מגפת קורונה חוללה זעזועים גדולים בכלכלה העולמית וחשפה מערך לוגיסטי שברירי בהרבה מכפי שתיארנו לעצמנו. אלא שצרות, כמאמר המשורר, באות בצרורות: המגפה פרצה כאשר העולם התעורר לנוכח בצורות ואסונות טבע אחרים והבין את משמעות משבר האקלים ואילו פוטין יצא למלחמה באוקראינה וגרם למשבר אנרגיה – וזה הכפיל ושילש את האפקט המצטבר. וזה לא הכל: ערב הקורונה החל בעולם עידן הרכב החשמלי ויצרניות רכב אירופאיות ואמריקניות נתפסו "עם המכנסיים למטה" לאחר שהסינים הקדימו אותן אל מינרלים נדירים יחסית שדרושים לייצור סוללות, בשעה שהן נלחמו מלחמה קודמת והתאמצו לשמר את מנוע הבעירה.
"הסערה המושלמת" הזאת השפיעה באופן מיוחד על תעשיית הרכב בגלל פגיעה בכושר הייצור של שבבים ורכיבים אלקטרוניים. אבל משבר שרשראות האספקה רחב הרבה יותר, והלוגיסטיקה העולמית נפגעה אפילו בגלל סיבות איזוטריות לכאורה כמו העובדה שרבים מנהגי המשאיות באירופה הם אזרחים אוקראינים, רוסים ומולדובים, וחלקם שבו לארצותיהם כדי להילחם במלחמה של פוטין או כדי להיות עם משפחותיהם.
תעשיית הרכב נפגעה מהתייקרות עלויות האנרגיה וחומרי הגלם שדרושים לייצור רכב, ומהתייקרות הלוגיסטיקה תוך צמצום כושר השינוע העולמי. אלה מדרבנים את יצרניות הרכב להתמקד בייצור כלי רכב גדולים ויקרים, וכמובן גם להעלות מחירים לצרכן. בתוך כל זאת כלי רכב חשמליים סובלים יותר, כפי שחשף בשבוע שעבר מחקר שפרסמה חברת האנליסטים AlixPartners במסיבת עיתונאים שנערכה באיטליה. נתוני המחקר מגלים שהזינוק בעלויות הייצור פגע קשה יותר בכלי רכב חשמליים בעיקר בגלל זינוק במחירי ליתיום, קובלט, מנגן וניקל – המינרלים שדרושים לסוללות. עלות כלל החומרים שנדרשים לייצור רכב חשמלי הגיעה בספטמבר האחרון ל-5,076 דולר בממוצע לכל רכב, וזה מייצג זינוק של 74% ביחס לממוצע של ספטמבר 2020, אז עמדה עלות החומרים על 2,924 דולר.
באותה תקופה עלה מחיר החומרים שנדרשים לייצור רכב עם מנוע בעירה מ-1,475 דולר ל-1,851 דולר, כלומר עליה של 25.5%. נתון נוסף, שמשפיע באותו אופן על שני הסקטורים, הוא זינוק במחיר האנרגיה. לפי נתוני AlixPartners עלות החשמל לתעשייה זינקה מאז ינואר 2019 ועד היום ב-230%, וזאת רק ההתחלה. במהלך השנה הבאה צפוי זינוק חד בעלויות האנרגיה בגלל שמחיר הגז הטבעי – כפי שהוא משתקף כרגע בחוזים עתידיים – יהיה גבוה פי 4.5 ממחירו כרגע. האנליסטים מעריכים שבשנה וחצי האחרונות גרם הזינוק במחיר האנרגיה להתייקרות של עלות הייצור של כל רכב באירופה ב-512 דולר, ועד לשנת 2024 היא תעלה בכ-200 דולרים נוספים לכל רכב.
גם את הבשורה הטובה, במקרה זה, יש לקחת עם גרגר מלח. מצד אחד יכול להיות יותר גרוע, וכבר היה יותר גרוע: AlixPartners מצאה שבחודש מרץ השנה הגיעה עלות החומרים שנדרשים לייצור רכב חשמלי לשיא של 6,848 דולר. מצד שני, מה שדחף את המחירים כלפי מטה הוא האטה כלכלית גלובלית שריסקה את הביקוש לרכב באירופה מרמות שיא של כמעט 21 מיליון כלי רכב (בכל יבשת אירופה) ערב משבר קורונה, אל צפי לכ-15 מיליון מכוניות בסיכום השנה.
אז מה עושים?
כדי להגיע להיקפי ייצור משמעותיים חייבות יצרניות הרכב למצוא פתרון למחסור בחומרי גלם ספציפיים שנדרשים לייצור סוללות. גם כך, סוללה היא המרכיב היקר ביותר ברכב חשמלי ועלות הייצור שלה, כולל חומרים, עבודה ועלויות פיתוח, נעה בין 10,000 ל-12,000 דולר למארז שלם. כ"כלל אצבע", עלות החומרים שדרושים לקתודה היא כשליש מכלל עלות החומרים, ויצרניות הרכב שואפות לעבור לכימיית סוללה שונה שתעשה שימוש בחומרים נפוצים יותר ופחות יקרים.
ברוב סוללות הליתיום-יון בימינו נעשה שימוש בקתודה מסוג ניקל קובלט מנגן (NCM) או מסוג ליתיום ברזל פוספט (LFP). יצרניות הרכב מקוות לפריצת דרך שתאפשר – אי שם אחרי שנת 2025 – להשתמש בתאי סוללה שמבוססים על נתרן-יון או על ליתיום-גופרית, שמחיריהם נמוכים בכ-66% ביחס לתאי הליתיום-יון הנוכחיים. כדי שזה יקרה נדרשת, כאמור, התפתחות משמעותית בתחום האלקטרוכימיה, ועל כך שוקדות כיום עשרות חברות בחו"ל, וגם בישראל.
הפחתה נוספת במחיר ייצור הסוללות צפויה באירופה ככל שתהליך הייצור התעשייתי יתפתח וישתכלל והתעשייה תגיע להיקפי ייצור גדולים. כך יפחת המחיר של כל יחידה כתוצאה מחלוקת עלויות ההון והמחקר והפיתוח על היקפי ייצור גדולים.
ההערכה כיום היא שסין מחזיקה בכ-75% מכושר הייצור של קובלט בעולם וכמעט 60% מכושר העיבוד של ליתיום, וכפי שכבר פרסמנו כאן מספר פעמים, גם הממשלות באירופה וגם הממשל האמריקני מבינים את המשמעויות של הדומיננטיות הסינית בתחום הרכב החשמלי בכלל ובפרט בתחום ייצור סוללות ושליטה על מקורות המינרלים. בתגובה הקצו הממשלות האלה עשרות מיליארדי דולרים לתמיכה בחברות שמקימות מפעלי ייצור לסוללות ומפתחות אמצעי ייצור חדשים לרכב חשמלי. הכסף הזה מפרנס, בין השאר, את הגופים שמתאמצים להביא לשוק טכנולוגיה אלקטרוכימית חדשה וישימה.
ככל הידוע, סוללות נתרן-יון עדיין לא מצליחות לאגור מספיק אנרגיה כדי להיות תחרותיות בסוללות ליתיום-יון, ואילו סוללות גופרית לא מספיק יציבות ולא שורדות לאורך די זמן כדי לשמש בכלי רכב, אבל לא רק במערב מתאמצים לפצח את הבעיה. יצרנית הסוללות הסינית CATL, הגדולה ביותר בעולם בתחומה, הכריזה שכבר בשנה הקרובה תתחיל לייצר תאי נתרן-יון, ואילו חברת LG הקוריאנית מבטיחה שתשלוט בטכנולוגיית ליתיום-גופרית עד לשנת 2025.
רוב החברות שמפתחות כימיה חדשה לסוללות מבטיחות שכאשר יגיעו לייצור מסחרי תיחתך העלות הכוללת של מארזי סוללות בעד כדי 66%, וזאת תהיה כמובן נקודת ציון דרמטית בהיסטוריה של הרכב החשמלי בעולם, אבל השאלה היא כמה מתוך המידע הזה מופץ על סמך ניסויים במוצרים בשלים ומוכנים לייצור וכמה ממנו נובע מחברות שרוכבות על המצוקה העולמית בדרכן לגיוס כספי משקיעים.
כפי שפרסמנו כאן, מנהיגי יצרניות הרכב האירופאיות נחלקים בין האופטימיים – כמו מנכ"ל וולוו שסבור שנקודת השוויון בעלויות הייצור של רכב חשמלי ורכבי בעירה נמצאת ממש מעבר לפינה, לבין הפסימיים – כמו מנכ"ל רנו לוקה דה מיו שמדגיש את הזינוק במחירי המינרלים ולא רואה רווח והצלה באופק.
