כארבעה חודשים בלבד לאחר תחילת ההפעלה של מצלמות המהירות החדשות, בקיץ 2012, הגיע אל ועדת הכלכלה ד"ר שי סופר, לשעבר המדען הראשי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים וכיום המדען הראשי של משרד התחבורה.
ד"ר סופר הציג ממצאים ראשוניים של מחקר מלווה שעורכת הרשות, שמטרתו בדיקת השפעת המצלמות החדשות. "אנחנו מזהים ירידה של כעשרה קמ"ש במהירות הממוצעת באתרים שבהם הותקנו מצלמות", העיד סופר בפני הוועדה. "חשוב לציין, וזאת באמת נקודה מאוד קריטית, שעל פי הידע המחקרי, ירידה של עשרה קמ"ש במהירות הממוצעת מובילה בערך לירידה של כ־33% בתמותה מתאונות".
אפשר וראוי לשאול מה תוקפם המדעי של נתונים סטטיסטיים שנאספו במשך פחות מארבעה חודשים, אך לא בכך נעסוק כעת. שכן נתונים אחרים, שנכללו באותו מחקר עצמו שהוצג על-ידי ד"ר סופר, מאירים את דברים באור שונה לגמרי (ולא לגמרי מחמיא).
למשל, כמה חבל שהרשות לבטיחות לא עדכנה את חברי הכלכלה שבאותו מחקר ממש נמצאה ירידה פחות מרשימה בחלק מקטעי הכביש, כשההפרש נובע כנראה משיטת המדידה.
חבל גם שלא היה מי שיסביר לחברי ועדת הכלכלה – ולציבור הישראלי – שהירידה נמדדה במהירות הנסיעה, אבל לא נבדקה ההשפעה על הבטיחות. ההתייחסות לזו היא רק לפי "ידע מחקרי". כלומר: המדען הראשי לא תיאר במה הועילה הירידה, אבל הידע המחקרי – על ערכיו שקרסו בניבוי בשאר העולם וגם בארץ – הוצב בשורה אחת עם מדידה מדעית כביכול.
אלה אינם הנתונים היחידים שלא הוצגו בוועדה. "מדידות מהירות בקטע דרך סמוך שבו לא הותקנו מצלמות, הצביעו על עלייה של כ־5 קמ"ש במהירות הממוצעת", נכתב בדוח. נתון זה מעיד על אפשרות שנהגים מאטים בגלל המצלמות ולקראתן, ואז מאיצים – תופעה מוכרת היטב ממדינות רבות.
אגב, אותו מחקר גם מצא כי נפח התנועה באתרי המצלמות ירד ב־9.5%, אולי מפני שנהגים בחרו לנסוע בדרכים אחרות. תופעה כזאת, שלא נחקרה ולכן גם לא ניתן לאפיין אותה בשלב זה, עלולה להעלות את נפח התנועה, ואת מספר התאונות, בקטעי כביש אחרים ולשפר את הסטטיסטיקות של הקטעים המצולמים.
עובדה חשובה נוספת לא הוצגה בפני ועדת הכלכלה: בסקר המהירות השנתי שערכה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ביוני 2012 נמצאה לכאורה השפעה שלילית, מסוכנת, של המצלמות. "נצפה גידול ניכר בשונות של מהירויות הנסיעה, הן ביום והן בלילה", קבעו עורכי הסקר. "דהיינו, השפעת המצלמות הייתה מעורבת, והביאה למיתון מהירויות הנסיעה רק בחלק מהנהגים". שונות במהירויות הנסיעה – הבדלים בין מהירויות הנסיעה של נהגים שונים על אותו קטע כביש – נחשבת למסוכנת, ולכשעצמה זאת אחת הסיבות לתאונות.
הלקח במקרה זה צריך להיות ברור: יש להטיל ספק ולבדוק כל נתון ונתון שמציגים גופים בעלי אינטרס, גם אם בשמם מופיעים תארים כמו "מדען ראשי" או "רשות לאומית". מדע הוא לא תמיד אובייקטיבי, וכדאי שתזכרו את זה.
לפרק הבא: שתיים ועוד שתיים שווים שישים וארבע
לפרק הקודם: הרשות הלאומית: מצלמות המהירות לא הורידו את מהירות הנסיעה בכבישים
