יצרנית המכוניות האקזוטיות למבורגיני, אשר הוקמה בשנת 1963 על-ידי פרוציו למבורגיני כדי להראות לאנזו פרארי איך צריך לבנות מכוניות, עברה במהלך חייה 7 החלפות בעלות ולא מעט עליות מורדות עד שהתגלגלה בשנת 1998 לידי חטיבת אאודי של קבוצת פולקסווגן. בימים אלה, 23 שנים מאוחר יותר, כאשר תעשיית הרכב נמצאת בעיצומה של המהפכה הגדולה ביותר מאז המצאת הגלגל – אנשי פולקסווגן מעריכים שהיהלום האיטלקי שלהם שווה יותר מ-9.16 מיליארד דולר, והם מסרבים למכור אותו.
מגזין הרכב הבריטי החשוב 'אוטוקאר' פרסם בסוף השבוע ידיעה לפיה חברת אחזקות אנגלית-שוויצרית חדשה בשם 'קבוצת קוואנטום' הציעה לפולקסווגן 7.5 מיליארד אירו תמורת השור הזועם מסנטה אגתה שליד בולוניה, אבל קיבלה סירוב. ההצעה, כך אנשי אוטוקאר, כללה גם הסכמה לרכישת רכיבים מאאודי למשך 5 שנים (אם כי כל רוכש באשר הוא ייאלץ לעשות את זה אם ברצונו להמשיך ליצר את הדגמים הנוכחיים), הבטחה שלא לפטר אף עובד של למבורגיני, והקמת מרכז מו"פ משותף בסכסוניה תחתית שבגרמניה, אשר יוסיף שם 850 משרות חדשות.
פרויקט המו"פ המוצע, להקמת "מרכז חדשנות מתקדם לרכב", אמור היה להתמקד בפיתוח וייצור משותף של תאי סוללות וערכות סוללות ופתרונות תדלוק אלטרנטיביים, כמו גם בפיתוח מערכות אוטונומיות מתקדמות – ואלה תחומים מאד חשובים גם עבור קבוצת פולקסווגן.
מצד אחד, כדי לצאת כאשר ידה על העליונה מן המהפכה הנוכחית, ולממן שינויים טכנולוגיים וארגוניים בהיקף של עשרות מיליארדי אירו, פולקסווגן חייבת להיפרד מחלק מנכסיה ולהתמקד באחרים – ואת זה בדיוק היא משתדלת לעשות. מצד שני, למבורגיני היא אחת ההוכחות הטובות לכך שבתעשיית הרכב משתלם להתמקד בפלחי השוק היקרים והיוקרתיים כדי להרוויח כסף גדול. בסיכום 2019, למשל, למבורגיני מכרה כ-8,200 מכוניות אבל הרוויחה תמורתן כמעט 2 מיליארד דולר (!). מגפת קורונה, והפסקת הייצור באיטליה למשך יותר מחודשיים במהלך 2020, חתכה את תפוקת למבורגיני בסיכום השנה שעברה ל-7,430 מכוניות בלבד, אבל כמעט שלא פגעה בשורת הרווח.
למבורגיני מייצרת כיום שלושה דגמים בלבד – 'הורקאן', 'אוונטדור' ו'אורוס', ושלושתם מבוססים במידה רבה על מכלולים של קבוצת פולקסווגן בכלל ושל אאודי בפרט. מאליו ברור שההתלבטות אם כדאי או לא כדאי למכור "אווזה שמטילה ביצי זהב" אינה פשוטה, מה גם שלפי הדיווחים כללה העסקה הזאת, כאמור, שיתוף פעולה טכנולוגי מעניין ונחוץ עם חברת האחזקות החדשה והעשירה.
קשר משפחתי
שאלה מעניינת היא האם, ועד כמה, מעורבות אמוציות בסירוב המדווח של פולקסווגן, מכיוון שהחברה שהגישה את ההצעה, קבוצת קוואנטום, היא שותפות של שתי חברות שבראש אחת מהן בולט שם משפחה מפורסם: פייש. השותפות היא בין חברת אחזקות חדשה יחסית שהוקמה בציריך, לבין חברת ההשקעות הלונדונית Centricus Asset Management, ומי שהגיש לפולקסווגן את מסמכי ההצעה הוא ריי סטארק (Rea Stark), מייסד שותף בחברת Piech Automotive שבה שותף גם אנטון פייש, בנו של פרדיננד פייש אשר מילא לאורך שנים תפקידי מפתח באאודי ובקבוצת פולקסווגן, ועד לפני כמה שנים עמד בראש הדירקטוריון של הקבוצה. מנהל אחר באותה חברה הוא מתיאס מולר, מנכ"ל פורשה לשעבר.
על אף שבשלב זה לא ברור עד כמה (ואם בכלל) מעורבים שני הג'נטלמנים האלה בהצעת הרכש, אי אפשר שלא להזכיר את העובדה שפרדיננד פייש היה האיש שיזם את ההתרחבות האדירה של פולקסווגן בשנות ה-90 והאלפיים, ובין השאר גם את רכישת למבורגיני.
מצד שני, אם למדנו משהו מן ההתנהלות הפוליטית והתקשורתית בשנים האחרונות אין זאת אלא שלא כל מה שנכתב מייצג את מה שבאמת קורה, ולא כל אמירה מתארת את מה שיקרה. לא מן הנמנע שדווקא פרסום הידיעה אודות העסקה שלא בוצעה נועדה להאיץ אותה, להעלות את המחיר שלה, או ללחוץ על גורמים כאלה, או אחרים, להתקדם ולבצע אותה – לכן אי אפשר לפסול את האפשרות שהכל עדיין מונח על השולחן.
בימים שבהם כל תעשיית הפיננסים העולמית נמצאת ב"בלבלות" מטורפות בגלל משבר קורונה, כל חברת סטארט אפ לוטשת עיניים לעסקת SPAC כדי לגייס כסף בבורסה – עצם הדיווח על הביצועים הכספיים של למבורגיני מנפח את ערכה ומפרסם את האפשרות שהיא מוצעת למכירה.
שאלה הרבה יותר מעניינת היא האם מדובר בעסקה טובה מבחינה כלכלית בעידן שבו נדרשות כל יצרניות הרכב הוותיקות למחוק חלק חשוב של נכסי הפטנטים שלהן ולפתח במהירות טכנולוגיות חדשות לחלוטין, במיוחד כאשר במקביל מפותחת טכנולוגיה דומה על-ידי חברות טכנולוגיה חדשות ובכל חודש נולדת יצרנית רכב חדשה. האם בתוך סל הנכסים של למבורגיני יש מספיק ערך עבור לקוחות פוטנציאליים, או אולי עדיף להשקיע סכום כזה ביצירת הטכנולוגיה עצמה ומותג חדש, כפי שעשו המשקיעים בחברות 'ניו' הסינית או 'רימאק' הקרואטית.
