בימים אלה הופך המאבק בין 'הארגון הארצי של מורי הנהיגה', בראשות אבי גולן, לבין 'האיגוד המקצועי של מורי הנהיגה', בראשות עירית זינגר, לבלתי נמנע, ונדמה שמורי הנהיגה יצטרכו להחליט, אולי בפעם הראשונה, מי הגוף שייצג אותם בתקופה הקרובה ובעתיד. זאת על רקע מהלך ההפרטה של מבחני הנהיגה בכלל, ובפרט על רקע תשובת משרד התחבורה לעתירה לבג"צ אשר הוגשה על-ידי קבוצת מורי נהיגה, בדרישה לבטל את התקנות שמחייבות אותם להתקין במכוניותיהם ציוד תיעוד למבחני נהיגה.
ציבור מורי הנהיגה בישראל מונה יותר מ-5,000 אנשים, וההערכה היא שיותר מ-4,000 מהם פעילים כמורים עצמאיים, שכירים בבתי ספר לנהיגה או מנהלים ובעלים של בתי ספר לנהיגה. מורי הנהיגה מעולם לא הצליחו לפעול יחד כדי לקדם את האינטרסים המקצועיים שלהם, ובמהלך השנים התקיימו מספר מסגרות שבהן התאגדו והתארגנו מורים לנהיגה, אולם אף מסגרת מעולם לא כללה את כולם או אפילו את רובם המכריע.
חלק מן המורים מאוגדים ב'ועדים' שונים (למשל מורי נהיגה בירושלים, קרית שמונה, תל אביב צפון או באר שבע), ורוב הוועדים מאוגדים במסגרת 'הארגון הארצי', שפועל לאורך זמן יחד ומול משרד התחבורה. בין חלק מן ההתאגדויות והארגונים, ובין מקצת המורים, זרם וקיים לא מעט "דם רע", וזאת רק אחת הסיבות לחוסר ההצלחה שלהם לשלב ידיים לאורך השנים. זאת גם אחת הסיבות לכך שאין לנו כוונה לצטט כאן אף אחד מנציגי הארגונים או לתאר את האמירות והטענות של כל צד כנגד הצד האחר – אלא להתמקד אך ורק במחלוקת שדורשת כעת ממורי הנהיגה לבחור צד.
'האיגוד המקצועי', שהוקם במקור כ"עמותה לקידום מקצועי של מורי הנהיגה", התגבש במתכונתו הנוכחית לפני כשלוש שנים, וקיים בחירות רשמיות לפני כמעט שנתיים, ובשנים האחרונות פעילים חבריו מול משרד התחבורה והמחוקקים בכנסת במקביל לנציגי 'הארגון הארצי', וגם למורים אחרים במסגרות נוספות.
עם זאת, חשוב להדגיש שהחקיקה במדינת ישראל מחייבת את הממשלה ואת מוסדות המדינה להתייחס לארגונים יציגים רק בהקשר של ארגון עובדים או ארגון מעסיקים, בעוד שאופי העבודה והפעילות של מורי נהיגה לא מאפשר להם להתארגן תחת אף אחת משתי ההגדרות האלה. במילים אחרות, מוסדות המדינה יכולים לבחור "להתייעץ" עם ארגון זה או אחר או להתעלם ממנו, והניסיון מלמד שנציגי משרד התחבורה משתמשים באמירות ובפגישות כאלה לצרכיהם לא פחות מכפי שהארגונים הללו מקדמים את האינטרס של כלל המורים בתוך מסדרונות השלטון.
ככלל, בארבע השנים האחרונות תמכו נציגי 'הארגון' במהלך ההפרטה באופן כמעט גורף וחסר השגות – ככל שאפשר ללמוד מטקסטים שפורסמו על ידם ובשמם ברשתות החברתיות ובדיונים בכנסת – ואילו נציגי 'האיגוד' היו מסויגים יותר, תמכו במהלך באופן עקרוני אבל התנגדו לפרטים ספציפיים בתוכו. השינוי המשמעותי שחל בתפישת העולם ובתגובות הכתובות של נציגי 'האיגוד' התקיים בעיקר בשנה האחרונה, ככל שנחשפה פגיעתה של הרפורמה במורי הנהיגה, והגיע לשיא בעתירה שהוגשה על-ידי חלק מהם לבג"צ.
כפי שפירטנו כאן במספר כתבות, משרד התחבורה הגה, תכנן וניהל את מהלך הפרטת מבחני הנהיגה בחוסר שקיפות מוחלט, אשר לכשעצמו מעורר תחושות לא נוחות בנוגע לחוקיות, לטוהר המידות ובעיקר למקצועיות של מי ומה שעומד מאחורי המהלך. בין השאר, אין תיעוד פומבי אודות דיונים שהתקיימו, אם התקיימו, עם מורי נהיגה בכלל ובפרט עם נציגים אלה או אחרים של מי מבין הארגונים. מצד אחד, כך נותרו האינטרסים שהוצגו בדיונים כאלה מעורפלים ומחשידים, בחזקת "אם הכל בסדר אז מה יש לכם להסתיר?". מצד שני, לא ברור עד כמה הובאה לידיעת מי שתכנן את פרטי הרפורמה בכלל, ואת המערכות הטכנולוגיות והאחרות בפרט, המציאות שבה מתפקד מורה נהיגה.
מסיבות ששמורות איתם בחרו אנשי איגוד מורי הנהיגה שלא לעתור בשם האיגוד. העתירה הוגשה בשם חמישה מורים, שאחד מהם – כפיר בוריה – מוצג כ"יו"ר ועדת ההיגוי של מורי הנהיגה", והעותרת מספר 2, עירית זינגר, לא מוגדרת בעתירה כיו"ר האיגוד. לצורך הגשת העתירה נאספו כספים מכמה מאות מורי נהיגה, או אף אלפים בודדים, אשר חשים שנפגעו מן הרפורמה בדרך שזאת מבוצעת.
באופן מפתיע, ואולי לא, צרפו נציגי משרד התחבורה לתגובתם לעתירה מכתב שנשלח אליהם מארגון מורי הנהיגה, ובו מובעת תמיכה גורפת במהלך ההפרטה. המכתב נוסח על-ידי עורך הדין ארז ללקין, והוא ממוען לסמנכ"ל המשרד אבנר פלור ולידיעת שר התחבורה, מנכ"לית המשרד ומנהל אגף הרישוי.
בפתח המכתב נטען שארגון מורי הנהיגה מאגד את מרבית מורי הנהיגה בישראל, ושרוב מורי הנהיגה בארץ "תומכים ומברכים על המהלך להתקנת ציוד תיעוד על רכבי מורי הנהיגה". הארגון, כך נכתב, מברך על הרפורמה "שבאה לשים קץ לזמני המתנה ממושכים למבחני נהיגה הפוגעים ביחסי המורים עם התלמידים", וסבור ש"מדובר במהלך חיוני, נדרש והכרחי כדי לשפר את איכות הנהיגה של הדור הבא של נהגי ישראל כמו גם את רמת המבחנים ויכולת התלמידים והמורים ללמוד מטעויות ולבחן את נהיגתם במבחן".
בהמשך נרמז, למעשה, שארגון המורים עשוי לקחת צד בעתירה עצמה, ובכל מקרה פועל מול משרד התחבורה: "מרשתי", כך נכתב, "תציין כי תוך כדי הדרכות בשימוש בציוד התיעוד נמצאו מספר נושאים שיש לטפל בהם והדורשים שיפור ומרשתי פועלת מול הגורמים הרלבנטיים כדי למצוא פתרונות…".
המכתב נחתם במשפט: "מרשתי מחזקת את ידיך וידי שר התחבורה להמשיך בהליך בו התחלת ותשמח לפעול עם משרד התחבורה להטמעת ציוד התיעוד ולרווחת מורי הנהיגה".
חשוב להדגיש שבתשובת משרד התחבורה לעתירה נטען, למעשה, ש"אין דבר כזה ועדת היגוי למורי נהיגה" (לא שזה משנה, מפני שכל אדם יכול לעתור לבג"צ): "העותרים", נכתב שם, "הם מורים לנהיגה, כאשר העותר 1 הוא "יו"ר ועדת ההיגוי של מורי הנהיגה". לטענת העותרים הם מייצגים מאות מורים לנהיגה. ראשית, העותרים לא צרפו כל מסמך אשר יש בו כדי להעיד על אופי ההתארגנות שלהם. בניגוד לארגונים המוכרים למשיבים והמייצגים למיטב ידיעתם באופן פורמלי ומאוגד את מורי הנהיגה (ארגון מורי הנהיגה ואיגוד מורי הנהיגה) לא מוכרת למשיבים כל "ועדת היגוי", בוודאי לא כזאת המייצגת מאות מורים לנהיגה או אולי אלפים. מכאן ובשים לב לאמור לעיל בדבר תמיכת ארגון מורי הנהיגה ברפורמה לא ברור איזו קבוצה מתיימרים העותרים לייצג בעתירתם".
סיכום הביניים של המהלך המשפטי הוא, נכון לעכשיו, חידוד הפערים בין הארגון, אשר מביע תמיכה מוחלטת במהלכי ההפרטה, לבין האיגוד – ולכל הפחות חלק מחבריו – שמתנגד לדרך שבה היא מבוצעת. מעל לשתי העמדות המנוגדות האלה מרחפת השאלה המספרית: כמה מורי נהיגה תומכים בכל אחת מן העמדות, וכמה מורי נהיגה מיוצגים על-ידי כל אחת מן המסגרות.
במשרד התחבורה טוענים ש"תקופת ההרצה" של המהלך הנוכחי תושלם עד לאמצע ספטמבר, ומבלי לומר זאת באופן רשמי הם מצפים שמורי הנהיגה יקבלו בהבנה את הנזקים הכלכליים שנגרמים להם כרגע – מתוך הנחה שבעתיד הם ייצאו נשכרים. לא מיותר לציין שבמהלך שלוש השנים האחרונות הפסידו המורים לא מעט פרנסה בגלל ההתנהלות סביב ההפרטה, ובפרט בגלל מיעוט המבחנים ושביתת הבוחנים. השאלה ששואלים את עצמם לא מעט מורי נהיגה כעת היא עד כמה הם יכולים להאמין להבטחות של משרד התחבורה, והאם בסיכומו של דבר הם באמת ייצאו נשכרים.
בינתיים מתארגנות בשטח לפחות שתי יוזמות נוספות בניסיון לשפר את מצב המורים. היוזמה הראשונה היא התפקדות למפלגות, די בדומה למה שעשו נהגי המוניות, וזאת במטרה להשפיע על המערכת הפוליטית. היוזמה האחרת היא התארגנות לתביעת נזיקין כנגד המדינה בגין הנזקים שנגרמו למורים – לטענתם – בגלל התרשלות משרד התחבורה בביצוע הרפורמה.
בעשרות השנים האחרונות לא הצליח ציבור מורי הנהיגה להתארגן בתוך מסגרת משמעותית אחת שמייצגת את רוב המורים. אם משרד התחבורה לא יצליח לעמוד בהבטחה ולהשלים בתוך פרק זמן קצר את ההתארגנות שלאחר ההפרטה – ייתכן שלמורים לא תהיה ברירה אלא לפעול יחד.
