאים על ידי מניעת יריבים זרים ממניפולציות של טכנולוגיות אלה כדי לגשת למידע רגיש או אישי. זאת גישה שממוקדת בלהבטיח הרחקת סין וטכנולוגיות מתוצרת רוסיה מכבישי ארה"ב".
אנשי משרד המסחר האמריקני אף האשימו את סין באופן ברור ב"פעולות ריגול וחדירת סייבר שממשיכות להוות איום משמעותי על התשתיות הקריטיות של ארה"ב ועל ביטחון הציבור… במהלך השנים האחרונות שחקני סייבר בחסות ממשלת סין עסקו בקמפיין פריצה נרחב שמטרתו למקם מראש – ואולי לשגר – מתקפות סייבר משבשות שמכוונות אל תשתיות קריטיות בארה"ב. רוסיה נותרה גם שחקנית סייבר זדונית, עם היסטוריה דומה של מתקפות סייבר מתועדות היטב נגד מערכות אמריקניות".
באופן טבעי, בסין לא אהבו את ההאשמות ודחו אותן, וקוי דונגשו, מזכ"ל איגוד יצרניות מכוניות הנוסעים בסין, צוטט כשאמר "אנחנו בטוחים שאיסור זה מוטעה ונועד לדכא תחרות זרה, ולפגוע בתחרותיות של סין באמצעות יתרון לא הוגן לחברות אמריקניות".
עם זאת, במהלך שנת 2023 כולה יוצאו לארה"ב מסין רק 74,800 מכוניות נוסעים שהיוו כ-1.4 אחוזים מסך היצוא שלה. מאז הטיל ממשל ביין מכס בשיעור של 25% על יבוא רכב מסין והעלה אותו ל-100% על רכב חשמלי סיני.
באירופה, בשם חופש הסחר, לא עצרו יבוא רכב מסין אלא הסתפקו בהטלת מיסים, אבל במקביל החלו לחקור את הנושא ועדיין לא פרסמו מסקנות סופיות או דרכי התמודדות ספציפיות.
מי שכן לקחה את העניינים לידיים היא ממשלת בריטניה: משרד הפנים הבריטי פרסם דרישה להרחקת כלי רכב חכמים שמיוצרים בסין למרחק של לפחות שלושה קילומטרים מאזורים ביטחוניים רגישים כמו בסיסים צבאיים, מתקני הגנה, תחנות רדאר ותשתיות ממשלתיות אחרות.
הצבא הבריטי אף הודיע באופן דיסקרטי לאנשי קבע, חיילים סדירים ואזרחים עובדי צבא שמשתמשים בכלי רכב מתוצרת סין שעליהם להחנות אותם רחוק ממתקנים ביטחוניים ולא לקיים שיחות בנושאים ביטחוניים בתוך הרכבים.
גם ממשלת גרמניה שוקלת הגבלות על רכבים סיניים, וזאת בעקבות פרסומים בתקשורת הגרמנית שטוענים לקשר בין יצרניות רכב סיניות לפעילות ריגול. כצעד נגדי, אגב, אסרה ממשלת סין על מכוניות מתוצרת טסלה (שמיוצרות בסין…) להיכנס לאזורים רגישים.
המכונית שלך יכולה לרגל אחרינו, אבל אפשר לעצור את זה
בניגוד לארה"ב – שוק הרכב הישראלי לא רק פתוח אלא מוצף בכלי רכב סינים. מותגים שהיו אלמוניים אצלנו לפני שנים ספורות מובילים כיום את טבלאות המכירות וכבר כרגע מתגלגלים על כבישי הארץ עשרות אלפי מרגלים בפוטנציה שאוספים מידע ללא הרף. הלכה למעשה, ישראל היא מגרש הניסויים הגדול והצפוף ביותר של תעשיית הרכב הסינית מחוץ לסין.
אצלנו, בישראל, צה"ל הצטייד כבר במאות כלי רכב מתוצרת סינית ורק לאחר מכן ביצע את הפעולה המעשית המשמעותית היחידה שנעשתה בארץ (וגם זה באופן חלקי בלבד): נוהל שאוסר כניסת כלי רכב מתוצרת לבסיס צריפין. ככל הידוע עדיין לא מדובר בהנחיה כלל‑צה״לית, והנושא עדיין נמצא בבדיקה.
תסלחו לנו אם זה נשמע כמו סגירת אחת משתי דלתות האורווה הרבה לאחר בריחת הסוסים.
תארו לעצמכם מכונית מתוצרת סין נהוגה בידי מהנדס בכיר בחברת רפאל וחונה כל יום ליד מפעל ביטחוני. מכונית סינית שנייה נהוגה על-ידי קצין מילואים וחונה ליד סוללת כיפת ברזל, ומכונית סינית אחרת שבה משוחח עובד של התעשייה האווירית עם חבריו לעבודה או בטלפון עם המשרד.
שלוש המכוניות האלה, ועוד עשרות אלפים אחרות, אוספות תמונות, מיפוי מדויק של סביבת המפעלים הביטחוניים והמתקנים הצבאיים, תדרים אלקטרונים שנקלטים בחיישני הרכב, תוכן שיחות ועוד ועוד – וכל אלה יכולים להגיע לידי גופי המודיעין בסין ולשמש אותם לפיתוח אמצעי נגד למערכות נשק ישראליות ומערביות.
זוכרים את עומק החדירה של המודיעין הישראלי אל ההנהגה ואל הצמרת הביטחונית האיראנית? ומה לדעתכם עושים גופי המודיעין של האויבים שלנו? נראה שהם יפספסו את האפשרות לבצע מיפוי של רשתות חברתיות ומקצועיות? לאסוף מידע על מקומות עבודה, קולגות, חברים, משפחה, לדעת את מי אתם פוגשים, היכן לומדים הילדים שלכם ואיזה חלק אתם לוקחים בפעילות של חברה או גוף ביטחוני?
בשעה שארה"ב בנתה חומות מגן למרות שהיא בכלל לא מאפשרת מכירה של כלי רכב סינים מקושרים בשטחה, ממשלת ישראל אפשרה לעדר עצום של סוסים טרויאנים בפוטנציה להיכנס אל כל חניון, לעלות על כל כביש, ולהגיע עד לחניה הפרטית ואל בסיסי צה"ל (עד שנזכרו לאסור זאת).
ההתפכחות חייבת להתחיל עכשיו ולצורך זה נדרשת רגולציה ממשלתית נוקשה, ומודעות צרכנית לסכנות של מסירת המפתחות לביטחוננו – האישי והלאומי – לידיה של מעצמה שהופכת עוינת יותר מיום ליום.
יש לי רכב מתוצרת סין: איך אוכל לצמצם את הסיכון?
שאלה מתבקשת היא אם בעלי רכב סיני יכולים לעשות משהו כדי להגן על פרטיותם ועל ביטחון המדינה שלהם?
התשובה מורכבת, מפני שאי אפשר לנטרל באופן מוחלט את היכולות של הרכב לאסוף מידע, אבל אפשר לצמצם מעט את הסיכון.
ראשית לכל, היכנסו למערכת המולטימדיה של הרכב וחפשו את תפריט ההגדרות (Settings) והפרטיות (Privacy). הרגולציה האירופאית דורשת מיצרניות רכב להציע למשתמשים שליטה מסוימת על איסוף הנתונים.
חפשו אפשרויות לביטול שיתוף נתוני מיקום, נתוני נהיגה או אבחון מרחוק. גם אם האפשרויות מוגבלות, כדאי להכיר אותן ולהפעיל את המגבלות האפשריות.
בדגמים שונים מותקנת מצלמת ניטור נהג (DMS) שצופה באופן קבוע על פניכם. יצרנית כמו BYD, למשל, מספקת כיסוי פיזי למצלמה הזאת אבל אם אין כיסוי מובנה אפשר להדביק עליה מדבקה פשוטה. פעולה זו מונעת איסוף נתונים ביומטריים וצילום של פנים הרכב.
פעולה שיכולה לסייע לצמצום האיסוף של מידע אישי היא להגביל את חיבור הסמארטפון ולא לאפשר לו לסנכרן את רשימת אנשי הקשר, את יומן הפגישות ואת ההודעות האחרונות למערכת הרכב. מידע זה עלול להישמר בזיכרון הרכב.
תשתמשו בחיבור בלוטות' לשיחות בלבד (ללא סנכרון אנשי קשר) והימנעו מחיבור קבוע באמצעות כבל אם לא זקוקים לו (למשל, לטעינה בלבד). תהיו מודעים למיקרופונים ברכב וזכרו ששיחות רגישות שמתנהלות ברכב עלולות להיות מוקלטות. נכון להיום אין דרך פשוטה עבור המשתמש לנטרל באופן פיזי את המיקרופונים.
בדקו את ההגדרות של אפליקציית היצרן וחסמו את הרשאות המיקום, אנשי קשר או מיקרופון. צמצמו את ההרשאות למינימום ההכרחי. חלק מן האפליקציות מפרטות באופן ברור שהן אוספות מגוון נתונים, החל ממספר השלדה דרך מיקום ועד לפקודות שליטה מרחוק.
חשוב להדגיש: צעדים אלה הם אמצעי 'הגנה בסיסיים'. הם לא ימנעו שידור נתונים מיחידת התקשורת המרכזית של הרכב (TCU) או מרכיבים סמויים, אם קיימים כאלה. הפתרון המערכתי דורש רגולציה ממשלתית ובדיקות אבטחה יזומות, בדומה לאלו שננקטות בארה"ב ובריטניה.
ומה אומרות היצרניות?
בהודעות שיצרניות שונות פרסמו באירופה ובתקנוני הפרטיות שלהן מדגישות רוב יצרניות הרכב הסיניות שהן מחויבות לפרטיות המשתמשים ופועלות בהתאם לחוקי הגנת המידע המקומיים (כמו ה-GDPR האירופי). BYD, למשל, מצהירה שהיא משתמשת בטכנולוגיות הצפנה מובילות, מאפשרת למשתמש שליטה על הרשאות מידע רגיש, ושיש לה הסמכות בינלאומיות לאבטחת סייבר.
זיקר טענה בשעתו שהשרתים שמאחסנים את המידע של לקוחות ישראלים ממוקמים בגרמניה ולא בסין ושם הם כפופים למדיניות האירופאית.
אבל אחרי כל זה נגדיש שוב את מה שהדגשנו בתחילת הדברים: אין אף הוכחה פומבית לכך שיצרניות הרכב או ממשלת סין מרגלות בפועל אחרי הנעשה בישראל. הטענה, וסימן האזהרה, הם שיש להן את היכולת לעשות את זה.
כך, למשל, מומחי אבטחת מידע מדגישים שהמיקום של שרתים לא מונע גישה לאותו מידע מסין, ושחוק המודיעין הלאומי מחייב את יצרניות הרכב "לשתף פעולה עם הרשויות."
לקריאה נוספת:
הצמיגים החכמים של פירלי משדרים נתונים לבקרת היציבות של בוש
שכרתם רכב ב'אוויס' באמריקה? יש מצב שגנבו את הנתונים האישיים שלכם
