Ad

תפסת מרובה – לא תפסת

אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

בעלת רכב שהגישה תביעה מנופחת ולא מבוססת תפצה את הנתבעים בעשרות אלפי שקלים. בית המשפט מתח בקורת על חוות הדעת של שמאי מטעם התובעת

"תפסת מרובה – לא תפסת". זאת למדה באחרונה בכיסה ננסי שדלז, בעלת מכונית סובארו משנת 2008 אשר ניזוקה כאשר נפגעה ממכסה בור תקשורת של חברת בזק. חברת הביטוח הראל, שבה הייתה מבוטחת, פיצתה את הנהגת בסכום של 11,400 שקלים בגין הנזק, אולם שדלז לא הסתפקה בפיצוי ותבעה את כל מי שנראה לה קשור לאחריות לתאונה: חברת בזק, עירית ירושלים, הקבלנים שביצעו את העבודות בכביש שבו נסעה, וגם את חברת הביטוח ואת המוסך שתיקן הנזק, מוסך ברזילי (מורשה סובארו בירושלים).

תאבונה הגדול של התובעת, אשר דרשה פיצוי בערך של מכונית חדשה במקום המכונית שלה (מודל 2008), הוא אחת הסיבות לדחיית התביעה כולה (שהייתה על סך 147,200 שקלים). השופטת מרים ליפשיץ פריבס, מבית משפט השלום בירושלים, אף חייבה את בעלת הרכב לפצות בסך 48 אלף שקלים את הגופים שנגדם הוגשו התביעות, וזאת בגין הוצאות משפט ושכר טירחת עורכי הדין.

המסקנה, עוד לפני שנביא את סיפור הפרשה, היא שלא תמיד הלקוח צודק וחברת הביטוח טועה, בטח לא כאשר התיאבון גדול מדי ביחס ליכולת התובע לבסס את טענותיו. בסיפור זה יש גם חומר למחשבה לשמאי הרכב: גלו זהירות גדולה יותר כאשר אתם מגישים ללקוח שלכם חוות דעת אשר עלולות ללבות את התיאבון שלו מבלי שיש לכם בסיס ממשי.

בור בלי תחתית
ננסי שדלז נהגה במכוניתה ברחוב הרצוג בירושלים ולפתע חשה בחבטה חזקה. מכוניתה הועברה אל מוסך ברזילי בירושלים, ושם נבדקה על-ידי עזרא שוהם, שמאי חיצוני של חברת הביטוח הראל, שבה הייתה מבוטחת. התברר שמכסה בור תקשורת של חברת בזק, שניצב רופף על הכביש בגלל עבודות תשתית שנערכו במקום, פגע בתחתית המכונית וגרם לנזק שחייב את חיתוך הריצפה והתקנת חדשה במקומה.

השמאי שוהם הורה לתקן את הרכב, וקבע לו ירידת ערך של 12% ממחיר המחירון, ולפי שמאות זו תוקנה המכונית ובעלת הרכב פוצתה בסכום של 11,400 שקלים. שדלז לא הייתה מרוצה מהסיכום ושכרה את שרותיו של השמאי דורון עד, אשר קבע בחוות הדעת שלו שאסור היה לתקן את הרכב, וכי הנזק שנגרם עולה על 60%. עד טען בין היתר שלפי הנחיית משרד התחבורה צריך היה להכריז על המכונית כעל 'אובדן גמור' ולהשביתה. התיקון שנעשה, כך הוא טען, העלה על הכביש מכונית לא בטוחה.

בהסתמך על חוות דעת זו תבעה שדלז את עיריית ירושלים, חברת בזק וחברת זלמן בראשי (מבצעת העבודות), שהם לטענה האחראים למפגע בכביש, ואת חברת הביטוח הראל, אשר לטענתה התרשלה בתיקון הרכב לאחר התאונה במטרה למזער את הוצאותיה. בין הטענות שהועלו בתביעה נאמר שהעבודות בוצעו מבלי שהוצבו שלטי אזהרה במקום.

כנגד המוסך וחברת הביטוח נטען שאיכות התיקון ירודה, וכי לפי חוות הדעת השמאית נדרש תיקון משלים שעלותו 22,929 שקלים. עוד טענה שהועלתה היא שכיוון שצריך היה להכריז על המכונית כאובדן גמור (הנזק לטענת התובעת היה מעל 60 אלף שקלים) צריכה חברת הביטוח לפצות בתגמולי ביטוח בסך 116,500 שקלים, לפי מחירה של מכונית חדשה. סכום התביעה, שכולל אלמנטים שונים נוספים, עמד בסיכומם של דברים על סך 147,200 שקלים.

חברת הראל טענה מצידה שלפי תנאי הפוליסה התובעת צריכה הייתה לפנות לשמאי מכריע, וכמו כן שהתיקון שבוצע ברכב מקצועי ובטיחותי ואין כל מניעה לפי ההנחיות לבצעו כפי שבוצע. סך הנזק, לטענת הראל, הוא 21.7% מערך המכונית ולא מעל 50%, לכן לא היה מקום להכריז עליו כעל אובדן מוחלט. בא כוחה של הראל אף טען ש"התובעת לא פעלה להקטנת נזקה בסירובה להצעת המוסך לרכוש ממנה את הרכב, דבר המעיד כי היה תקין".

הנתבעות האחרות טענו שאינן אחראיות לנזק, ובכל מקרה מי שאחראי לתשלום הנזקים לבעלת הרכב – ככל שנגרמו- הם חברת הביטוח והמוסך. במהלך הדיון בבית המשפט חזרה בה התובעת מהטענה כי היא זכאית לרכב חדש, וזאת לאחר שהובהר שקביעת השמאי מטעמה לא נכונה. עוד התברר שהתובעת מכרה את מכוניתה לסוכנות ברזילי תמורת מחיר המחירון בהפחתת ירידת הערך ששולמה לתובעת על-ידי חברת הביטוח.

המכרת וגם תבעת?
השופטת מרים ליפשיץ פריבס מתחה בקורת על דוח השמאי דורון עד, אשר נשכר על ידי התובעת. "נמצא", כך כתבה בהכרעת הדין, "שהתובעת קיבלה במכירת הרכב לאחר קרות התאונה את מחירו לפי שווי השוק הראוי ולא הוכיחה על כי היתה לרכב ירידת ערך גבוהה מהשיעור שקבע השמאי שוהם ולפיו שולם לה פיצוי בגין רכיב נזק זה בסך של 11,400 שקלים. לפיכך, אני דוחה את הטענה בדבר קיומו של הפרש משיעור הפיצוי ששולם לה… אוסיף, כי התובעת מאנה למכור את הרכב לנתבעת 3 לפי הצעתה בזמנו, ונהגה ברכב במשך פרק זמן ארוך לאחר שבוצע התיקון ואין לה להלין על מחירו במכירתו".

בפסק הדין נקבע שהתובעת לא הוכיחה כי תיקון הרכב בוצע שלא כראוי או בניגוד להנחיות משרד התחבורה או היצרן, וכן שלא ניגרם לה נזק מאופן ביצוע התיקון כפי שהוכח בדיעבד כאשר נמכר לפי מחיר מחירון. יתרה מכך, נקבע גם שלפי הנחיות משרד התחבורה ניתן לבצע תיקון של חיתוך חלקי פח של רצפת תא נוסעים, אם אין פגיעה בקורות האורך, בעת החלפת קורת רוחב מקורית אחת של הרצפה. מכך נובע שלא הייתה מניעה בטיחותית או אחרת לתקן את המכונית כפי שתוקנה.

התוצאה הסופית: לא רק שהתובעת לא תקבל אגורה, היא גם תאלץ לשלם הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד לנתבעים, בסכום כולל של 48 אלף שקלים.

  • Ad
  • Ad
  • עוד באתר

    Ad
    שינוי גודל פונט
    ניגודיות