אפשר לאהוב את מהפכת הרכב החשמלי שמתרגשת עלינו ואפשר שלא, אבל דבר אחד בטוח: מכלולי ההנעה של מכוניות חשמליות פשוטים עד כדי כך שאפשר לשתול אותם במכוניות קיימות, במקום מערכת הנעה אחרת, או לעצב מכונית חדשה עם הרבה פחות מגבלות עיצוביות. בזכות המהפכה החשמלית אנחנו חווים כעת גל חסר תקדים של יצרניות רכב חדשות שמתאמצות לפתח מכוניות סופר מתוחכמות ויקרות מצד אחד, או דווקא פשוטות וזולות מאידך, וגל לא פחות משמעותי של דגמים היסטוריים שחוזרים אלינו בתצורה חשמלית.
בדיוק לפני 40 שנים, ב-21 בינואר 1981, התגלגלה מקו הרכבה בצפון אירלנד מכונית ראשונה שנשאה את הסמל של DMC, כשהיא קוראת תיגר על תעשיית הרכב העולמית הגדולה, זו שמקושרת לממסד הפוליטי ולתעשיית הנפט ומעסיקה מיליוני עובדים ברחבי העולם.
גם מי שלא מכיר את הסיפור של המכונית עצמה, או את הדמות הטראגית של ג'ון דלוריאן שעמד מאחוריה, מכיר בוודאות את העיצוב הייחודי של הדגם הזה, עם דלתות "כנפי השחף" שנפתחות כלפי מעלה, וזאת בזכות הכוכבת האמיתית של סדרת סרטי 'בחזרה לעתיד'.
כיצירה מוטורית, מה שייחד את דלוריאן מעבר לעיצוב הספורטיבי שלה, פרי עבודתו של ג'יורג'טו ג'יוג'אריו, היה בין השאר חלקי מרכב שנבנו מנירוסטה מוברשת, שילדת ספורט שהתבססה על תכנון של לוטוס הבריטית, מנוע וביצועים שהיו רחוקים מלספק את ההבטחה העיצובית או הפרסומית שלה, ואיכות ייצור מזעזעת.
מן הזווית של תעשיית הרכב – מה שהרבה יותר מעניין זה שחברת 'דלוריאן מוטור קומפני', שבימינו בטח הייתה נחשבת ל"סטארט-אפ", הוקמה בצפון אירלנד 22 שנים לפני 'טסלה', בין השאר מתוך תקווה להציב אלטרנטיבה מסוימת לאופן המסורתי שבו פעלו באותן שנים יצרניות הרכב הגדולות.
ספויילר: זה לא עבד, והכישלון הכלכלי המהדהד של החברה ושל המכונית עצמה, הפך את ג'ון דלוריאן, מי שהגה אותה ועמד מאחוריה – מאחד הכוכבים הזוהרים בשמי תעשיית הרכב האמריקנית לקורבן של מעשה עוקץ מכוער ובסופו של דבר לאיש חסר כל. בכל זאת, בשנים 1981-1982 הצליחה DMC לבנות כ-9,000 מכוניות, וההערכה היא שיותר משני שליש מהן עדיין מפארות אוספים של חובבי רכב ואספנים ברחבי העולם.
בחזרה להווה
סטיבן ווין, מכונאי בריטי לשעבר, שחי בטקסס, ארה"ב, רכש בשנת 1995 את הסימנים המסחריים של DMC ואת מלאי החלקים שנמצאו בידי כונסי הנכסים של החברה. שנתיים לאחר מכן הוא הקים את מה שהפך לימים למכון השיפוץ והשיקום הגדול ביותר בעולם של מכוניות דלוריאן, בין השאר בזכות האפשרות להשתמש במלאי של מאות אלפי החלקים שברשותו. במהלך השנים האלה הצליח ווין לבנות כמה עשרות מכוניות נוספות, כאשר מעל הראש מרחפת כל הזמן הבטחה מעורפלת לחדש מתי שהוא את הייצור של המכונית בקנה מידה מלא.
לא מיותר להזכיר שאחת הסיבות לנפילה של דלוריאן במקור היה פער לא נתפס בין המחיר שלה – סדרי גודל של בין 70,000-90,000 דולר במונחים של ימינו – לבין יכולות, איכויות וביצועים פושרים מאד של המכונית ביחס למכוניות ספורט בנות אותה תקופה. יחד עם זאת, הכוכבות של דלוריאן בסרטי 'בחזרה לעתיד' הפכה אותה למכונית נחשקת, וכאשר חודשה ההרכבה שלה, בהיקפים קטנים, נמכרו אקסמפלרים שלה תמורת כ-100,000 דולר וצפונה. מכוניות מקוריות, לפחות כאלה שנשמרו במצב טוב או עברו שיפוץ ושיקום, נסחרות כיום תמורת 50-70,000 דולר.
בשנת 2015 העביר הקונגרס האמריקני חקיקה שמאפשרת לייצר מחדש רפליקות של מכוניות היסטוריות בסדרות ייצור קטנות – מה שמקנה ליצרניות קטנות או סדנאות רכב את האפשרות שלא לעמוד בתקנות בטיחות וזיהום אוויר. חקיקה זאת הפיחה תקווה בקרב DMC "החדשה", והיא נקשרה עם ספקיות חלקים ואף כרתה הסכם לשימוש במנוע בעירה פנימית – הכל מתוך כוונה להתחיל לייצר מחדש את המכונית האייקונית בשנת 2017.
הבעיה היא שמינהל הבטיחות בדרכים האמריקני, NHTSA, התמהמה עם פרסום התקנות שנגזרות מן החקיקה ובינתיים כבר לא נותר מספיק אורך חיים למנוע שנבחר בשעתו ואמור היה לשמש את הדגם עד לשנת 2022. גם ספקי המשנה, שאיתם כרתה DMC הסכמים, נטשו או עברו לפרויקטים אחרים.
בדצמבר האחרון, באופן מפתיע, פרסם סוף סוף מינהל הבטיחות בדרכים הפדרלי את התקנות להן המתינה התעשייה, אלא שעיכוב של כמעט חמש שנים גרם גם לאנשי DMC "לחשב מסלול מחדש". בפוסט שהועלה השבוע בבלוג של החברה הם רומזים (למעשה אומרים) שהכיוון של מערכת הנעה חשמלית במקום מנוע בעירה פנימית הפך להיות הרבה יותר ריאלי לעתיד הדגם, והמשמעות – כך אנחנו מקווים ומאמינים – היא שבעתיד הקרוב הם יציגו אב-טיפוס של דלוריאן חשמלית.
בחזרה לעבר
סיפור חייו ומותו של ג'ון דלוריאן מרתק הרבה יותר מזה של המכוניות שייצר במהלך הקריירה שלו, ובין השאר יש בו אלמנטים מסיפור איקארוס ומטרגדיה יוונית. חובבי הקונספירציות נאחזים בתרגיל העוקץ שביצעו אנשי ה-FBI שניסו להאשים אותו בסחר בקוקאין בהיקף של כ-27 מיליון דולר כדי להציל את החברה שלו מפשיטת רגל, ובזיכוי המוחלט שלו במשפט, כדי להוכיח ש"תעשיית הרכב" ביצעה חיסול ממוקד לפרויקט שיכול היה להציק לה.
האמת, ככל שאפשר להתקרב אליה ממרחק של 40 שנים, כנראה פחות מסובכת, ונראה שהסיפור האמיתי של הפרויקט הזה היה שילוב (מרתק בפני עצמו) של יהירות, הימור כושל על סובסידיות של ממשלת בריטניה שניסתה להפיח חיים בכלכלת צפון אירלנד, ותקופת פיתוח ארוכה מידי – של כמעט עשור – בין הרעיון המקורי לבין הביצוע שלו בפועל.
מה שבטוח זה שדלוריאן, האיש, האגדה, מהנדס הרכב ונער השעשועים שצמח מאשפתות ושם גם מת, סיפק לנו סיפור צבע מרגש וייחודי סביב תעשיית הרכב, ושהעיצוב של ג'יוג'ארו נותר אלמותי גם כעבור 40 שנים. אז כן, בוודאי שנשמח לראות דה לוריאן חשמלית מתגלגלת על כבישינו, אבל מה שבאמת יכול לגרום לזה לקרות זה אם פרויקט כזה יבוצע על-ידי יצרנית רכב שתחזיר לעולם מכונית ראויה, ולא יסתמך רק על סדנא נידחת בטקסס…
בחזרה לעתיד עם איטלדיזיין?
דלוריאן המקורית תוכננה, כאמור, על ידי מעצב העל האיטלקי ג'יורג'טו ג'יוג'אריו בסדנת 'איטלדיזיין' שבבעלותו, וזו עברה לא מעט עליות ומורדות עד שנחתה בסופו של יום (בשנת 2010 ליתר דיוק) בקבוצת פולקסווגן והוכפפה תחת למבורגיני שכפופה לאאודי.
ביום חמישי, שבו מלאו 40 שנים בדיוק להולדת דלוריאן המקורית, צייצו אנשי 'איטלדיזיין' ציוץ רב משמעות בזה הנוסח:
DeLorean DMC-12 turns 40 this year! This picture was shot on the 21st January 1981, when the very first production model was released. What a better way to celebrate an icon of automotive history than a sneak peek of the (near) future?
ובמילים אחרות: # DeLorean DMC-12 חוגגת 40 השנה! תמונה זו צולמה ב-21 בינואר 1981, כאשר מכונית הייצור הסדרתית הראשונה ירדה מקו ההרכבה. איזו דרך טובה יותר קיימת כדי לחגוג אייקון של היסטוריית רכב מאשר הצצה לעתיד (הקרוב)?
לציוץ צורפו שתי תמונות – זו של המכונית המקורית, ותמונת טיזר של צללית שבה נראה בבירור סמל מואר של DMC מקשט מכונית עם דלתות שחף שכל כך מזוהות עם הדגם, ומעליו מה שיכול להתפרש כתאריך יעד מחייב – 2021.
זה כמובן מצית את הדמיון לכל כך הרבה אפשרויות מכיוון ש'איטלדיזיין' עובדת כסדנת עיצוב פנימית של קבוצת פולקסווגן ומבצעת כמובן גם פרויקטים עבור כל מי שמוכן לשלם תמורת המומחיות שלה. אם באמת מדובר בהצצה לעתיד, האם העתיד הזה יגיע מטקסס – שם אין די כח ייצור או אמצעים לייצור סדרתי, או אולי מאירופה – שם לא חסרות אפשרויות לקבוצת פולקסווגן?
האם למבורגיני, שממילא מתמחה בייצור מכוניות במספרים זעירים, תהיה מעורבת איכשהו, כפי שהמכונית המקורית התבססה על הנדסה של 'לוטוס'?
קשה לדעת, אבל אנחנו מקווים ומצפים לבשורות טובות.
