בית משפט השלום בתל-אביב דחה טענת חברת הביטוח הכשרת הישוב לפיה מבוטח שנפגע נהג שלא בהתאם לתנאי הפוליסה, מפני שלא הוכח שהתנאים הוסברו לו כראוי ומבעוד מועד. "מחובתן של חברות הביטוח" פסק השופט, "להחתים את המבוטח על מסמך מפורש בגין הגבלות בפוליסה"
"חברת ביטוח אינה יכולה להשאיר מבוטח מבלי שיבין את משמעות הוראות הפוליסה… אינה יכולה לזלזל ולהתחמק מחובתה הבסיסית לפיה כל מי שמבקש לרכוש הימנה פוליסה ולשלם בגין כך ממיטב כספו, ידע ויבין את משמעויותיה… במיוחד כאשר חברת הביטוח היא בעלת אמצעים, ידע וממון, לעומת המבוטח האדם הבודד שלרוב אינו כזה" – כך קבע השופט נצר סמארה מבית משפט השלום בתל אביב בפסק דין שבו חייב את חברת הכשרת הישוב ביטוח לפצות את המבוטח בגין נזקי תאונה שבה היה מעורב.
המבוטח רכש מחברת הכשרה פוליסת "ביטוח סחר", שמכסה בכיסוי ביטוחי רק אדם ששמו נקוב בפוליסה או מספר נהגים נוספים שעובדים בעסקו של המבוטח ובתנאי ששמותיהם נקובים בפוליסה.
"ביטוח סחר" נועד לבטח נסיעות למטרת עסקו ומקצועו של המבוטח, או למטרת סחר בכלי רכב, והיא לא נועדה לכסות נסיעות פרטיות שלא לצרכי העסק.
פסק הדין ניתן בעקבות תאונה שבה היה מעורב בעל חברת ליסינג, ע.ש, אשר במהלך נסיעתו חצה ככל הנראה צומת מרומזר באור אדום ופגע בשני כלי רכב אחרים.
פוליסת הביטוח, כאמור, הייתה מסוג "ביטוח סחר", ואילו הנסיעה לא הייתה לצרכי העסק אלא לכאורה לצורך "הפגנת כישורי רכיבה על אופנוע" שהועמס על עגלה שנרתמה לרכבו (ולא לצרכי מכירת האופנוע) .
בעקבות התאונה הוגשו נגד ע.ש. וחברת הביטוח הכשרה תביעות לכיסוי הנזקים שנגרמו לכלי הרכב האחרים, ואילו ע.ש. תבע את חברת הכשרת הישוב, את סוכן הביטוח שערך לו את פוליסת הסחר, ואת מנהל החברה שרכשה עבורו את פוליסת הביטוח.
הוא טען שכאשר רכש את הפוליסה הוסבר לו שפוליסה זו תאפשר לו לנהוג בכל כלי רכב, וכך יחסוך סכום ניכר מפני שלא יזדקק לרכוש פוליסות נפרדות לכל כלי רכב בו ינהג.
לטענתו, גם סוכן הביטוח שבאמצעותו נרכשה הפוליסה לא טרח להסביר לו את מגבלותיה, וע.ש. טען שמן המידע שנמסר לו ברור היה שהוא מבוטח בכל רכב בו ינהג, אבל לא נאמר לו שקיימת בה החרגה לגבי נסיעות שאינן לצרכי העסק.
בנוסף לטענותיה האחרות טענה חברת הביטוח שהתביעה הוגשה לה רק 6 חודשים לאחר קרות התאונה וגם מסיבה זו אין היא חייבת לפצות את המבוטח.
ע.ש. טען מנגד שהעיכוב בהגשת תביעת הביטוח נגרם מכיוון שהחברה שרכשה עבורו את הפוליסה, ואמורה הייתה לטפל בו במקרה של תביעה, דחתה אותו בלך ושוב ורק כאשר כלו כל הקצין הוא נאלץ לפנות ישירות לחברת הביטוח.
בפסק דינו קבע השופט סמארה שחברת הכשרה ביטוח חייבת לפצות את התובע בנזק שנגרם בתאונה למרות שאין חולק על כך שהתאונה ארעה בנסיבות שפוליסת הביטוח לא מכסה.
לפי פסיקתו, חברת הביטוח, הסוכן מטעמה והחברה שטיפלה ברכישת הפוליסה לא הרימו את נטל ההוכחה לפיה התובע ידע שהפוליסה לא מכסה נסיעה שאינה לצרכי העסק.
יתרה מכך: השופט קבע שגם נציג החברה שטיפלה ברכישת הפוליסה כלל לא הבין את משמעות הפוליסה.
בנסיבות אלה, כאשר לא הוכח שהמבוטח ידע שאסור לו לנהוג ברכב אלא להפך: הוא היה משוכנע שהביטוח שרכש מכסה אותו – הביטוח תקף ועל חברת הביטוח לשאת בנזקי התאונה.
"כמוסר השכל", מסכם השופט סמארה, "אציין כי המפורט בפסק דין זה, אמור להוות חומר למחשבה לכל חברות הביטוח על כל שלוחיהן, לפיו עת ירכוש האזרח הפשוט פוליסת ביטוח, ושלא מטעמה של חברה שניתן להניח כי עומד לרשותה ייעוץ משפטי צמוד, על חברות הביטוח לוודא את הבנתו של המבוטח את משמעויות הפוליסה ובעיקר את מגבלותיה, שבכוחם ליצור אי וודאות צפויה בעת קרות מקרה ביטוח… אין להסתפק אף בהסברים בעל פה, אלא מחובתן של חברות הביטוח להחתים את המבוטח על מסמך מפורש בגין הגבלות בפוליסה, ולמסור לידיו עותק מהפוליסה בצירוף עותק מהמסמך החתום בגין אותן מגבלות. כל התנהלות שאינה כפי האמור לעיל, יכול ותתפרש, ובצדק, כחוסר תום לב, ובמקרה הטוב, כרשלנות מצד חברות הביטוח ושלוחיהם.
אני סבור כי לא ייתכן כי חברת ביטוח אינה מודעת או נעלם מעיניה או מסביבתה עניין השארת חלון כזה פתוח לאופציות של מחלוקות, כאשר השימוש בחלון זה בדרך כלל הינו על ידי חברת הביטוח עצמה, למען התנערות מכיסוי ביטוחי. במיוחד כאשר על נקלה ניתן להצמיד לכל פוליסה טופס מובנה שייחתם על ידי המבוטח ולהשאיר בידו עותק כאמור, שהרי זהו המבוטח המשלם ממיטב כספו והצפייה המינימלית מחברות הביטוח היא לשקיפות והגינות, וכך צריך לנהוג".
תא"מ 30561-03-12
