כחלק מן המהפך האדיר שמתחולל בשנים האחרונות בתעשיית הרכב, אשר דורש מיצרניות הרכב להמציא את עצמן מחדש, משיקה היום (ד') טויוטה ביפן חברת בת שתתפעל מכוניות בשיטות שונות של השכרה וליסינג. בטויוטה מדגישים שמדובר ב"חברה חדשה שמציעה "מערכת יחסים חדשה בין המשתמש למכונית"".
החברה החדשה נקראת 'קינטו בע"מ', היא שייכת במשותף לחברת שירותי המימון של טויוטה ולתאגיד הכלכלי היפני הגדול 'סומיטומו מיצוי' (Sumitomo Mitsui), ואנשי טויוטה הכריזו כבר בשנה שעברה שהיא תעסוק, בין השאר, בהשכרה לטווח קצרצר, בליסינג ובשירותי ניידות שונים נוספים, וכן תתפעל ותתחזק כלי רכב חדשים ומשומשים. במילים אחרות, מדובר בחברה עם "כישורי ליסינג תפעולי" בדומה לחברות הליסינג הגדולות בישראל.
התכנית החדשה נקראת בשם החברה – 'קינטו', שמשמעותו ביפנית מסמלת "שירות שמופיע במהירות בעת הצורך". אנשי טויוטה אומרים ש"בעידן שבו מתחולל מעבר מן הבעלות הקונבנציונלית על רכב לשימוש ברכב בכל מקום ובכל כמות שהמשתמש רוצה, יש צורך הולך וגובר לשירות שמאפשר ללקוחות לבחור באופן חופשי את המכונית שהם אוהבים או רוצים לנהוג בה – במקום להשתמש במכונית רק כאמצעי תחבורה".
קינטו משיקה היום את השירות הראשון שלה, שנקרא "קינטו מורחב", ובמסגרתו יוכל הלקוח היפני לנהוג במשך שלוש שנים באחד משלושה דגמי 'לקסוס' תמורת החל מ-1,630 דולר לחודש. במהלך חודש מרץ הקרוב תושק תוכנית נוספת, שנקראת 'קינטו אחד', והיא תאפשר ללקוחות לשכור אחד מתוך ארבעה דגמים שונים של טויוטה תמורת סכום שנע בין כ-420 לכ-900 דולר בחודש.
במבט ראשון, ובוודאי בראיה ישראלית, קשה להבחין בהבדל הגדול בין התוכנית של טויוטה לכל תוכנית ליסינג תפעולי שמוכרת לנו בארץ. אבל כאשר מרימים את מכסה המנוע מתגלים כמה דברים מעניינים. ראשית לכל, טויוטה "חותכת את המתווכים": תוכנית שירותי הניידות שלה לא מופעלת על-ידי חברת ליסינג, וגם לא על-ידי אחד מתוך אלפי המפיצים של החברה, אלא על-ידי החברה עצמה (אמנם באמצעות חברת בת). אם לא די בכך, החברה אפילו חוסכת את שלב המכירות הפיזי, מפני שההרשמה לתוכנית וההתחשבנות מול הלקוחות מבוצעת על פלטפורמה אינטרנטית באפליקציה שנמצאת על מכשיר הטלפון הנייד של הלקוח.
שנית, החברה מנצלת היטב את פלטפורמת הקישוריות שלה, ומנהלת מעקב שוטף וקבוע אחר כל מה שעובר על המכונית מרגע שהיא מתגלגלת לידי הלקוח, ובכלל זה גם על אופי הנהיגה, אירועים שונים בחיי המכונית, טיפולים שוטפים ותיקונים. בנוסף, החברה יכולה גם לבצע תחזוקה מונעת. הקשר הרצוף אל המכונית, שיש שעשויים לראות בו חדירה לפרטיות של המשתמש (אם כי זאת הפכה לבלתי נמנעת מרגע שבו התחלנו להשתמש בטלפונים ניידים) – מאפשר לטויוטה להציע הצעה אטרקטיבית במיוחד למי שיבחר בחבילה היקרה יותר: הנחות לנהגים טובים.
אנשי טויוטה עדיין לא מפרטים בדיוק כיצד תתבצע ההתחשבנות בינם לבין הלקוחות, אבל הרעיון הוא שנהגים טובים זוכים ב"נקודות", ואלה לא נקודות משחק או סימנים וירטואליים אלא אשכרה כסף שמזוכה מן החשבון החודשי של המשתמש. במילים פשוטות: נהגים "רגילים" ישלמו 1,630 דולר בחודש, אבל נהגים טובים (ואולי גם מי שינהגו פחות) יקבלו זיכוי ובפועל ישלמו פחות מזה.
טויוטה משיקה את התוכנית שלה בשלב ראשון בטוקיו בלבד, על בסיס ניסיוני, והיא מתכוונת להרחיב אותה בהדרגה ליפן כולה. בשלב הזה היפנים עדיין לא מדברים על השקת תוכנית כזאת באירופה או בארה"ב, אבל צריך להודות שמדובר בתהליך בלתי נמנע. בעידן "האינטרנט של הדברים" אין כל מניעה מעשית לשלוט בכל צי המכוניות החדשות של טויוטה בכל רחבי העולם ממחשב מרכזי אחד, ממש באותו אופן ש'גוגל' שולטת בתחומים אחדים של החיים שלנו ו'פייסבוק' בתחומים אחרים. טויוטה וסומיטומו משקיעות בשלב הראשון של התוכנית שלהן כ-16 מיליון דולר, כאשר חלק מן התקציב נועד לרכישת כלי רכב וחלק להקמת תשתיות התפעול ולשיווק. הקמת החברה הזאת היא חלק מתהליך נראה לעין שעובר בשנים האחרונות על יצרניות הרכב שמתקשות לשרוד על בסיס ייצור ומכירת מכוניות בלבד.
יצרנית הרכב וולוו, השיקה בארה"ב את XC40 החדשה בשיטת "שירותי ניידות" (כלומר השכרה תפעולית מלאה) וגם קאדילק כבר השיקה באמריקה שירות דומה. השירות של טויוטה, כמו הליסינג התפעולי שמוכר לנו בארץ וכמו שירותי הניידות של וולוו וקאדילק בארה"ב, כולל – מבחינת הלקוח – "את כל החבילה", למעט דלק: ביטוח, רישוי וכל עלויות הטיפולים והתחזוקה.
לקריאה נוספת: וולוו השיקה את חטיבת M וזה לא מה שאתם חושבים
למרבה המבוכה, אנשי טויוטה כנראה מבולבלים בעצמם מן השינוי שעובר עליהם כיצרנית רכב ועל היחסים בינם לבין הלקוחות, ועל כך אפשר ללמוד מן המשפט המוזר שאיתו הם בחרו לסיים את הודעתם לעיתונות: "טויוטה תמשיך ליצור יוזמות כמו 'קינטו' על מנת להבטיח שמכוניות יוסיפו להיות מכוניות אהובות של הלקוחות, כדי לאפשר ללקוחות ליהנות מהגשמת החיים עם המכונית שלהם". גם בלי להתמחות בפסיכולוגיה קשה שלא להבחין בטעות הפרוידאנית שטמונה במשפט המסורבל הזה: אפשר אמנם ליהנות מנהיגה במכונית, ואפשר גם ליהנות מן השימוש בה, אבל אי אפשר ליהנות מן הבעלות על מכונית שאת/ה לא הבעלים שלה… כל הרעיון של "שירותי ניידות", ושל "ניידות כשירות" (MAAS), הוא שלקוחות משלמים רק על מה שהם צורכים, ולא על עצם הבעלות על מכונית.
