בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של נהג אוטובוס, שהורשע בגרימת חבלה לנוסע. לפי השופט אורי שהם, "אין ממש בטענה, לפיה פרקי הזמן שבהם האוטובוס מצוי בעצירה זמנית לצורך העלאה ופריקה של נוסעים, אינם חלק מהנסיעה"

עצירה היא חלק אינטגרלי מנסיעת האוטובוס, ואחריות הנהג לשלום הנוסעים אינה עוצרת בתחנה. כך קבע בית המשפט העליון, שדחה בקשת רשות ערעור שהגיש נהג אוטובוס, אשר הורשע בנהיגה בפזיזות וגרימת חבלה לנוסע.

הנהג, שהורשע בבית המשפט לתעבורה בירושלים וערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה בחודש שעבר, החל בנסיעה בזמן שנוסע קשיש ניסה לעלות לאוטובוס. על-פי המתואר בהחלטת בית המשפט העליון, "דלתות האוטובוס נסגרו על המתלונן (הנוסע), והוא נלחץ ביניהן. כאשר פתח (הנהג) את דלתות האוטובוס, נפל המתלונן ונחבל חבלה של ממש… כתוצאה מהנפילה, נגרם (לנוסע) שבר בצלעותיו והוא אושפז למספר ימים בבית החולים".

הנהג טען שהנוסע נחבל בזמן שהאוטובוס עמד בתחנה, ולכן לא התקיימו היסודות הדרושים לביסוס העבירות שבהן הורשע. לחיזוק טענותיו, הגיש הנהג עדות של מהנדס – עדות שהוגשה לראשונה כבר לבית המשפט לתעבורה – ולפיה "דלתות האוטובוס מתוכננות כך ש(הן) אינן יכולות להיסגר, כאשר מצוי חפץ או אדם בטווח סגירת הדלתות". חוות דעתו של המהנדס, כך טענו הנהג ועורך דינו, סותרת את עדות הנוסע, שהיוותה בסיס להרשעתו.

אלא שטענות אלה לא הרשימו של שופט העליון אורי שהם. "אין ממש בטענה, לפיה פרקי הזמן שבהם האוטובוס מצוי בעצירה זמנית לצורך העלאה ופריקה של נוסעים, אינם חלק מהנסיעה והנהיגה בו", כתב השופט בהחלטתו לדחות את בקשת רשות הערעור של הנהג. בכך הבהיר השופט שהם כי אחריות הנהג לשלומם של הנוסעים חלה לכל אורך הנסיעה, ובכלל זאת בזמן העצירה בתחנות האוטובוס לאורך מסלול הקו.

"גם אם חבלותיו של המתלונן (הנוסע שנחבל, ש.ה) נגרמו בעת שהאוטובוס עמד במקום, לצורך העלאת נוסעים, עצירה זו היא חלק אינטגרלי מהנסיעה והנהיגה באוטובוס", כתב השופט אורי שהם. "ניסיונו של המבקש (נהג האוטובוס) להבחין בין פרק הזמן שבו האוטובוס עומד לצורך פריקה והעלאה של נוסעים, לבין פרק הזמן שבו הוא נוסע, הוא מלאכותי ואינו מתיישב על תכלית ההוראה (בתקנות התעבורה)".

השופט שהם גם התייחס לעדות המהנדס, וקבע שלא היה בה משום ביסוס לטענת הנהג. "מחוות דעת המהנדס שהוגשה לבית המשפט לתעבורה עולה, כי דלתות האוטובוס מתוכננות להיפתח באופן אוטומטי, כאשר ישנו חפץ או אדם המצויים במפתן הדלת ומונעים ממנה להיסגר באופן מלא", הבהיר השופט, "חוות הדעת אינה שוללת את האפשרות שהדלתות נסגרו על המתלונן בידי המבקש, אלא רק מעלה את האפשרות שהפתיחה שלהן, אשר כתוצאה ממנה נפל המתלונן (הנוסע) ונחבל, נעשתה באופן אוטומטי ולא על ידי המבקש. לפיכך, חוות הדעת אינה סותרת את גרסת המתלונן".

השופט שהם גם דחה את טענות הנהג בדבר חומרת העונשים שנגזרו עליו: קנס בגובה 2,500 שקלים, פסילת רישיון לשלושה חודשים ו-100 שעות שירות לתועלת הציבור (של"צ). "אינני סבור כי (העונש) חמור כלל ועיקר בהתחשב בעבירות בהן הורשע המבקש ובנסיבות המקרה", סיכם השופט את החלטתו.