רנו וניסאן חוות בימים אלה את המשבר הקשה ביותר ביחסים ביניהן ב-20 השנים האחרונות, ובאופן שמזכיר יותר מידי את היחסים בין זוגות שמתגרשים – חלק מן הבעיה נובע מתחושה של היפנים שהצרפתים חיים על חשבונם.
בתחילת השבוע פרסם ה'פייננשל טיימס' – אחד העיתונים הכלכליים החשובים ביותר בעולם, ידיעה לפיה מנהלים בכירים בניסאן מקדמים תוכנית לפיצול אפשרי מרנו – ועל אף שלא מדובר ברעיון חדש כעת זה כבר נראה הרבה יותר "בשל" ומוחשי. בחינת הקשר בין יצרנית הרכב היפנית לבין היצרנית הצרפתיה החלה עוד הרבה לפני מעצרו המפתיע של קרלוס גוהן – מי שניהל בפועל את שתי החברות, ובשלהי כהונתו גם את עסקת ההשתלטות על מיצובישי. במשך יותר משנה פורסמו ידיעות לפיהן היפנים ממש לא מרוצים מן התוכניות של ממשלת צרפת ושל הנהלת רנו לבצע מיזוג מלא בין שתי החברות, כזה שבו דווקא הצרפתים יהיו אלה שמחזיקים בנתח גדול יותר של החברה המאוחדת. לטענתם, נכון אמנם שרנו נחלצה לעזרתה של ניסאן בשלהי שנות ה-90 כאשר ניסאן הייתה במשבר, אלא שמהר מאד התהפכו היוצרות, ניסאן "נעמדה על הגלגלים" ומאז היא זאת ש"מושכת את העגלה" ולא רנו.
כעת, לראשונה, מתפרסמות התוצאות של מחקר די מדהים שבוצע על-ידי היפנים במטרה לבחון את טיב הקשר בין שתי החברות בכל הקשור לפריון – במיוחד בתחומי ההנדסה והמו"פ. באופן ממש לא מפתיע מסתבר (לפי נתוני ניסאן, יש להדגיש), שהעובדים היפנים הרבה יותר חרוצים ופרודוקטיביים מעמיתיהם הצרפתים. כמה יותר? לפי אותו מחקר העובדים היפנים יצרו ערך גדול ב-40% לאורך התקופה מאשר העובדים הצרפתים, ובחלק מן הפרויקטים התפוקה שלהם הייתה כפולה (!) מזו של הצרפתים. האמת היא שלא קשה לדמיין את העובדים היפנים טוחנים שעות בעבודה בזמן שהצרפתים נחים בבראסרי עם כוס יין…
כעת מסתבר גם שכמו בלא מעט מערכות יחסים בין בני זוג אנושיים, גם בין רנו לניסאן נבנה במשך השנים מתח סביב התרומה של כל צד לקשר הזוגי. המתח הזה בעבע והמתין לרתיחה – עד לרגע שבו גורמים חיצוניים באמת גרמו לו להתפרץ. הפיצוץ החל בשלבים, כאשר בעלי המניות ברנו, ובראשם ממשלת צרפת, לחצו להפוך את הברית בין שתי החברות לחברה אחת מאוחדת – וזאת בשעה שאחזקת המניות ההדדית של כל חברה במניות של האחרת לא הייתה שוויונית מלכתחילה. כבר אז אמרו היפנים שהם לא יסכימו לאיחוד כזה, ושהם מעדיפים לנתק את הקשר.
העניינים הגיעו לשיא נוסף בשלהי 2018 לנוכח מעצרו המתוקשר של קרלוס גוהן באשמת מעילה, זיוף וקבלת טובות הנאה באופן לא חוקי, תוך כדי השתמטות מתשלומי מיסים ביפן. פרקליטיו של גוהן טענו כבר החל מן המעצר שמדובר ברדיפה חסרת בסיס שכל כולה נובעת מן המתח בין ממשלת יפן וניסאן לבין רנו וממשלת צרפת, ואילו היפנים – גם אנשי המשטרה וגם אנשי ניסאן – טענו לחשיפת עוד ועוד מעשי שחיתות לכאורה ככל שנקפו הימים. לכל אורך המעצר הממושך טענו אשתו ועורכי דינו של קרלוס גוהן שהוא לא זוכה לחקירה הוגנת ושהוא לא צפוי לזכות למשפט הוגן, וזאת, לטענתם, בגלל "שיטת משפט" יפנית פסולה. בסופו של דבר – בלחץ של ממשלת צרפת – גוהן שוחרר למעצר בית בטוקיו, כאשר הוא עונד אזיק אלקטרוני, וזאת במקביל להמשך החקירה כנגדו.
לאחר מעצרו של גוהן הוא הודח מכל תפקידיו בשלוש החברות, ומונו תחתיו מנהלים ברנו וגם בניסאן. ממשלת צרפת הפחיתה אמנם את הלחץ למיזוג בין שתי החברות, אבל היפנים המשיכו ללחוץ לשינוי מבנה האחזקות כך שהוא יהפוך להיות שוויוני, כלומר שנתח הבעלות של ניסאן ברנו יהיה דומה לנתח של רנו בניסאן, ושמספר הנציגים היפנים בכל דירקטוריון של הברית ייצג שותפות שוויונית.
במקביל קרו שני תהליכים מנוגדים: מצד אחד שני הצדדים שקדו לכאורה על המשך שיתוף הפעולה ועל תוכניות פיתוח, ומצד שני היפנים החלו לקבל את תוצאות הבדיקות שלהם (שחלקן החל כבר בשנת 2015) ולהבין (כך לטענתם) של"תחושת הבטן" שלהם יש בסיס במציאות: היפנים עובדים קשה יותר ומביאים יותר הישגים, ואילו הצרפתים נגררים מאחור ומהווים משקל עודף על הברית כולה.
"תוכנית ההתנתקות"
אנשי ה'פייננשל טיימס' טוענים שנודע להם על "תוכנית חירום סודית" שרקחו היפנים לנוכח הדברים האלה, שמפרטת כיצד יבוצע ניתוק בין רנו לניסאן, וכיצד תמשיך ניסאן בדרכה באופן עצמאי. תוכניות זאת, לדבריהם, כוללת "משחקי מלחמה" שמדמים את תהליך ההפרדה ואת המציאות החדשה ביום שאחרי, חלוקה מוחלטת של פרויקטים משותפים בתחומי ההנדסה והייצור, וכן שינויים פרסונליים בהנהלת ניסאן ובמועצת המנהלים שלה – ובמילים אחרות החלפת הנציגים של רנו במנהלים יפנים.
לדברי ה'פייננשל טיימס', "תוכנית ההתנתקות" של ניסאן ממוקדת בעיקר בצד ההנדסי והטכנולוגי של העסק, ומנתחת לעומק מה ניסאן הרוויחה עד כה מן הברית בין החברות ומה הייתה האלטרנטיבה מבחינתה לו היא הייתה נדרשת לבצע את אותן פעולות עצמאי.
אולי לא מפתיע שכל הדברים האלה מתפרסמים כעת, מיד לאחר מסיבת העיתונאים שערך לאחרונה קרלוס גוהן בבירות, לבנון, לשם הוא ברח בסוף דצמבר ממעצר הבית בטוקיו במבצע שנראה כאילו נלקח מאחד מפרקי "אושן" או "משימה בלתי אפשרית". גוהן ממשיך לטעון לחפותו, כמו גם לכך שהוא נפל קורבן למאבקים גדולים ממנו.
איך ייראה "היום שאחרי"?
כמו במשברי זוגיות, אחת הבעיות של הצדדים הניצים היא כיצד להסתדר לבד לאחר שקיימו משק בית משותף במשך 20 שנים. במקרה של רנו וניסאן המצב מורכב וקשה באופן מיוחד מכיוון שהמציאות – עבור יצרניות רכב – הרבה יותר קשה כעת מכפי שהייתה כאשר נכרתה ברית הזוגיות המקורית.
בעידן שבו תעשיית הרכב כולה נמצאת במשבר וחייבת להשקיע מאות מיליארדי דולרים בפיתוח מערכות הנעה אלטרנטיביות, דיגיטציה, תקשורת ואוטונומיה, ולהתמודד עם אתגרי הכלכלה השיתופית – ברית שמייצרת יחד 10 מיליון מכוניות בשנה תתקשה להתפצל לגופים קטנים יותר. יצרניות בינוניות בגודלן לא יכולות לחלוק את עלויות הפיתוח האדירות האלה על מספר קטן יותר של מכוניות שהן ייצרו. במילים אחרות, אם ניסאן תיפרד מרנו מצבה שלה אולי יהיה טוב יותר מזה של רנו, אבל כנראה לא מספיק טוב כדי לשרוד לבד.
בעולם שבו פולקסווגן כורתת ברית עם פורד, ופיג'ו-סיטרואן-רנו מתמזגת עם פיאט-קרייזלר, ניסאן תהיה חייבת למצוא לעצמה שותפות אלטרנטיבית, ומספר המועמדות לשותפות כזאת לא גדול. לא מיותר להזכיר, בהקשר זה, שמאז מעצרו של גוהן, בשלהי 2018, גם רנו וגם ניסאן מציגות ירידה ברווחים ושחיקה מתמדת בערך המניות של שתיהן.
מה שהופך את המציאות הזאת לעוד יותר מורכבת זה שבתוך שבועות ספורים אמור ז'אן-דומיניק סנארד, יו"ר רנו, לחשוף מספר פרויקטים משותפים של רנו וניסאן, אשר בין השאר נועדו להוכיח שהברית בין הצדדים חיה ובועטת. אך לפני חודש התראיין סנארד ל'פייננשל טיימס' ואמר ש"אנחנו לא יכולים לשרוד אם לא נחזור מהר מאד לשתף פעולה באופן אמיתי". סנארד בעצמו הטיל בשעתו ספק לגבי היכולת של שתי החברות לקיים את מערכת היחסים ביניהן לנוכח "הדם הרע" ביניהן, אבל לאחרונה הוא הביע תקווה שהחלפת הנהלות שתי החברות "איפסה" את מערכת היחסים ביניהן. אנשי ה'פייננשל טיימס' טוענים ש"אדם המקורב להנהלת ניסאן" אמר להם שהמנכ"ל החדש של ניסאן, מקוטו אוצ'ידה, "עובד בשיתוף פעולה הדוק עם מנכ"ל רנו, סנארד, כדי להשיק את הפרויקטים החדשים".
בין השאר, רנו וניסאן הינדסו יחד פלטפורמה חדשה לרכב חשמלי שעליו ניסאן צפויה להשיק השנה קרוסאובר חדש, ורנו אמורה להשיק גרסה שלה של אותו כלי רכב בשנה הבאה. אלא שגורמים בניסאן טוענים שהמאמצים של סנארד להציג תמונה ורודה של הברית "לא קוראים כהלכה את מצב הרוח בשטח ואת מה שמתרחש בפועל בפעילות הגלובלית של ניסאן".
בשולי הדברים צריך להעלות גם אפשרות סבירה נוספת, והיא שב"סכסוך המשפחתי" הזה לניסאן יש טענות, ככל הנראה מוצדקות, ומנהליה רוצים להחצין אותן ו"לפתוח דברים" במטרה לשפר את מצבה היחסי בתוך השותפות. במילים אחרות, ייתכן שהיפנים אומרים "תחזיקו אותנו" ו"עושים שרירים", אבל לא באמת היו רוצים לקבל גט.
