כמו הרבה חברות שמעוניינות לשווק את עצמן גם חברת Coyote Systems, אשר בין השאר מנהלת ציי רכב ואפליקציות ניווט וסיוע לנהיגה (ADAS), פרסמה לאחרונה "מחקר" שזוכה באירופה לכותרות ובהחלט זכה לתשומת ליבנו.
במילים פשוטות, קויוטי השתמשה בנתוני הטלמטריה שהיא אוספת מצי הרכב של לקוחותיה ומצאה שנשים נהגו "לאט" ו"חלק" יותר מאשר גברים, אבל לא תמיד ולא בכל מקום.
המחקר נערך במחוזות שונים בבלגיה, מדינה "שטוחה" למדי ששטחה גדול בערך ב-40 אחוזים משטח מדינת ישראל. השורה התחתונה שלו היא שבחודש ספטמבר השנה נשים נהגו בממוצע לאט יותר מגברים על כבישים מהירים במחוזות וולוניה ופלנדריה, ואילו בעיר הבירה בריסל הן נהגו בממוצע מעט יותר מהר מגברים, בפער זניח.
חברת קויוטי הגדירה מדד שאותו היא מכנה "נהיגה חסכונית" והוא נמדד באמצעות חישוב עוצמות ההאצה והבלימה של הרכב – כלומר שהוא לא ממוקד רק במהירות בפני עצמה. במדד זה נשים קיבלו ציונים טובים יותר מאשר גברים, בעיקר בעיר הבירה.
למען הדיוק המדעי זה הזמן לשלב את ההסתייגויות מן המחקר, ובעיקר להדגיש שמה שבאמת חשוב בו הם לאו דווקא הנתונים או המסקנות שלו אלא עצם הדיון שהוא מעורר.
ראשית לכל, קויוטי מאשרת שהנתונים שלה מבוססים על חודש בודד. זה לכשעצמו משונה ולא ברור, וזה מדגם קטן שחשוף יותר להטיות ולהשפעות חיצוניות. שנית, ועוד יותר חשוב: קויוטי לא פרסמה את המאפיינים הקריטיים לכל מחקר מדעי כמו למשל גודל קבוצת הנבדקים, תנאים שבהם בוצע המחקר, פילוח של קבוצת הנבדקים (אחוז נשים וגברים, מאפיינים חברתיים וכו'), הסבר על בחירת האתרים שנבדקו או אפילו את נוסחת החישוב של "מדד הנהיגה החסכונית".
בנוסף, משתמשי קויוטי לא מייצגים מדגם אקראי של נהגים אלא קהל ספציפי של משתמשי אפליקציות סיוע לנהג. במילים אחרות, מחקר אין (לפחות לא באופן גלוי ופומבי) אבל כותרת יש.
האם נשים נוהגות טוב יותר?
כאשר תופסים את השור בקרניו מסתבר שניסיונות לחקור ולאפיין הבדלים בין "נהיגת נשים" ל"נהיגת גברים" נעשים עוד מראשית ימי המכונית – תקופה שבה לא פחות נשים נהגו מאשר גברים (כאשר מתמקדים בנהיגה עצמית ומסננים החוצה נהיגות שבוצעו על-ידי נהגים מקצועיים).
רוב המחקרים היותר מדעיים ומבוססים שבוצעו עד היום הסיקו באופן עקבי שגברים נוטים יותר לנהיגה מהירה ולסגנון נהיגה אגרסיבי, אבל גם את הנקודה הזאת חשוב לסייג: מחקרים אלה בוצעו ברובם בעשורים הקודמים וחלקם לא הפנימו מגמות של שינויים חברתיים בין דוריים.
באופן כללי אפשר לומר שהדיון לגבי "מי נוהג יותר בטוח" הוא שדה מוקשים מתודולוגי שנגוע באינטרסים לא מדעיים. ככל שמדובר בבטיחות, למשל, או בנתוני תאונות שאמורים להשפיע על פרמיות הביטוח של רכב – אחד המקדמים החשובים ביותר הוא חשיפה, כלומר מי נוהג בפועל קילומטראז' רב יותר ובתנאים קשים יותר של עומס, מרחקי נסיעה ושעות נהיגה. אלה נתונים קריטיים לרמת הסיכון הכוללת.
שנית, הנתונים הגולמיים לא מבחינים בין אינספור משתנים רלוונטיים כמו סוג הנסיעה (עבודה/פנאי/הסעת ילדים) ועוד, ולרוב גם מתעלמים מנתונים חשובים נוספים (שקיימים בגוף המידע) כמו גיל, סוג רכב, אזורי הנסיעה ועוד.
מה ששונה במחקר של קויוטי, גם אם לא נכנה אותו "מחקר", זאת הדלת שהוא פותח אל תחום אחר שיש לו משמעויות כלכליות אדירות, למשל למעסיקים שמפעילים צי רכב. מפני שאם שמים בצד את נושא הבטיחות ואפילו את עלויות הביטוח ומתרכזים בצד התפעולי, מתגלה אפשרות סבירה מאוד שנשים נוהגות יותר "ירוק", כלומר שהנהיגה שלהן יותר חסכונית. לזווית הזאת יש השפעה חשובה וניתנת למדידה כמותית שצריכה לעניין כל מי שמחזיק או מפעיל רכב בלי קשר למגדר שלו או שלה.
אז מה זאת בעצם נהיגה חסכונית?
במילים פשוטות: נהיגה "חלקה" וצופה פני עתיד שכוללת פחות האצות חזקות, פחות בלימות חדות, יותר תכנון קדימה ושמירה על מהירות יציבה. מחקרים רבים הסיקו שוב ושוב שסגנון נהיגה כזה מצמצם משמעותית את צריכת הדלק ולכן גם את זיהום האוויר ואת הבלאי של רכב.
מחקרים שונים הסיקו חיסכון שנע בין 5% ל-10% בנהיגה יומיומית כאשר מאמצים נהיגה "ירוקה" וחסכונית, ובתנאים מסוימים ההישג אפילו גדול הרבה יותר. התוצאות לא אמורות להפתיע אף אחד (או אחת): כאשר בולמים, בעיקר בלימות חזקות, למעשה הופכים את אנרגיית התנועה לחום (או, במקרה הטוב – אוספים חלק קטן ממנה בחזרה אל סוללה חשמלית) וכך למעשה זורקים לפח את האנרגיה שהושקעה רק לפני רגע בהאצה.
אם מתרגמים את החיסכון הזה לכסף בתנאי נהיגה ישראלים, ולצורך זה מתייחסים לרכב שמכסה 15,000 קילומטרים בשנה ושורף כ-1,500 ליטרים של דלק – חיסכון של 10% שווה ל-150 ליטרים או 100 ליטרים במכונית חסכונית – וזה עוד לפני שדיברנו על הבלאי של הרכב. "נהיגה ירוקה" מתורגמת למעט בלימות חזקות כלומר פחות חום ושחיקה של הרפידות והדיסקים, בלאי נמוך יותר של צמיגים, וכמובן גם פחות זיהום אוויר.
ומה קורה כשעוברים לרכב חשמלי?
ברכב חשמלי יש יתרון מובהק לנהיגה ירוקה מפני שמעבר לחיסכון בעלויות של האנרגיה (חשמל או דלק) ובעלויות של בלאי לרכב – תאוצות חזקות צורכות הרבה יותר אנרגיה ומקצרות באופן משמעותי את טווח הנסיעה.
במחקר שפרסמו השנה שלושה חוקרים ספרדים הם חשפו שאימוץ נהיגה חסכונית בעת נהיגה עירונית־פרברית ברכב חשמלי יכול לצמצם בכ-30% את צריכת האנרגיה, וזאת לעומת כ-10% ברכב עם מנוע בעירה. במילים אחרות, ככל שאפשר לקבל את מסקנות המחקר של קויוטי לגבי נהיגת נשים – לא מדובר סתם בתכונה נחמדה אלא ביתרון ממשי, בטח ובטח כשמדובר ברכב חשמלי.
אז מה אפשר להסיק מן המחקר של קויוטי? ראשית, לא חייבים להיבהל מן העניין המגדרי או להפוך אותו לסלע מחלוקת – אפשר פשוט להתרכז בתובנות שלו עבורנו כנהגים ובעלי רכב. המסר החשוב של המחקר הזה הוא התנהגותי ולא מגדרי.
סגנון הנהיגה המשתלם ביותר הוא רגוע, ובעיקר צפוי ומתוכנן, ובין אם יש או אין יתרון נשי – כל נהג יכול לאמץ את זה. מה שבטוח: הרווח במונחי דלק, בלאי, טווח חשמלי וכסף – אחיד לכל המינים.
אגב, הפשפוש והחיפוש אחר מחקרים שתומכים או מפריכים את המסקנות של קויוטי הוביל אותנו גם אל מחקר מעניין נוסף, מעט יותר ותיק, שהשורה התחתונה שלו היא שנהיגה "ירוקה" מניבה את התועלות הכלכליות הכי גדולות שלה דווקא בנהיגות יומיומיות על כבישים צפופים ופקוקים, למשל בערים, ושם כנראה שאין הבדל גדול בין גברים לנשים אלא רק בין נהגים חכמים יותר לחכמים פחות.
לקריאה נוספת:
תקציב התחבורה: משקיעים בכבישים ובגברים, ולא בנשים ואוטובוסים
כך תנהגו נכון ברכב חשמלי: מדריך מלא לטווח מקסימלי ולסוללה בריאה
