Ad

מבחן דרכים: ריינג' רובר ספורט, בנזין 3.0 ליטר מוגדש

אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

גרסת 'ספורט' חדשה של ריינג' רובר הוצגה ב-2013, הפעם על בסיס הריינג' עצמו ולא על זה של דיסקברי. הביצועים, בזכות מנוע מוגדש, מעולים; היכולות, תודות לכל הכריות, הנעילות והגיזמו, כיאה וכנדרש; הפאר, כמובן, כדת וכדין. אבל האם אנו יודעים למי בכלל הוא מיועד?

צילום: נועם עופרן

כך נוצרות אגדות, כך צומחים מיתוסים. המותג הבריטי 'ריינג' רובר' היה הראשון לייצר את השילוב הלכאורה בלתי מתקבל על הדעת: פאר לבוץ, ומאז 1970 הוא קובע את התקן בתחום הזה. אז זהו, שלא ממש (ראו בהמשך, על תולדות הדגם).
ב-2005 הציעה לנד רובר את 'ריינג' רובר ספורט' – למעשה, דיסקברי שנראה כמו ריינג', עם הידור פנים מרשים ויכולת דינמית מכובדת לרכב מסוג, מענה לגרסאות המהודרות והביצועיסטיות של 5X, ML או 7Q, וגם אלטרנטיבה יעילה ורב-גונית למכוניות כביש טהורות. המנועים החזקים הוסיפו, ואילו יכולת השטח הייתה ללא תחרות בהשוואה למתחרים. המחיר היה גבוה בהרבה מזה של דיסקברי, אבל נמוך מזה של הריינג' המפואר.
לנד רובר שינתה כיוון ב-2013. גרסת ה'ספורט' החדשה שלהם מבוססת על הריינג' רובר בכבודו ובעצמו, כלומר: היא יותר גדולה ובהחלט יותר יקרה. לטובת עמידה ביומרות שמביא המושג הזה השילה הגרסה החדשה 350 ק"ג ממשקל הריינג' הרגיל, וזו כבר התחלה טובה.

למה שחור?

לפני שנעיר את החיה מרבצה, אנו מתבוננים במרכב הגדול המתנשא מעלינו, מגולף ומעוצב בקפידה. יש לי בעיה עם רכבי שטח שחורים, מה ההיגיון? זה עושה רושם יותר 'חשוב', יותר מאיים? עם כל הכבוד לאלגנטיות אני מעדיף צבעים חמים יותר, בחוץ ובפנים. רכב המבחן הגיע בצבעי פנים שחור-לבן, לא הבחירה הטיפוסית שלי. אבל אפשר גם לומר שאני לא הלקוח הטיפוסי של ה'ספורט' ובאמת, כל לקוח יזמין את הצבע בו הוא חושק, הכל הולך.
תא הנוסעים מפואר ומרווח ביותר; מכיוון שהוא כולל רק שתי שורות מושבים, יש מרחב אדיר מלפנים ומאחור, עור משובח בכל פינה, וכל אבזרי הפינוק עליהם תוכלו לחשוב. ככה בדיוק צריך להיראות רכב פאר. מבט חטוף בקטלוג, בשפע אופציות ריפודי העור ודיפוני העץ, על שילובי הגוונים שם, יבהיר הכל.

היה מנוע?

רוב הלקוחות יזמינו את ה'ספורט' עם מנוע דיזל 6V 3.0 ליטר, בהספק של 258 או 292 כ"ס. לתיבה האוטומטית בהמשך יש 8 הילוכים, מה שמאפשר תאוצה של 0 ל-100 קמ"ש תוך 7.6 או 7.2 שניות, למהירות מרבית של 210 קמ"ש. עבור מי שרוצה את החזק ביותר(!)/הטוב ביותר(?), מוצע גם מנוע בנזין 8V מוגדש שנפחו 5.0 ליטר: 510 כ"ס, 62.5 קג"מ, 5.3 שניות ל-100 ומהירות מרבית של 250 קמ"ש; חזק ומהיר.
שמחתי שלא קיבלתי את הגרסה הזו, מכיוון שהייתי בוודאי מסיים את המבחן בתחנת המשטרה הקרובה. ולא שהמנוע שכן שירת אותנו חלש, או משהו. עם נפח 3.0 ליטר, אבל בסיועו האדיב של מגדש, ל-V הזה יש הספק של 340 כ"ס וההאצה ל-100 נמשכת 7.2 שניות עד 210 קמ"ש. בלבד. זה מנוע אדיר היוצר מכונת מהירות עוצרת נשימה וצליל מפלטים מהפנט. מנוע הבנזין הזה כל כך חזק ומהיר, עד כי לעתים כבר רציתי לנהוג בגרסת דיזל רגועה יותר; גם הדיזל חזק מאוד, אבל הוא מסוגל להעניק גם נסיעה רגועה ונינוחה יותר, ללא פרצי כוח והורדות הילוכים שלאחר 8 שעות על ההגה, כבר לא ממש חיוניים.
בכביש המתפתל ה'ספורט' מיישר עיקולים ומגהץ סרפנטינות, כמו מכונית כביש מהטובות ביותר. בעזרת צמיגי הענק והמתלים הפניאומטיים הוא מעניק ניהוג חד ומדויק, ויכולת פנומנאלית לצאת מפנייה באחיזה מלאה. הצלחתי להניח את ידי על המפלץ השחור, ממש כאשר המראנו מכביש הערבה לכיוון דימונה; 'בתחבולות תעשה לך מלחמה' למדתי. את התאוצות והעוצמות שחוויתי, אני נוצר בליבי.

כביש או שטח?

ריינג' ספורט יורד לשטח עם הילוך כוח, מערכת Terrain Response ומתלים פניאומטיים, המסוגלים להגביה אותו עד מרווח גחון של 26.4 סנטימטרים. המערכת מתפקדת היטב בטרשים, חולות ושבילים מהירים, אבל נוחות הנסיעה אינה טובה כמו בדיסקברי. אבל מה אני מדבר אתכם על שטח? זה רק מראה כמה אני רחוק מהלקוח הטיפוסי של ה'ספורט' – לקוח שלא מעניין אותו לרדת לשטח וכן מעוניין בעיקר בעוצמת המנוע וביוקרתיות המאופקת של הכלי המגודל. את אלה מספק הריינג' ספורט בשפע, תמורת מחיר אדיר של 845,000 שקלים לרכב המבחן. זה, אגב, מחיר מציאה ביחס ל-1,025,000 שקלים של גרסת ה-5.0 ליטר, למי שרוצה רק את הטוב ביותר. ומי שרוצה באמת לרדת לשטח ברמת הפאר האולטימטיבית? בשביל זה הרי ישנו הריינג' הרגיל.

מועדון ג'נטלמנים בריטי

הדגם הראשון של לנד רובר, דיפנדר (הוצג ב-1948), נועד לחקלאי בריטניה. הדגם השני שלה, ריינג' רובר (1970, Classic), נועד לג'נטלמנים של הממלכה. הדגם הראשוןשל ריינג' היה בעל סביבת נהג פשוטה וחסונה (לשטיפת בוץ בפנים), ונועד להציע אלטרנטיבה בריטית מול הגל הראשון של ה-SUV בארה"ב (סקאוט, ברונקו ומאוחר יותר וואגוניר). טכנולוגית היו לו מספר יתרונות: מרכב עשוי אלומיניום (כמו בדיפנדר), אך במקום קפיצי עלים, המילה האחרונה בתכנון עגלות, הורכבו בריינג' קפיצי סליל. מנוע V8 כביר הציע ביצועים מרשימים (160 קמ"ש) והנעה כפולה-קבועה סיימה את בסיס המפרט. התוצאה: רכב שטח שהציע נוחות לא מוכרת אז מעבר לכביש, יחד עם יכולת דינמית נאה מאוד לרכב מסוגו.

ב-1989 הציגה לנד רובר את דיסקברי, וכך היה אפשר להציג, ב-1994, את הדור השני (P38A) – והפעם עם גימור פאר (הוצג כבר בסוף דור 1), כיאה לממלכה שחתומה על רולס רויס: עור ועץ, מיזוג נפרד, הפעלה חשמלית ושאר מותרות. גם הטכנולוגיה לא חסרה: ב-96' הוצג מנוע כביר בנפח 4.6 ליטר (225 כ"ס, שהתבסס על מנוע 4.0 הליטר ההוא של רובר) ומתלי אוויר עם כוונון אוטומטי היו חלק מהחבילה הייחודית הזאת מיומה הראשון.

עוד לפני הצגת דיסקברי 3 הכל-כך רדיקלי ביחס לקודמיו, הוצג הריינג' החדש (L322, 2002), עם שפע אלקטרוניקה והדר, מהסוג שנועד למקם אותו לבד בעולם רכבי השטח, ויחד עם זאת להציע אלטרנטיבה רב-גונית וייחודית לדגמי הפאר של גרמניה. ב-2005 הוצג 'ריינג' רובר ספורט', למעשה דיסקברי מאוד מפואר, עם עיצוב כמו של הריינג' וכיול שנועד לשפר את היכולת הדינמית שלו. מתיחת הפנים של 2009 השאירה את הסידור, אבל ב-2013 הוצגה גרסת ספורט (L494) מבוססת על הריינג' החדש (L202, 2012), ועם הרבה השפעה עיצובית של האבוק.

ריינג' רובר ספורט
סוג: רכב שטח, 5 דלתות
מנוע: טורבו-בנזין, V6 ציל', 3.0 ל'
הספק/סל"ד: 340 כ"ס/6,500 סל"ד
מומנט/סל"ד: 45.9 קג"מ/3,500-5,000 סל"ד
תיבת הילוכים: אוטומטית-טיפטרוניק, 8 הילוכים
הנעה: כפולה-קבועה, הילוך כוח, נעילה אחורית ומרכזית
בסיס גלגלים: 292 ס"מ
ממדים (אxרxג) 485x198x178 ס"מ
מרווח גחון: 20.1-26.4 ס"מ
זווית גישה: 31 מע'
זווית נטישה: 30.9 מע'
0 ל-100 קמ"ש: 7.2 ש'
מהירות מרבית: 210 קמ"ש
מבחן ריסוק: Euro NCAP לא נבחן
קבוצת זיהום אוויר: 14
מחיר: 845,900 שקל

  • Ad
  • Ad
  • Ad