בעוד שבועות אחדים תפסיק רנו את הייצור של 'טוויזי' – יציר מוטורי מעניין שמכליא כלי רכב צר וקצר, כמעט דמוי אופנוע, עם ארבעה גלגלים ורעיונות פורצי דרך בתחומי המיקרו-מוביליטי וההנעה החשמלית. נכון להיום נראה שהקונספט עצמו פשט רגל, אבל הגורמים שהביאו אותו מלכתחילה לעולם רק התעצמו – מה שאומר שבמוקדם או במאוחר יופיע פתרון טוב יותר.
לפני שמדברים על טוויזי צריך למסגר את מועד ההופעה של כלי הרכב הזה ולהזכיר שזה היה אחד הביטויים המעניינים ביותר לפרץ יצירתיות מרהיב שיצא מ'רנו' הצרפתית בתחילת העשור הקודם, וכלל גם את 'פלואנס ZE' החשמלית שזכורה לנו מתקופת 'בטר פלייס' ובעיקר את ההצלחה הגדולה ביותר של יצרנית רכב אירופאית בתחילת עידן הרכב החשמלי – רנו 'זואי'.
בדיעבד – היצרנית האירופאית הראשונה שחקרה ברצינות את תחומי ההנעה החשמלית והניידות העירונית יכולה רק להצטער על כך שחטפה רגליים קרות ובמקום להוסיף ולהשקיע בתחום הזה בחרה לסגת. כך הפסידה רנו את ההובלה לקבוצת פולקסווגן ועוד יותר מכך לעשרות יצרניות רכב סיניות.
טוויזי – כלי רכב עירוני קטן – משלב שני פתרונות לשתי בעיות שונות. מצד אחד זה כלי קטנטן, עם משקל נמוך וטווח נסיעה עירוני מספק שפותר בעיות תנועה וחניה במרכזי ערים צפופות, ומצד שני זה פתרון אידאלי להנעה חשמלית בעידן שבו תכולת האנרגיה של סוללות לא אפשרה טווחי נסיעה הגיוניים ומחיר סביר למכונית קומפקטית "משפחתית", לדוגמא 'פלואנס'. ארבעה גלגלים מספקים תחושת יציבות טובה לכל מי שלא רגיל או לא מרגיש בטוח מספיק לרכוב על כלי דו-גלגלי או תלת-גלגלי, מרכב סגור למחצה מספק רמת הגנה סבירה מפני פגיעות קלות, וגלגל הגה מאפשר שליטה טובה גם למי שלא רגיל להחזיק ביד כידון של אופנוע.
טוויזי הוצע בגרסה בסיסית, מוגבלת ל-45 קמ"ש שבה אפשר לנהוג באירופה ובמדינות נוספות בעולם מגיל 14 ללא רישיון נהיגה, ובגרסה יקרה יותר שמגיעה למהירות מרבית של 80 קמ"ש ודורשת רישיון נהיגה במכונית או באופנוע. משרד התחבורה הישראלי לא ידע איך לאכול את הכלי הזה ואת דומיו או איך לאמץ את תקינת רישוי הנהיגה האירופאית – וזאת רק אחת הסיבות שבגללה טוויזי לא יובא לישראל באופן סדיר.
תצורת הישיבה ב'טוויזי' – נוסע בודד מאחורי הנהג – צפופה מכדי להציע נוחות של מכונית מיני או מיקרו והכניסה למושב האחורי דורשת גמישות ולוליינות ואינה נוחה. בהיעדר פתרונות לנשיאת מטען טוויזי הוא, למעשה, כלי רכב לנהג בלבד – וכאן רק מתחילות המגבלות שלו.
הייצור הסדרתי של טוויזי החל בשנת 2012 במפעל של רנו בעיר ויאדוליד שבספרד, ובשנים הראשונות נראה היה שמדובר בלהיט: תוך פחות משלוש שנים נמכרו 15,000 עותקים ממנו. אלה אמנם מספרים מצחיקים ביחס להיקף ייצור של מכוניות אבל מרשימים מאד ביחס לרכב חשמלי באותה תקופה. מכאן ואילך צנחה עקומת המכירות בתלילות וזאת בראש ובראשונה בגלל הבעיה המשמעותית ביותר של הרכב הזה: המחיר שלו. אנשי רנו ניסו לפתור את הבעיה היסודית של רכב חשמלי באותן שנים – המחיר הגבוה של סוללות – בדרך דומה לזו שבה בחרו (בטעות) אנשי 'בטר פלייס' הישראלית: למכור את הכלי ולהשכיר את הסוללה. זה לא הוכיח את עצמו.
בין השנים 2015-2023 יוצרו ונמכרו רק כ-18,400 כלים נוספים, כמה עשרות מהם תחת המיתוג 'ניסאן NMC'. בשנת 2019 רנו פינתה מקום במפעל בספרד ושלחה את קו הייצור של טוויזי למפעל הכמעט נטוש שלה ב'רנו-סאמסונג' בעיר בוסאן שבדרום קוריאה.
הגרסה הבסיסית ביותר של טוויזי הוצעה בשעתו תמורת 7,000 אירו לא כולל סוללות (או חלונות), ואת הסוללה אפשר היה לשכור תמורת 50-72 אירו לחודש. לא זול. הגרסה היקרה, בלי סוללות, עלתה 8,500 אירו. רוצים לקנות את הכלי קומפלט, עם סוללות? שלמו 11,400 אירו לגרסה הבסיסית או 12,100 אירו לגרסה היקרה. יקר.
לטוויזי יש יתרון בתנועה עירונית מבחינת היכולת שלו להשתחל בתנועה צפופה אבל קוטר הסיבוב שלו רחב מאד ביחס לאופנוע ואי אפשר לעלות ולחנות איתו על מדרכות. תנוחת הישיבה אמנם דומה לישיבה במכונית ואין צורך לחבוש קסדה, אבל הכלי לא סגור ולכן לא מציע מיזוג אוויר או מיגון כנגד גשם. ומה לגבי הגנה בעת תאונה? מבחני פרויקט Euro-NCAP חשפו שזה אחד הכלים הפחות גרועים בקטגוריית ה'קוואדרוסייקל' – אבל רחוק מלספק את רמת ההגנה של מכונית מיני.
המהירות של הגרסה הבסיסית מוגבלת ל-45 קמ"ש כדי לעמוד בתנאי הקטגוריה, וזה בסדר לנסיעה בתוך העיר, אלא שהגרסה היקרה והלא מוגבלת משיגה מהירות מרבית של 80 קמ"ש בלבד – וזה לא מספיק מהיר לנהיגה פרברית על כבישים שהמהירות המעשית בהם היא תלת ספרתית.
בעקבות 'טוויזי' הופיעו מספר קונספטים נוספים, למשל 'מינימו' של סיאט, אבל נכון להיום – למרות השיפור העצום בתכולת האנרגיה של סוללות חשמליות והצניחה במחיר של כל קילוואט-שעה לאחסון חשמל – הכלים האלה עדיין לא מתקדמים כפי שאפשר היה לצפות.
אגב, אנשי רנו ניסו להסיט את המיקוד שלהם ממכירות ללקוחות פרטיים אל מפעילי ציי רכב להשכרה שיתופית, וזה עבד במידה מסוימת אבל לא פרץ את כיפת הזכוכית של הקטגוריה ולא הפך את הכלי לנפוץ במיוחד.
כאמור, הבעיה הבסיסית של עומסי תנועה ומצוקת חניה בתוך מרכזי ערים לא נפתרה עד כה על-ידי כלי רכב חכם או מתוחכם יותר והכיוון הכללי שתעשייה הולכת אליו הוא מכוניות מיקרו חשמליות. לנישה הזאת מנסה להיכנס גם חברת הסטרטאפ הישראלית 'סיטי טרנספורמר' עם קונספט של מכונית "מתכווצת". אז לא נעים לשפוך דלי של מי קרח על היוזמה הזאת אבל במבחן התוצאה נראה ששילוב של קטנוע עם מכונית לא באמת עובד, והעולמות השונים האלה מסרבים להתמזג. היה שלום 'טוויזי' – היית רעיון חביב!
