לא כל יום נולד מחדש אייקון חשוב בסצינה האוטומוטיבית העולמית, וזאת אחת הסיבות שבגללן רוב אוהבי השטח עקבו בדריכות אחר כל פיסת מידע שפורסמה בשנתיים האחרונות אודות הדור הרביעי של סוזוקי ג'ימני שמושק השנה.
בסוף השבוע, אחרי שסוזוקי כבר חשפה את הפרטים הראשונים הרשמיים אודותיו וממילא כמעט הכל פורסם כבר קודם לכן באופן לא רשמי, נערכה סוף סוף ההשקה של הכלי החדש ופורסמו כמה תמונות ופרטים נוספים.
יכול להיות שהגישה הזאת בדיוק היא זאת שגרמה לכך שהכלי האלמותי של סוזוקי, אשר הדור הראשון שלו ראה אור לראשונה באפריל 1970, לא עבר כמעט אף שינוי משמעותי מאז השקת הדור השלישי שלו, בשנת 1998. מצד שני, סביר להניח שדווקא בזכות הגישה הזאת נותר ג'ימני כשריד אחרון, דינוזאורי למדי, לעידן שבו "ג'יפ", או "ג'יפון" היה כלי רכב בעל שלדה נפרדת, סרנים "חיים" ותיבת העברה ידנית, כלומר יצירה מוטורית שנועדה לאכול חצץ ועושה את זה בהנאה.
אז החדשות הטובות הן שסוזוקי לא פישלה במובן זה שג'ימני נותר נאמן למה שהוא תמיד היה: כלי קטנצ'יק, חצוף, קשוח, שרירי, ובעל יכולות אמיתיות של נסיעה בשטחים קשים, עם שלדת סולם נפרדת, סרנים חיים מלפנים ומאחור, תיבת העברה עם טווח הילוכים נמוך וגבוה, ומידות מתאימות לצליחת מכשולי שטח קשים. בנוסף, היפנים טוענים שהם חיזקו את שילדת הסולם של ג'ימני עם קורה נוספת, וכך הגבירו עוד יותר את קשיחותה.
החדשות העוד-יותר-טובות הן שלראשונה מזה 20 שנים עוצב הקטנצ'יק הזה מחדש ומעצביו מצאו הרבה מאד השראה לא רק בהיסטוריה האישית שלו אלא גם אצל כמעט כל מי שמסתובב סביבו על הג'בלאות – החל בהאמר צבאי וכלה בטויוטה FJ קרוזר, דרך מרצדס G וואגן וג'יפ 'רנגלר'. כל אחד יכול למצוא בג'ימני רמזים לכל אחת מן היצירות האלה, ואולי גם לכמה נוספות. לכן החידוש החשוב באמת של ההודעה הרשמית של סוזוקי לעיתונות מסוף השבוע הוא סט מרשים של תמונות שמוכיחות שסוף סוף מדובר בכלי נאה, יפה ומרשים. עבור חובבי הז'אנר כמובן.
מבחינת הממדים, ג'ימני החדש תופס שטח כביש, או אדמה, דומה מאד לזה של טויוטה 'אייגו' פיצפונת, והוא שוקל רק 1,100 קילו. מה שיותר חשוב זה מה שנמצא מתחת לשילדת הסולם, וזה מרווח גלון של 21 ס"מ, זווית גישה של 37 מעלות, זווית מעבר של 28 מעלות וזווית נטישה של 49 מעלות.
את מנוע ה-1.3 ליטר הוותיק והבלתי יעיל בעליל מחליף מנוע בנזין אטמוספירי ארבעה צילינדרי חדש, בנפח 1.5 ליטר, שמספק 100 כ"ס צנועים למדי. עם זאת, המנוע הזה קטן יותר בממדיו וממשקלו הושלו 15%, ואנשי סוזוקי מבטיחים שהוא חסכוני יותר בדלק ובזיהום אוויר.
ג'ימני מוצע עם תיבת הילוכים ידנית עם 5 יחסי העברה או עם תיבה אוטומטית מיושנת להפליא, עם 4 יחסי העברה בלבד. יחד עם זאת, אחת התכונות הייחודיות לג'ימני, כמו למעט כלי הרכב הקשוחים האחרונים שנותרו מתגלגלים, היא תיבת העברה ליחס העברה נמוך, וכמובן אפשרות לשילוב ידני (חשמלי) של ההנעה הכפולה. נתוני התאוצה מעמידה -100 קמ"ש טרם נחשפו רשמית אבל המהירות המרבית שלו היא 145 קמ"ש לגרסה הידנית ו-140 קמ"ש לתיבה האוטומטית.
העיצוב, כמובן, פשוט וקשוח, ובזכות הממדים הקטנים הוא נותר גם מתוק להפליא. אין הרבה אלמנטים מודרניים בעיצוב הזה, וזה כמובן טוב, ומעצבי סוזוקי הצליחו לשמר את המורשת – עם פנסי חזית עגולים, בלי לאבד קשר עם המציאות העכשווית – הפנסים האלה כוללים אלמנטים בטכנולוגיית LED.
כדי לעמוד בדרישות ובתקנים העכשוויים הוטמעו בג'ימני רוב מערכות הסיוע לנהג הנחוצות, כלומר בלימה אוטונומית, התרעה מפני סטייה מנתיב הנסיעה, עמעום אורות גבוהים וניטור לחץ אוויר בצמיגים. מערכות מתוחכמות יותר, כמו התרעה מפני כניסה לנתיב חסום, בלימה אוטונומית בעת נסיעה לאחור, חניה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית וכל אלה, את זה אין. אהל אולי גם לא באמת צריך.
עיצוב הפנים של ג'ימני נותר פשוט מאד, או – אם להשתמש בטרמינולוגיה של סוזוקי – "פונקציונלי". היפנים מבטיחים פלסטיק קשיח שעמיד מפני שריטות, והם שילבו בו באופן מאד חביב את מסך התצוגה המתבקש, בגודל 7 אינטש.
סוזוקי עדיין לא מספרת יותר מידי אודות מחירים של ג'ימני בשווקים נבחרים, לכן אפשר להתפרע ולחשוב על התסריט האופטימי – לפיו זהו כלי רכב עם מעט מאד טכנולוגיה יקרה ולכן סוזוקי יכולה להרשות לעצמה להפתיע עם מחירים אטרקטיביים, או על התסריט הפסימי לפיו זהו כלי עבודה שמיועד למי שממש חייב כזה, לכן סוזוקי יכולה להרדשות לעצמה להרוויח עליו הרבה כסף. בהיעדר מידע אחר אפשר אולי להתנחם במחשבה שהמחירים יישארו פחות או יותר כמו אלה של הדור היוצא. בינתיים, הנה גלריית תמונות:
