חברת 'מכשירי תנועה', יבואנית סוזוקי לישראל, פרסמה אתמול (א') הודעה לעיתונות שכותרתה "ענקית הרכב הסיני CHANGAN מגיעה לישראל".
כדרכן של הודעות לעיתונות, ובעיקר של מי שמהדהדים אותן כלשונן, יש בה לא מעט מוקשים ואי אילו אי דיוקים. הנה עשר הערות על נחיתת צ'אנגגאן בישראל, בדגש על "האותיות הקטנות" שלא מספרים לכם עליהן.
1. ההיסטוריה (הקצרה) של צ'אנגאן
צ'אנגאן, כפי שפורסם בלא מעט מקומות, היא אכן אחת מארבע יצרניות הרכב הגדולות והוותיקות ביותר בסין, אבל יש להציב לצד זה שורת כוכביות שצריך להתעכב עליהן.
נתחיל בהיסטוריה הרחוקה. בערך של צ'אנגאן בוויקיפדיה כתוב אמנם שהשורשים של יצרנית הרכב הסינית מגיעים עד לשנת 1862, כלומר לפני 162 שנים (!). אלא שהקשר בין תאריך זה לתעשיית הרכב רופף עד לא קיים, מה גם שלפני 162 שנים עוד לא ייצרו בעולם מכוניות במובן שמוכר לנו כיום. צ'אנגאן לא באמת התחילה לייצר מכוניות נוסעים עד לתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, כלומר שהניסיון המעשי של החברה הזאת בייצור מכוניות מסתכם בסך הכל בארבעה עשורים.
צ'אנגאן הוקמה במקור כיבואנית נשק לשושלת האחרונה של סין הקיסרית והתפתחה במהלך השנים לייצור נשק. 87 שנים לאחר היווסדה, ולאחר כמה וכמה גלגולים ומעברי דירות, נפלה החברה הזאת בשנת 1949 לידי הממשלה הקומוניסטית הסינית אשר שינתה את שמה ל'מפעל ה-456 של מנהל החימוש הכללי'.
קשר קצרצר ראשון להרכבת רכב נוצר במהלך שנות ה-50 כאשר נעשה שימוש במפעלי הרכבת הנשק כדי להרכיב בהם ג'יפים משאריות שהותיר אחריו הצבא האמריקני בדרום מזרח אסיה. בשנת 1957 הוחלף שם החברה ל'מפעל ייצור מכונות צ'אנגאן' – וזאת כדי לחגוג את תחילת פרויקט ההנדסה והפיתוח של רכב שטח צבאי בשם צ'אנגג'יאנג 46 (Changjiang 46), אבל בואו נגביל את ההתלהבות כי זה ממש לא "ייצור רכב".
בשנת 1963 החלו אנשי החברה הסינית החדשה-ישנה לבנות את הג'יפ החדש שלהם, אבל כל מה שהם הספיקו לייצר ממנו היו בסך הכל 1,400 יחידות לפני שהמפלגה הורתה להם לקפל את כל הציוד, להעביר אותו לבייג'ינג, ולמסור הכל ליצרנית הרכב הממשלתית BAW. במילים פשוטות, לפרק הזה בהיסטוריה של צ'אנגאן אי אפשר להתייחס כאל "ייצור רכב".
צ'אנגאן עצמה נותרה בבעלות חטיבת הנשק הממשלתית תחת כנפי "תאגיד תעשיית התחמושת הסיני" ויחלפו כמעט 20 שנים עד שהיא תתחיל באמת לייצר מכוניות.
2. ההיסטוריה הקצרצרה של דיפאל
בהודעה לעיתונות של 'מכשירי תנועה' נכתב אמנם שיבואנית הרכב הוותיקה "קיבלה את הזיכיון בישראל לשיווק רכבי חברת צ'אנגאן, מיצרניות (הרכב) הגדולות בסין". אלא שבאף מקום לא נאמר שם שמכשירי תנועה תייבא ארצה את צ'אנגאן.
צריך להבין: כמעט לכל יצרניות הרכב הסיניות הגדולות והבינוניות יש רשת סבוכה מאוד של בעלויות חלקיות ושלמות במסבך חברות אחזקה, חברות בנות, חברות אחיות וספקיות חלקים – וחדשות לבקרים הן בוראות יש מאין מותגי רכב חדשים כדי לענות על צרכים שיווקיים כאלה או אחרים או על לחצים פוליטיים בתוך הארגון או בין בעלי הבית שלו.
למשל, יצרנית הרכב הממשלתית הסינית הגדולה ביותר, סאיק (SAIC), מייצרת רכב תחת מספר לא מבוטל של מותגים ושניים מהם – MG ומקסוס, מיוצאים כרגע לאירופה ולישראל. כל אחד מן המותגים האלה מיובא ומשווק בארץ על-ידי יבואן אחר, וכך גם לגבי חלק מן המותגים של קבוצת הרכב 'דונגפנג'.
יחסית ליצרניות רכב סיניות אחרות 'צ'אנגאן' מייצרת נתח משמעותי מן המכוניות שלה תחת המותג המרכזי שנושא את שמה (כאמור, זאת לא חברה אחת אלא מסבך חברות), אבל נכון להיום אין לה תוכניות פומביות לייצא דגמים שנושאים את שם המותג צ'אנגאן לאירופה, לפחות בטווח המיידי.
חברת 'מכשירי תנועה' חיזרה אחר זיכיון היבוא של צ'אנגאן במשך לפחות 15 שנים, ובשנת 2010 אף פורסם שהיא חתמה איתה על הסכם זיכיון לשיווק של מוצריה בישראל. אלא שהסינים לקחו את הזמן שלהם כשהחליטו לא לייצא לאירופה, כך שהשמועות על בואם לכאן בשעתו התבררו כמוקדמות.
המותג הסיני החדש שצפוי להיות מיובא לישראל נקרא דיפאל (DEEPAL), וזה מותג מאוד מעניין אבל גם מיזם צעיר לחלוטין שנולד בשנת 2022 והשיק מכונית ראשונה רק בשנה שעברה. חשוב מכך: אנשי דיפאל טרם טעמו את טעמו של לקוח אירופאי. אז יכול להיות (אבל לא סביר) שהסכם הזיכיון של 'מכשירי תנועה' כולל את כל קבוצת 'צ'אנגאן', אבל ראשית לכל הוא בוודאי לא כולל מותגים שבכלל לא ייוצאו מסין וגם אין הבטחה מוחלטת שכל המותגים האחרים שלו ייובאו על-ידי 'מכשירי תנועה'. נהפוך הוא: רוב התאגידים הסינים הגדולים פיצלו את זיכיונות מותגי הייצוא שלהם אל יותר מגורם אחד.
בשורה תחתונה יש משהו לא הגון באמירה כאילו שמדובר ביצרנית הרכב הרביעית בגודלה בסין בעוד שבפועל מדובר במותג ינוקא לא מוכר.
3. הריסוק התרסק
סליחה על הדקדוק בפרטים, אבל אנשי 'מכשירי תנועה' מתארים את דגם 7S של דיפאל כ"קרוסאובר חשמלי מתקדם המשלב טכנולוגיה חדישה ועיצוב בולט ומרשים. מפרט הרכב עשיר בתכונות מתקדמות כגון: בטיחות: 5 כוכבי בטיחות במבחן האירופאי EuroNcap, רמת אבזור בטיחות בדרגה 8 של משרד התחבורה".
כאן כבר יש בעיה.
נעזוב בצד את הגדרות הבטיחות הדביליות של משרד התחבורה הישראלי ונתרכז בטענה הכתובה לפיה ל-S7 יש 5 כוכבי בטיחות במבחן (הבטיחות) האירופאי EuroNcap.
ייתכן מאוד, ואפילו מאוד סביר, שכאשר הסינים הינדסו את הדגם הזה והכינו אותו לייצוא לאירופה הם תכננו שהוא יקבל את ציון הבטיחות המרבי, ולצורך זה הם אולי בחנו אותו בהתאם. אבל אם תחפשו DEEPAL באתר של Euro-NCAP תקבלו "0 תוצאות". יודעים למה? פשוט: דיפאל עדיין לא משווק באירופה, עדיין לא נבחן על-ידי Euro-NCAP, ותוצאות האין-מבחן שלו טרם פורסמו.
4. בן של מי אתה?
אגב, אם כבר מדברים על דיפאל ראוי שנעשה היכרות מפני שזה המותג שעושה כרגע את הכותרות, הוא ולא אחר, וזה דווקא מותג מאוד מסקרן.
דיפאל הוקמה בשנת 2022 כחברת בת של צ'נגגאן במסגרת שיתוף פעולה חדש בין יצרנית הרכב הסינית לבין ענקית האלקטרוניקה וואווי ויצרנית הסוללות הגדולה ביותר בעולם – CATL.
צ'אנגאן מחזיקה רק ב-51% מן הבעלות בדיפאל, והיתרה מוחזקת בידי השותפות כמו גם בידי הציבור.
דגם ראשון של דיפאל – הקרוסאובר S7, הושק בסין בדיוק לפני שנה (25 ביוני 2023) והוא מוצע שם בתצורה חשמלית טהורה וגם בתצורת "חשמלית עם מאריך טווח" (כלומר שבנוסף לסוללה ולמערכת ההנעה החשמלית יש גם גנרטור מוזן בנזין שמייצר חשמל). בנוסף, אולי כדי להפגין עוצמה טכנולוגית – לדגם הזה יש גם גרסה עם "תא דלק מימני" שעושה שימוש בגז מימן כדי לייצר חשמל.
בסמוך להשקתו הכריזו מנהלי דיפאל שהחברה תתחיל לשווק את הדגמים שלה בדרום מזרח אסיה ובאירופה בכוונה למכור 450,000 כלי רכב חשמליים כבר במהלך שנת 2024. אגב, במקביל לייצור של S7 בסין הוא ייוצר גם במפעל חדש לגמרי שהחברה הקימה בתאילנד.
לצ'אנגאן יש תוכניות גדולות עם דיפאל: מלבד ההתרחבות באירופה החברה מתכננת לפתוח "אלפי מרכזי הזמנות ושירות" עד לסוף השנה הבאה, והיעד ארוך הטווח שלה הוא להגיע ל-1.5 מיליון מכירות בשנה.
5. מכיר סוזוקי?
בואו נחזור לרגע אל צ'אנגאן ואל הקשר החשוב שלה לסוזוקי.
במהלך שנות ה-70, בגלל בעיות פנימיות בסין, צ'אנגאן עשתה חייל בייצור ומכירת נשק אבל בסוף אותו עשור, כאשר שוק הנשק גווע, היא נאלצה להמציא את עצמה מחדש וקפצה על עגלת הרפורמות הכלכליות שהנהיג דנג שיאופינג, המנהיג הפרגמטי של סין.
התוכנית הכלכלית החדשה שהציגה הממשלה התבססה על רכישת ידע זר באמצעות שיתופי פעולה עם חברות בינלאומיות, וכך נולד הקשר בין צ'אנגגאן לבין סוזוקי היפנית. יחד עם שורה ארוכה של יצרניות נוספות צ'אנגאן החלה לייצר גרסאות מקומיות של הדור השני של 'אלטו' הקטנה ושל הדור השמיני של קארי, המסחרית הקטנטנה.
בסוף שנות ה-80 איחדה המפלגה הקומוניסטית את חטיבת הרכב הצעירה של צ'אנגאן עם מפעל ייצור המכונות ג'יאנגלינג שייצר מנועים, ובשנים הבאות אוחדו לתוכה כמה וכמה חברות קטנות אחרות שייצרו מוצרים דומים תחת רישיון של סוזוקי. חלק מן המיזוגים האלה עלו יפה ואחרים לא.
ככל שהחברה צברה ניסיון בייצור רכב היא הרחיבה את המבנה הארגוני שלה עם חברות בנות נוספות וכך גם את מארג שיתופי הפעולה מול סוזוקי היפנית. כדי לגייס כסף החברה הנפיקה בשנת 1997 מניות בבורסה של שנזן, ואחת החברות שניצלו את ההזדמנות ורכשו נתח הייתה סוזוקי עצמה. עיקר הבעלות במארג החברות נותר בידי הממשל המרכזי הסיני.
בשנת 2001 יצרה צ'אנגאן מיזם משותף נוסף לייצור רכב, הפעם עם פורד האמריקנית, ובמסגרת זאת ייצרה עבור השוק הסיני את פיאסטה, מונדיאו, פוקוס ואפילו דגם ייחודי לסין שנמכר תחת השם אסקורט. מיזם זה פעיל עד היום, עבור השוק הסיני בלבד.
באותן שנים החזיקה פורד בחלק מן הבעלות במאזדה וכפועל יוצא החלו הסינים של צ'אנגאן לבנות בסין גם את מאזדה 2 ואת מאזדה 3. הקשרים בין צ'אנגאן לבין פורד מחד, ומאזדה מאידך, נותרו יציבים גם לאחר שפורד מכרה את חלקה במאזדה וכל אחת מן השתיים יצאה לדרך נפרדת.
בשנת 2005, לאחר ארגון מחדש של מבנה הבעלות בחברת האחזקות ובחברות הבנות, מתחיל פרק חדש בשיתוף הפעולה עם סוזוקי שכולל הקמת חברה משותפת ומפעלי הרכבה חדשים. בשנת 2011 נעשה ניסיון של צ'אנגאן למסד שיתוף פעולה עם פיג'ו-סיטרואן ולייצר במסגרתו את המותג DS לשוק הסיני, אבל המיזם המשותף הזה לא האריך ימים וגווע.
בשנת 2018, אחרי כמעט 25 שנים של שיתוף פעולה עם סוזוקי, מחליטים היפנים לצאת לגמרי מן השוק הסיני ומוכרים לצ'אנגאן את חלקם במיזם המשותף. במקביל הם מעניקים לסינים רישיון לייצור מקומי של מספר דגמים, בהם ויטארה ו-S-Cross. תוקף הרישיון הזה פג בשנה שעברה ואיתו הסתיימה מערכת היחסים ארוכת השנים עם סוזוקי.
6. כך התחלנו לייצר רכב
לפני 18 שנים בלבד, בשנת 2006, הפך הניסיון המעשי הראשון של צ'אנגאן לפתח רכב באופן עצמאי למכונית נוסעים קטנה בשם 'בן בן', והיא התבססה במידה רבה על הדור השביעי של סוזוקי אלטו.
שנת 2006, לכן, היא הנקודה בזמן שהחל ממנה אפשר להתייחס לחברה הזאת כאל "יצרנית רכב", ומאותו רגע היא התפתחה באופן מטאורי עם מגוון רחב של דגמי מכוניות סדאן זולות אך בנויות היטב, ומסחריות קטנות. כיום בנוי המארג העסקי של קבוצת צ'אנגאן מ-73 חברות בנות שמפעילות 22 מפעלי ייצור וקשורות אל יותר מ-1,100 ספקים. בראיה סינית מקומית ה"קלף" של צ'אנגאן בסין הוא "תמורה טובה למחיר" – ויהיה מעניין לגלות אם זה גם חלק מן ה-DNA של מוצרי הייצוא שלה.
אגב, צ'אנגאן' הייתה "הראשונה לזהות" – וחלק חשוב בהצלחה המסחרית שלה נובע מכך שכבר בשנת 2015 היא הציעה מגוון רחב של קרוסאוברים אופנתיים – וזה בדיוק מה שהשוק רצה.
7. מכירים 'אייוויז'?
עוד רגע נגיע לכמה דובדבנים אבל כדי להבין את המנטליות הסינית צריך לומר שתאגיד 'צ'אנגאן', זה שמוגדר בהודעה לעיתונות ככזה ש"מדורג כשלישי בגודלו בסין" וזה ש"מסר בסיכום שנת 2023 יותר מ-2.1 מיליון רכבים". מורכב מכמה עשרות חברות שונות, וכולל לא מעט מותגי רכב (שרובם, כאמור, לא ייוצאו מסין).
לפני כ-20 שנים הוקם מיזם משותף בין צ'אנגאן לבין יצרנית המשאיות ג'יאנגלינג (JMC), ובמסגרת זאת הומצא המותג הסיני "לנדווינד" (Landwind) שאפילו ייצא רכב לאירופה. באותן שנים עדיין לא היה לשתי החברות האלה ידע בפיתוח עצמאי של רכב, אבל תמיד יש פעם ראשונה.
המיזם המשותף הזה פעל עד לשנת 2019 ואז רכש הסטארט-אפ 'איוויז' את מניות השליטה משני השותפים רק כדי להשיג רישיון ממשלתי לייצור מכוניות. במילים אחרות: מכירים איוויז? אז יש לה "שורשים של צ'אנגאן".
צ'אנגאן, אגב, מדורגת גבוה בטבלאות המסירות בסין בין השאר מפני שכבר מאז שנת 2017 היא משווקת את הדגמים השונים שלה תחת שמה באמצעות ארבעה ערוצי מכירה. מכוניות הנוסעים עם סמל המותג נמכרות דרך 'צ'אנגאן אוטומוביל', רכבי שטח ומיניוואנים זולים שמיועדים ללקוחות צעירים נמכרים דרך 'צ'אנגאן אושאנג', ואילו חטיבת הרכב המסחרי נקראת 'צאנגאן קאיצ'אנג' (Changan Kaicheng) ודרכה נמכרים רכב מסחרי, מיניבוסים וטנדרים. רכבי פרימיום נמכרים באמצעות Changan UNI.
8. מה קורה עם EV MOTORS?
זוכרים את יבואנית הרכב EV MOTORS מנתניה, שמנסה מזה מספר שנים לייבא רכב מסין?
אז לפני כשנה פורסם ש'מכשירי תנועה' רוכשת 60% ממנה, ושחלק מפעילות הייבוא והשיווק יאוחדו לתוך המבנה המוצק של אחת היבואניות הוותיקות ביותר בישראל.
לפני מספר חודשים פורסם שהעסקה הזאת עלתה על שרטון ובוטלה, אבל מבירור שלנו עם מכשירי תנועה עולה שקיימים חילוקי דעות מסחריים לגבי חלק מן המותגים ש"בחבילה", אבל שהכוונה היא כן לממש את העסקה.
ייתכן שהשיקולים של 'מכשירי תנועה' קשורים במישרין או בעקיפין לעסקת 'צאנגאן', שהיא הרבה יותר מהותית לחברה, וייתכן שלא, אבל דבר אחד ברור: ריכוז עשרות זיכיונות חדשים לייבוא רכב לישראל בידי אותה קבוצה קטנה של יבואניות רכב ותיקות בוודאי לא מועיל לתחרות בשוק הרכב הישראלי או לצרכנים.
9. להתגלח על הלקוח
הבשורה המוצקה היחידה שעליה למדנו מהודעתה של 'מכשירי תנועה' בקשר לצ'אנגאן היא על תחילת הייבוא הצפוי של שני דגמים של המותג דיפאל. השאלה היא אם כדאי לעצור את הנשימה ולהמתין לה, והתשובה היא לא!!! עם שלושה סימני קריאה.
ראשית לכל – דיפאל אמנם נסמכת על יצרנית רכב אדירה אבל היא בעצמה החלה לייצר כלי רכב רק לפני שנה, והיא עדיין לא ייצאה רכב לשווקים מפותחים. כדי לייצר כלי רכב מודרני נדרש לא רק ניסיון מעשי בייצור אלא גם ניסיון עם המוצרים עצמם וזה אומר יכולת לזהות תקלות ולטפל בלקוחות.
'מכשירי תנועה' נתבעת כרגע יחד עם סוזוקי במספר תביעות ייצוגיות שבהן נטען לכשלים סדרתיים במוצרים של חברה יפנית ש"אמינות" היא חלק מכרטיס הביקור שלה. לכאורה – מכשירי תנועה יכולה להתכסות בטענה שהיא לא יכולה לסייע ללקוחות שלה מעבר למה שהיצרנית מאפשרת, אבל אם מקבלים את הטיעון הזה מה זה אומר על היכולת העתידית שלה לסייע למי שעלולים להסתבך עם מכונית סינית בוסרית? מה אנחנו יודעים על מנטליות השירות של דיפאל או של צ'אנגאן?
מכונית היא מוצר מתוחכם שדורש תחזוקה, תיקונים ואחריות החל מיומה הראשון ועד ליומה האחרון. יצרנית רכב חייבת להקים ולתחזק מערך שירות, לוגיסטיקה, קשר ללקוחות הקצה ומשוב – ולהגיב במהירות לכל תופעה סדרתית שמתגלה בשטח.
גם כאשר נסמכים על יבואנית רכב ותיקה אי אפשר להקים מערך כזה בין לילה, ולכן נראה הרבה יותר חכם להניח לסינים להתגלח שנתיים שלוש בשוק האירופאי לפני שקופצים על המציאה.
אגב, צ'אנגאן עצמה הגדירה דרישות סף נמוכות למדי לגבי שרידות כלי הרכב שלה, ובאתר הרשמי שלה נכתב, בין השאר, ש"יש לנו תהליך מו"פ מקצועי לרכב ומערכת בדיקה ואימות שנועדו להבטיח שכל מוצר יוכל להחזיק מעמד יותר מ-10 שנים או 260,000 ק"מ של שימוש"…
אגב נוסף: כל האמור כאן לגבי דיפאל נכון באותה מידה לכל מותג רכב צעיר.
10. בשורות טובות לקינוח
היציאה של צ'אנגאן מסין לאירופה היא בשורה חשובה מאוד לתעשיית הרכב, ויכולות להיות לה השלכות טובות על הצרכנים והתחרות – במיוחד לאחר שהיא תגשים את התוכנית שלה להקים מפעל יצור רכב באירופה ותוכנית למכור שם 300,000 מכוניות בשנה.
בין אם כל מותגי הייצוא של החברה ייובאו בידי 'מכשירי תנועה' ובין אם יחולקו למספר יבואניות רכב, עצם החדירה לאירופה תאפשר נחיתה בישראל, וליצרנית הזאת יש כמה וכמה מותגים מאוד מעניינים – גם בתחום הרכב החשמלי וגם בעולמות הרכב המסחרי.
נכון להיום צ'אנגאן מתכננת למכור באירופה את מותגי "האנרגיה החדשה" שלה – כלי רכב חשמליים והיברידים, תחת מותגי 'דיפאל', 'אווטאר' ו'קיואן' (Qiyuan), ולהשיק שם עד לשנת 2027 שישה דגמים שונים.
במקביל, 'צאנגאן אוטו' תמכור כלי רכב עם מנועי בעירה במקסיקו, דרום אמריקה ובמרכז אפריקה, ותייצר מכוניות בתאילנד עבור דרום מזרח אסיה ולשווקים עם הגה בצד הלא נכון.
בשלב זה עדיין לא פורסמו תוכניות לייצוא של מותגים חשובים אחרים של הקבוצה, כמו המותג הצעיר 'נבו' (NEVO) שהושק באוגוסט 2023 במטרה להתמחות בכלי רכב חצי אוטונומיים או מותג הרכב המסחרי קאיצ'נג (KAICHENG) שאמור לפתח טנדרים מתוחכמים ושירותי לוגיסטיקה מתקדמים וגם הוא צפוי להיות מיוצא מתי שהוא.
כבר כיום פועלת הקבוצה הזאת ב-30 מדינות ברחבי העולם ומעבר למרכזים שלה בסין היא בנתה ומפתחת מרכזי מחקר, פיתוח ועיצוב בבסיסים ידועים של תעשיית הרכב כמו טורינו שבאיטליה, יוקוהמה שביפן, בירמינגהם שבבריטניה, דטרויט בארה"ב ומינכן בגרמניה.
אחד המותגים הכי מעניינים של הקבוצה, שהוקם במקור בשיתוף פעולה עם יצרנית הרכב 'ניו', הוא 'אווטאר' (AVATR) שמפתח כלי רכב חשמליים מתקדמים במיוחד מבחינה טכנולוגית, ומתוך "ראייה גלובלית" של שוק הרכב העולמי. כמו דיפאל, גם מותג זה נתמך על-ידי ענקית האלקטרוניקה 'וואווי' ועל-ידי יצרנית הסוללות CATL.
לקריאה נוספת:
Leapmotor: יצרנית רכב חשמלי חדשה בדרך לארץ. מה הסיפור שלה?
Voyah: יצרנית רכב סינית בת שנתיים מושקת בישראל אל שוק היוקרה
דאיון הסינית בדרך לארץ: מי היא בכלל ולמה לא כדאי לעצור את הנשימה ולהמתין לה?
האם ממשלת סין תחלץ את איווייז מפשיטת רגל?
