Ad

סיפור האהבה שלנו עם מכוניות עדיין לא נגמר

תוצאות מפתיעות לסקר שנערך בארה"ב: דווקא ילידי 1981-1996 אוהבים מכוניות, במיוחד קלאסיות, יותר מבני כל דור אחר.
אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

בשנים האחרונות מתפרסמים עוד ועוד נתונים אודות חוסר העניין של צעירים במכוניות ובנהיגה. העובדות היבשות הן שפחות צעירים בכל מדינות המערב, ובמיוחד בארה"ב, מוציאים רישיונות נהיגה, וחלקם עושים את זה בגילאים מאוחרים יותר ביחס לשנים קודמות.
מי שמתאמצים להסביר את הנתונים האלה נאחזים בשתי גישות מרכזיות, שהבולטת בהן היא ירידה בצורך ובעניין בנהיגה, והאחרת היא ירידה בפעילות החברתית של בני אדם בעידן ה"מקושר".

 

 

לפי הגישה הראשונה, ככל שאוכלוסיות בכל העולם מתרכזות יותר ויותר בערים, וככל שאמצעי תחבורת המונים ותחבורת יחידים בערים מציעים פתרונות יותר יעילים ופחות יקרים מאשר שימוש במכוניות – כך מצטמצם הצורך במכונית. במקביל, ככל שהכבישים עמוסים יותר כך קטנה האטרקטיביות של שימוש במכוניות. נהיגה הופכת מפעולה מהנה למיטרד, וקשה יותר "להתחבר" לתכונות דינמיות של מכונית שנוסעת ועוצרת לסירוגין במהירות ממוצעת של 15 קמ"ש.

הגישה הנוספת, והמדכאת יותר, גורסת שככל שבני אדם "מחוברים" יותר באמצעות "רשתות חברתיות" (ולמעשה אל הרשתות) – כך מצטמצם הצורך האנושי במפגשים חברתיים (או, נכון יותר, רק נדמה שהצורך הזה פוחת). אם מוסיפים לכך את הנוחות המשתפרת של משלוחי סחורות, ואת הריבוי של שירותים מקוונים – כך אלה מחליפים את הנטייה הטבעית לצאת מן הבית ולהשתמש במכונית. אין טעם להתווכח עם התיאוריה הזאת, אבל נראה שתקופת סגר הקורונה הנוכחית מחזקת ומקטבת מאד את הטיעונים בעדה וגם נגדה.
כאשר שמים "שורה תחתונה" מתחת לנתונים האלה אפשר לדמיין עולם עם פחות אנשים שמעוניינים לנהוג, פחות בעלי רכב, פחות מכוניות על הכבישים, ויותר תחליפי הסעה מאשר אמצעי נהיגה (וזה עוד הרבה לפני שנגיע אל עידן המכונית האוטונומית).

המכונית שאהבתי

בהקשר הזה פורסם השבוע בארה"ב מחקר מעניין אשר עשוי לעודד את כל מי שקורא בבעתה את הנתונים האלה. חברת הביטוח האמריקנית Hagerty (שעוד נחזור אליה בהמשך), פנתה אל חברת הסקרים האמריקנית TRUE Global Intelligence כדי שתבצע עבורה סקר לבחינת העמדות של צעירים אמריקנים כלפי נהיגה ומכוניות, וליתר דיוק כלפי נהיגה במכוניות שאפשר להתחבר אליהן רגשית.

 

 

חברת המחקר, כך לפי פרסומיה, ביצעה סקר מקיף מאד (יחסית למקובל בתחום הזה) וסקרה יותר מעשרת אלפים (10,000) צעירים אמריקנים בני יותר מ-18 תוך שימוש בכל הכללים הסטטיסטיים המקובלים ("על סמך נתוני סקר האוכלוסין המתמשך של לשכת האוכלוסין בארצות הברית תוך ביטול השפעות מגדר, גיל, אזור מגורים, השכלה וגזע/מוצא אתני").

הסקר ביקש לבחון את עוצמת הכמיהה והאהבה של צעירים למכוניות קלאסיות ו/או אל כאלה בעלות ערך אספני, כלומר שהוא התמקד בערכים הרגשיים שמכונית ממלאת עבור אזרחים אמריקנים – ולא בערכים השימושיים שלה עבורם. במילים אחרות, "שאלת המחקר" לא בוחנת אם מכונית מהווה אלטרנטיבה שימושית ביחס לאפשרויות תחבורה אחרות, אלא האם מכונית, ובמידה מסוימת גם נהיגה, מהוות מושא לאהבה.

רגע לפני שנספר על תוצאות הסקר נזכיר את האופן שבו מקובל להגדיר את קבוצות הגיל בחלוקה ל"דורות".
ילדים בני פחות מ-8, שנולדו אחרי שנת 2012, משויכים ל"דור אלפא", ואילו הדור שלפניהם – מי שנולדו בין השנים 1997-2012 נקראים בני "דור Z" (וכיום הם בני 8-23). "דור Z" הוא הדור הצעיר ביותר שמחזיק כיום ברישיון נהיגה ובהגה או כידון.
"דור Y" – או "מילניאלז" (Millennials) – הם ילידי 1981-1996, כלומר מי שכיום הם בני 24-39, ואילו הדור שלפניהם הוא "דור X" – מי שנולדו בין 1965 ל-1980 וכיום הם בני 40-55. הדור שקדם להם הם אנשים בני 56-74 שנולדו בין 1946-1964 ואלה נקראים "בייבי בומרז" – זה הדור של אחרי מלחמת העולם השנייה. הדור שקדם להם – בני 75 עד 92 – הם מי שחיו בתקופת מלחמת העולם השנייה או אף לפניה. אלה נקראים בני "הדור השקט" או "ברי המזל המעטים".

הסקר שנערך עבור Hagerty מצא, ראשית לכל, עובדה מפתיעה: מסתבר שהאחוז הגדול ביותר מבין מי שמחזיקים כרגע בבעלותם רכב קלאסי, או מכונית אספנות, הם דווקא צעירים, ובראשם המיליניאלז, דור Y, עם 25%. במילים אחרות, רבע מבין הצעירים שנסקרו מחזיקים במכונית קלאסית או ברכב אספנות, ומפתיעה לא פחות העובדה שהקבוצה הצמודה אליהם ביותר הם דווקא הצעירים יותר, בני דור Z, עם 22%.

רק 19% ממכוניות האספנות או הקלאסיות (מתוך כל אלה שנמצאות אצל משתתפי הסקר) מוחזקות בידי בני דור ה-X, ואילו רק 13% מן המכוניות מוחזקות בידי ה"בייבי בומרז". זה נתון מפתיע מפני שאנחנו מדברים על בני הדור הראשון אשר חווה בהתרגשות את כניסת המכונית לחיי האנושות, ודווקא בקרבם היינו מצפים למצוא את האחוז הגדול יותר של מי שמחזיקים ברכב עם ערך רגשי כזה. בהתאם, רק 11% מבין המכוניות הוותיקות מוחזקות בידי בני "הדור השקט", ובקבוצה הזאת קשה להעריך אם זה מתוך אהבה לרכב ישן או מפני שהמכוניות הישנות כבר נשארו תקועות אצלם עם או ללא שימוש.

 

 

את הנתונים האלה אפשר לפרש בכל מיני דרכים, אבל האמת היא שהם הפחות חשובים בסקר הזה: הנתון הכי מפתיע, וגם הכי מעודד, הוא הדיווח של בני הגילאים השונים אודות הנטייה והכמיהה שלהם להיות הבעלים של רכב "קלאסי" בקרוב או בעתיד.

נקדים ונאמר שאפשר היה לצפות שמי שגדלו עם טלפון חכם ומסכים אינטראקטיביים ישאפו להחזיק בבעלותם את המכונית המתוחכמת ביותר עלי אדמות, את ה"אייפון הבא על גלגלים", איזו 'טסלה' עם ממשק משתמש ענק או 'אאודי' גדושות מסכים ואלקטרוניקה, או משהו סופר מתוחכם אחר, ולאו דווקא מכונית גדולה, כבדה, מזהמת ופשוטה. אז קבלו בבקשה את זה: מסתבר שדווקא בקרב דורות צעירים יותר של בעלי רכב, אשר עדיין לא מחזיקים ברכב קלאסי או במכונית אספנות – יש יותר עניין להחזיק ברכב כזה מאשר בקרב הדורות המבוגרים יותר! אז כמובן שהמשמעות הראשונה שעולה לראש היא "יש עתיד! סיפור האהבה של בני אדם עם מכוניות רחוק מלהסתיים!".

והנה הנתונים: מבין בני "דור ה-Z", ילידי 1997-2012 כאמור, 53% רוצים שתהיה להם מכונית ישנה או מתכוונים לקנות אחת בקרוב. הנתח הזה עולה על 57% בקרב ה'מיליניאלז', בני 24-39, ויורד אל 49% בלבד בקרב בני דור ה-X.
לעומתם, רק שליש (!) מבין ה"בייבי בומרז" חושבים ברצינות על להיות הבעלים של מכונית ישנה או קלאסית, ופחות מחמישית (19%) מבין בני "הדור השקט" מתעניינים בנושא.

הניתוח הפשוט ביותר של תוצאות הסקר אמור לעודד אותנו מאד, ואף לשמח: מסתבר שדווקא צעירים, יותר מאשר מבוגרים, כמהים להיות הבעלים של מכוניות קלאסיות ושל רכבי אספנות, וזה אומר שאנחנו מדברים על תחביב עם אופי ולא על עיסוק אזוטרי של אנשים מיושנים. זה גם אומר שהאהבה למכוניות לא מתה על מזבח הטלפון החכם והרשתות החברתיות.

 

 

אגב, תוצאות מעודדות נוספות באותו סקר הן שכמעט שלושה מכל ארבעה אמריקנים (73%) נהנים מנהיגה, ללא קשר לדור, וכ-38% מתארים את עצמם כ"חובבי נהיגה פעילים", כלומר שהם פעילים או שייכים למועדון רכב ונוטלים חלק בנהיגת שטח, נהיגת מסלול מרוץ, מסעות מאורגנים או תערוכות ומכירות פומביות. כמעט ללא יוצא מן הכלל – בני כל הדורות דירגו במקום הראשון את החופש כסיבה העיקרית לכך שהם נהנים מנהיגה.

חצי הכוס הריקה

אנשי TRUE Global Intelligence, אשר ניתחו את נתוני הסקר שלהם, מספקים הסבר שלישי לתופעה שאיתה פתחנו את הדברים. לטענתם, הסיבה לכך שפחות צעירים הוציאו רישיונות נהיגה והחלו לנהוג, ושהגיל הממוצע של מי שמוציאים רישיון נהיגה עלה, מוסברת על-ידי המיתון הכלכלי בעקבות משבר הלוואות הנדל"ן של 2008-2009. "המיתון", לדבריהם, "פגע קשה יותר בדורות הצעירים ועיכב שלל רכישות ואבני דרך עיקריות בחיים שלהם. בדורות קודמים היה לצעירים כוח קנייה גדול יותר לפני ובסמוך לתקופה שבה הם הקימו משפחות, ודפוסי הרכישה של שני הדורות הקודמים נראו דומים. הפיגור שנצפה לאחרונה נבע מן המכה (הכלכלית) הבלתי פרופורציונלית שהדור הצעיר ספג במיתון, ומן הנטל הייחודי של חובות הסטודנטים. לקח להם יותר זמן להשיג את כוח הקנייה שלהם, וזה יצר – בטעות – את המיתוס לפיו צעירים כבר לא אוהבים יותר מכוניות".

 

 

תהיה הסיבה אשר תהיה, הניתוח הזה מזכיר לנו שמגפת הקורונה מנחיתה על העולם נזק כלכלי גדול הרבה יותר מזה שנגרם בגלל משבר הסאב-פריים, וזה אומר שהצעירים שנולדו דור אחד (כמעט) אחרי אותו משבר נדפקו שבעתיים (יחד עם כולנו, אבל יותר).
כמובן שלא נסיים בנימה מדכאת ונדגיש שהתוצאה המיידית של הסקר הזה היא, כאמור, ראשית לכל שהאהבה למכונית חיה, קיימת ונושמת, ושנית – שקבוצת הגיל הגדולה ביותר כרגע, המילינאלז, צפויה להגדיל מאד את הביקוש לרכב קלאסי ומכוניות אספנות.

חמש האגורות שלנו

תמיד צריך לזכור שמאחורי כמעט כל סקר שמפורסם בעולם עומדים גורמים אינטרסנטים, ולעולם חייבים לקרוא כל מחקר וסקר עם הרבה מאד ביקורתיות. ברוב המקרים סקרים אמנם מבוססים על נתוני אמת, אבל צריך לזכור שאותם נשאלים עשויים להשיב תשובות שונות לחלוטין אם יישאלו שאלות שינוסחו אחרת.

חברת הביטוח Hagerty, למשל, מעידה על עצמה כחברה מובילה בביטוח של רכבי אספנות ומכוניות קלאסיות, ויש לה גם "מחירון משומשות" וכלי הערכה למחירי משומשות. במילים אחרות, זאת חברה עם אינטרס ברור בנושא הסקר. זה כמובן לא אומר שהמצב במציאות שונה מזה שעולה מן הנתונים, אלא רק שכאשר קוראים כל מחקר, גם כזה שאנחנו מפרסמים, צריך לקרואו אותו בביקורתיות.

  • Ad
  • Ad
  • Ad
    שינוי גודל פונט
    ניגודיות