בואו נודה על האמת: רוב בעלי הרכב והנהגים לא זוכרים איפה נמצאת הידית שפותחת את מכסה המנוע של הרכב, ולכל הפחות לא משתמשים בה אלא במקרה של תקלה. בכך גלומה הנחה שגויה כאילו שמכוניות מודרניות לא דורשות תחזוקה בין טיפולים שוטפים.
מהדרין מקפידים להכניס את הרכב שלהם למוסך אחת לשנה וסומכים שהמוסכניק ילכלך עבורם את ידיו וידאג להחליף שמן מנוע ומסננים, ויש גם מי שנוקטים ב"תחזוקת שבר" ולא מתעסקים עם הרכב כל עוד שהוא לא מתקלקל.
אפשר להבין את מי שחושבים שהרכב שלהם צריך לשרת אותם ולא להיפך. אבל "מחיר הטעות" גדול: תחזוקה מונעת וקצת תשומת לב יכולים לחסוך תיקונים שעולים עשרות אלפי שקלים – וזאת סיבה מספיק טובה להתיידד עם ידית הפתיחה של מכסה המנוע ולהשתמש בה לפחות אחת לחודש.
יש פעולות תחזוקה פשוטות וחשובות שדורשות דקות בודדות בלבד: לשלוף מדיד כדי לבדוק שלא חסר שמן מנוע, לוודא שלא חסר נוזל קירור, להציץ על הקופסה שבה אגור נוזל הבלמים ועל הקטבים של המצבר ולמלא נוזל לשטיפת שמשות. לא מסובך.
יש גם פעולות מעט יותר מורכבות, אבל לרוב חד פעמיות, שחשוב לבצע לכל הפחות לאחר שרוכשים רכב – חדש או משומש – כמו להכיר את שגרת התחזוקה ואת המלצות היצרן.
כך, למשל, ליצרניות רכב שונות יש דרישות שונות לגבי מועד ההחלפה של נוזל הקירור במערכת הקירור ברכב (אגב, גם בסוללות של חלק מכלי הרכב החשמליים). יצרנית מובילה אחת ממליצה להחליף נוזל קירור אחת ל-160,000 קילומטרים או כל 10 שנים (המוקדם מביניהם), אצל אחרת מומלץ לעשות את זה כל 5 שנים או 150,000 קילומטרים, ויצרנית שלישית ממליצה על החלפה כל 100,000 קילומטרים או 5 שנים.
נשאלת השאלה: למה צריך בכלל להחליף את נוזל הקירור שמוזרם בתוך מערכת סגורה, כל עוד שהמערכת תקינה והוא לא חסר?
התשובה עשויה להפתיע מעט, אבל נדמה שברגע שמבינים אותה עוברים מיד למחנה של מי שמחליפים נוזל קירור כל שלוש שנים או 60,000 קילומטרים.
חם לך? גם למנוע חם!
מערכת הקירור ברכב אוספת חום מתוך החלקים הלוהטים ביותר במנוע ונפטרת ממנו בתוך המקרן ("רדיאטור"), ומי שנושא בכל העומס הוא נוזל שמתחמם ומתקרר ללא הרף.
מים רגילים יכולים לעשות את העבודה הזאת לא רע בכלל, אלא שנקודת הרתיחה שלהם נמוכה מידי, סביב 100 מעלות, ונקודת הקיפאון תלויה בחלקיקים שבתוך המים ויכולה לנוע בין 4 מעלות למינוס כמה מעלות. לצורך ההמחשה, נקודת הקיפאון של אלכוהול היא מינוס 114 מעלות.
לא מעט אנשים רגילים לדבר על "מי קירור" או על "אנטי פריז" (anti-freeze) ויש מי שזוכרים שנוזל הקירור – ירוק, אדמדם או צהבהב (ראו בהמשך) – נקרא כך מפני שהוא מונע קיפאון של הנוזל במזג אוויר קר במיוחד.
זה נכון, וזה בעייתי: היות שישראל היא מדינה חמה ומספר הימים המאוד קרים לא רב אצלנו – נדמה לנו שאין צורך אמיתי להשתמש ב"נוזל נגד קיפאון".
האמת היא שנוזל הקירור כולל כימיקלים שונים שמאפשרים לו לבצע את תפקידו על הצד הטוב – תוך שמירה על טמפרטורת עבודה יציבה מבלי לרתוח או לקפוא, אבל זה רק אחד התפקידים שלהם ולאו דווקא החשוב ביותר.
הכימיקלים בנוזל הקירור נבחרו כדי למנוע קורוזיה (חלודה), התבססות של אבנית, ויצירת בועות אוויר בתוך מערכת הקירור – וכל אחד מאלה, בנפרד, פוגם ביעילות הקירור.
תחשבו על חריץ, קדח, שעובר בתוך גוש הפלדה או האלומיניום שמהם בנויים ראש המנוע או הבלוק שלו, ובתוכו מוזרם נוזל הקירור. בתוך כדי מעבר באזורים החמים של המנוע סופח הנוזל את החום ומסלק אותו משם.
עכשיו תחשבו על נקודות חלודה קטנות שמצטברות בתוך החריר הזה, או על אבנית שמתיישבת שם וסותמת את מעבר הנוזל. ההמשך ידוע: חלק מן המנוע מתחמם מאוד, מתעוות ואולי אף נסדק – וההמשך נקרא שיפוץ מנוע או החלפת מנוע.
הסיבה פשוטה: נוזל קירור מאבד עם הזמן את תכונותיו הכימיות בכלל ובעיקר את אלה שמונעות קורוזיה, וזה אומר שגם אם הרכב לא מתחמם עלולות להיווצר סתימות במעברי נוזל פנימיים וכתוצאה מכך התחממות שגורמת לנזקים לא הפיכים.
חברת הכימיקלים BASF, היא בין היצרניות הגדולות בעולם לנוזלי קירור ולא צריך לחשוד בה בהיעדר אינטרסנטיות. ובכל זאת כדאי להקשיב לחברים שם שטוענים שאורך החיים המומלץ של התוספים שמרכיבים את נוזל הקירור נע בין שנתיים למקסימום 5 שנים, תלוי בסוג הנוזל, תנאי השימוש ורכיבי מערכת הקירור.
חשוב לזכור גם שמזג האוויר בישראל חם במיוחד ומערכת הקירור עובדת קשה, לכן למי שנוהג בתנאים מאומצים במיוחד כמו באזורים חמים, במהירויות גבוהות או כאשר המנוע מתאמץ (למשל בכבישים הרריים) – כדאי להחליף נוזל קירור במרווחי זמן קצרים יותר.
במה להשתמש?
נוזלי קירור לא אמורים להיות יקרים ובכל מקרה חשוב להקפיד על שימוש בנוזל שמתאים לתקן שקבעה יצרנית הרכב.
קיימות שלוש "משפחות" של נוזלי קירור למנועי רכב והן נבדלות זו מזו בצבע שלהן: ירוק, אדמדם או צהבהב. ההבדלים בין שלוש המשפחות נובעים מסוג החומרים נוגדי־קורוזיה שהם מכילים, באורך החיים שלהם וחשוב מכל: בהתאמה לתקן הספציפי שקבעה יצרנית הרכב.
נוזל קירור ירוק, יש מי שיכנו אותו "דור ישן" גם אם הוא מיוצר בסטנדרטים גבוהים על ידי יצרנית מובילה – נקרא IAT (Inorganic Acid Technology): והתוספים שבתוכו מבוססים על סיליקטים, פוספטים ובורטים.
משך החיים המומלץ בנוזל כזה הוא עד שלוש שנים או עד 50,000 קילומטרים ונעשה בו שימוש בעיקר בכלי רכב ישנים יחסית, שיוצרו עד לשנות ה־2000 (אבל גם בכלי רכב חדשים יותר). נוזל זה לא תואם, בדרך כלל, למערכות קירור מתקדמות או למנועים מאלומיניום.
נוזל קירור אדום (או אדמדם) נקרא (OAT – Organic Acid Technology) והתוספים שבתוכו מבוססים על חומצות אורגניות ללא סיליקטים או פוספטים. נוזל זה מתאים לרוב כלי הרכב שנמכרו בישראל בעשור האחרון.
משך החיים המומלץ עם נוזל כזה הוא כ־5 שנים או עד 150,000 קילומטרים ולמרות זאת אבל כדאי לשקול להחליף אותו כל 3 שנים, הוא נחשב "ידידותי" למנועי אלומיניום ומתאים לשימוש במערכות קירור מתקדמות.
חשוב מאוד שלא לערבב בין נוזל קירור אדום לנוזל ירוק מפני שזה עלול ליצור בוצה שתגרום לנזק למשאבת המים או למעברי נוזל.
נוזל קירור צהוב הוא נוזל שנרקח מלכתחילה כ"טכנולוגיה היברידית" שמשלבת את שתי הטכנולוגיות הקודמות והוא נקרא (HOAT – Hybrid OAT). בנוזל הזה יש שילוב מרכיבים של חומצות אורגניות עם סיליקטים.
משך החיים המומלץ לנוזל הזה הוא כ־5 שנים או עד 250,000 קילומטרים – אבל גם כאן – ההמלצה שלנו היא לא להמתין את כל התקופה הזאת ולהקדים להחליף את הנוזל.
נדגיש שוב: תמיד יש להשתמש בנוזל הקירור שהומלץ על ידי יצרנית הרכב (מופיע בספר הרכב או על פקק מיכל העיבוי). שימוש בנוזל לא מתאים, או ערבוב ביניהם, עלול להזיק.
החלפת נוזל קירור ותקלות נפוצות
כאשר מחליפים נוזל קירור חשוב להקפיד לשטוף היטב את כל הצנרת ומעברי הנוזל, ובכלל זה את הרדיאטור, מיכל העיבוי ובלוק המנוע. תהליך השטיפה של המערכת (flush) מבוצע תוך שימוש בחומר ייעודי, ולאחר מילוי הנוזל החדש יש לרוקן בועות אוויר באמצעות פתיחת פקק אוורור.
רוב התקלות של מערכת הקירור נגרמות בגלל כשל של משאבת המים, פגיעה פיזית במקרן ("רדיאטור") או סתימה של מעברי מים, והסימפטומים הנפוצים לתקלות כאלה יכולים להיות התחממות מנוע פתאומית, סימני קורוזיה סביב הרדיאטור, התרמוסטט או משאבת המים, צבע עכור של הנוזל או – הנפוץ ביותר: ירידה חוזרת ונשנית של מפלס נוזל הקירור.
במקרים כאלה אין להסתפק בהוספת נוזל קירור אלא לבדוק באופן דחוף ולאתר את מקור הבעיה. לעיתים מדובר בנזילה ממיכל העיבוי או אחד הצינורות, זאת עלולה להיות תקלה במשאבת המים ובמקרים חמורים – סדק בראש המנוע.
לכן – חשוב לדעת שנוזל קירור הוא מרכיב קריטי ולא סתם "נוזל שפשוט ממלאים כשחסר". הקפדה על מפלס נכון והחלפת נוזל אחת לשלוש שנים תאריך את חיי המנוע ותמנע תקלות חמורות.
לקריאה נוספת:
האם אפשר למלא מים רגילים במערכת הקירור במקום נוזל קירור?
מהי הדרך הנכונה ללטש ולחדש פנסי רכב?
האם אפשר וכדאי להשבית את פונקציית Start+Stop ברכב, וכיצד לעשות זאת?
