יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

יותר ממאה מותגי רכב מציעים מכוניות וקרוסאוברים בשוק הרכב הסיני. כמה מהם יעשו את דרכם לישראל?
אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

אתמול (ד') הושק בישראל מותג היוקרה הסיני הונגצ'י, וזאת לאחר שבשלוש השנים האחרונות התוודענו כבר למותגים הסינים GAC, 'איווייז', 'סקאיוול', 'סרס', JAC, מקסוס וכמובן 'ג'ילי' שזכתה עד כה להצלחה הגדולה מכולם. אגב, לאלה אפשר להוסיף גם את 'טסלה' במובן זה שרוב המכוניות שהיא מכרה אצלנו עד היום יוצרו בסין. על רקע זה רבים שואלים את עצמם "על אילו מותגים סינים נוספים אנחנו צפויים לשמוע בקרוב?"

 

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

 

התשובה הקצרה לשאלה הזאת היא "הרבה", וזאת גם מפני שבסין פועלים כיום כמה מאות (!) מותגי רכב וגם מכיוון שכמה עשרות (!) מהם אושרו כבר לייצוא ורבים מהם יבחרו בישראל כראש גשר לקראת שיווק באירופה. אם לא די בכך, עידן הרכב החשמלי פתח הזדמנויות חדשות בתעשיית הרכב וחברות שמעולם לא חשבו לייצר מכוניות צפויות להצטרף לחגיגה, ואולי גם אלינו, בשנים הקרובות.

בכתבה זאת ריכזנו את התשובה המפורטת יותר לשאלה, והיא סוקרת לא מעט יצרניות רכב סיניות אשר סביר מאד שמעולם לא שמעתם עליהן בעבר. הפעם בחרנו להתמקד ביצרניות ובמותגים פחות ידועים ולא בחברות הגדולות שראויות לפרק נפרד, וגם כך אי אפשר היה לכלול כאן אף לא את מחצית החגיגה. ממשלת סין הודיעה לתעשיית הרכב שלה שעליה לפעול לביצוע "התכנסות", כלומר שחלק מן המותגים הסינים לא יישארו עצמאים לאורך זמן או יימחקו כליל, ולא מעט מבין המותגים שכן ישרדו לא רואים צורך מיוחד להתאמץ ולייצא אל מחוץ לשוק הרכב הגדול ביותר בעולם (21 מיליון מכוניות נוסעים בסיכום השנה שעברה).

אנחנו בחרנו את היצרניות שמעניינות אותנו, אבל אם נתקלתם ביצרנית סינית שלדעתכם ראויה להיכלל כאן נשמח שתכתבו לנו כדי שנוסיף אותה לעדכון הבא של כתבה זאת.

 

אברוס (Everus)

שנת הקמה: 2008

 

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

 

אברוס, אשר נקרא בסין 'לי ניאן', הוקמה כמיזם משותף בין 'גואנגצ'י', אחד ממותגי קבוצת GAC, לבין הונדה היפנית. הונדה היא הראשונה מבין יצרניות הרכב היפניות שהחלה לייצר בסין מכוניות "סיניות", כלומר לפתח אותן במיוחד עבור השוק המקומי בשיתוף פעולה עם שותפה מקומית.

'לי ניאן' הציגה בתערוכת שנחאי 2011 מכונית ראשונה מתוצרתה בשם S1, וזאת מכונית קטנה במבנה סדאן אשר מבוססת על הדור הרביעי של הונדה 'ג'אז' ומונעת באמצעות מנועי בנזין אטמוספריים בנפח 1.3 ו-1.5 ליטר.

דגם שני של אברוס נקרא VE-1 וזה קרוסאובר חשמלי שמבוסס במידה מסוימת על הסבה של הונדה HR-V להנעה חשמלית. יש לו סוללה עם תכולת אנרגיה של 53.6 קילוואט שעה אשר מאפשרת טווח נסיעה מוצהר של 340 קילומטרים לפי תקן אירופאי, והוא מונע באמצעות מנוע שמספק 160 כוחות סוס. כרגע מדורגת אברוס במיקום ה-79 מבין 100 יצרניות המכוניות בסין וסביר שהיא תיבלע בתוך GAC בדרך זו או אחרת בשנים הקרובות.

 

באוג'ון (Baojun)

שנת הקמה: 2010

 

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

 

ליצרנית הרכב הסינית הגדולה ביותר, SAIC, יש מיזם משותף עם ג'נרל מוטורס לייצור גרסאות סיניות של שברולט וביואיק, אולם אלה תומחרו ברמת מחירים גבוהה יחסית בשוק הסיני ולכן הן התקשו להתמודד מול צ'רי, צ'אנגאן, האבל וטראמפצ'י. בשנת 2010 השיקה השותפות הזאת מותג סיני מקומי שנקרא 'באוג'ון', ובזכות מיצוב מתאים ומחירים נוחים הוא ממוקם כיום במיקום ה-26 בטבלת המכירות של מכוניות נוסעים (לא כולל מסחריות ומשאיות). בסיכום 2021 נמכרו בסין 222,000 מכוניות תחת מותג זה.

הדגם הראשון של באוג'ון היה באוג'ון 630, מכונית סדאן קטנה שהושקה מיד עם הקמת המיזם, ובסמוך לאחר מכן הושקה גרסה מקומית של דייהו מאטיז שנקראה ליצ'י. בשנת 2014 הושקו דגם שלישי שנקרא 610 ומיד אחריו ג'יפ שנקרא 560 ומיניוואן שנקרא 730.

 

בורגוורד (Borgward)

שנת הקמה: 2014

 

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

 

בורגוורד הייתה יצרנית הרכב הגרמנית השלישית בגודלה, והיא נגררה לפשיטת רגל בנסיבות קונספירטיביות מעניינות, אשר אולי מוסיפות לרדוף אותה עד ימינו. בשנת 2005 החל נכדו של מייסד החברה במהלכים להקמה מחדש שלה, ולצורך זה הקים בשנת 2008 חברה שהחלה לתכנן כלי רכב מודרניים אשר יתאימו למורשת המקורית של החברה.

בשנת 2015 הוא חבר אל יצרנית הרכב הסינית הגדולה פוטון אשר הקימה אותה לתחיה, והרעיון העסקי היה לנהל את החברה משטוטגארט שבגרמניה – ושם גם להקים מרכז מחקר ופיתוח מתקדם – אבל לייצר את כלי הרכב בסין. ואכן, פוטון הקימה בסין מפעל עם כושר ייצור של 180,000 כלי רכב בשנה בשלב ראשון ו-360,000 כלי רכב בשלב שני, ובהתאם לרוח התקופה היא החלה לייצר דגמי קרוסאובר מחושמלים וחשמליים טהורים תוך התמקדות בחלק הנמוך של שוק הפרימיום.

בתחילת הדרך הכל נראה מצוין: בורגוורד מכרה עשרות אלפי מכוניות בשנה בסין, רוסיה, הודו, ברזיל ומקסיקו, ובשנת 2014 פוטון אף רכשה את המותג מחברת Borgward AG תמורת 5 מיליון אירו.

הצרות החלו בתחילת 2019 כאשר פוטון מכרה 67% מן הבעלות לחברת Ucar, אלא שמיד לאחר מכן נקלעה חברה זאת לצרות לאחר שנודע על שורת הונאות כלכליות שבוצעו בה.

בורגוורד סגרה את מרכז הפיתוח בגרמניה, ובשנה שעברה השביתה גם את קווי הייצור בסין והגישה בקשה לפשיטת רגל. בסוף השנה שעברה פורסם שענקית האלקטרוניקה שיאומי, אשר הקימה חטיבת רכב, עשויה לרכוש את בורגוורד ולהקים עבורה שני מפעלי ייצור חדשים בבייג'ינג ובווהאן, וזאת ככרטיס כניסה מהיר עבורה אל תעשיית הרכב.

 

דנזה (Denza)

שנת הקמה: 2010

 

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

 

דנזה הוא מיזם משותף של יצרנית הסוללות והרכב הסינית BYD עם מרצדס (דיימלר-בנץ), ובעת הקמתו החזיקה כל שותפה בו נתח בעלות זהה. המיזם הוקם בשנג'ן בשנת 2010 במטרה להתמחות בייצור מכוניות חשמליות יוקרתיות, והוא השיק מכונית סדרתית ראשונה בסוף שנת 2014. בסוף השנה שעברה הכריזו השותפות ש-BYD תרכוש את רוב אחזקותיה של מרצדס, וזו תישאר עם 10% בעלות.

דגם ראשון של דנזה היא מכונית שנקראת דנזה 500 וזאת למעשה מרצדס B קלאס מן הדור השני עם מנוע חשמלי שמספק 115 כוחות סוס וטווח נסיעה צנוע של 250 קילומטרים. בעקבותיה הושק קרוסאובר חשמלי שנקרא דנזה X. כיום ממוקמת דנזה במיקום ה-81 בטבלת המסירות של מכוניות נוסעים בסין.

 

האבל (Haval)

שנת הקמה: 2013

 

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

 

האבל הוא אחד המותגים הסינים המוכרים ביותר מחוץ לסין היות שהוא היה בין הראשונים שיוצאו אל מחוץ לגבולותיה עוד בימים שבהם המוצרים עצמם לא היו באיכות יצוא, והוא גם אחד המותגים המצליחים בסין מבחינת היקף מכירות. 'האבל', למעשה, הוא מותג יצוא של "החומה הגדולה" (Great Wall) – אחת מיצרניות הרכב הסיניות הוותיקות והגדולות אשר הוקמה עוד בשנת 1985.

את 'האבל' הקימה גרייט וול בשנת 2013 כמותג מתמחה ברכב מסחרי ורכבי שטח, והיא מייצאת אותו לשורה ארוכה של מדינות ובהן אוסטרליה וניו זילנד, ארגנטינה, בנגלדש, רוסיה, בולגריה, דרום אפריקה ומדינות אפריקניות אחרות, צ'ילה, פרגוואי ומדינות נוספות בדרום אמריקה, וגם למדינות שונות במזרח התיכון כמו סעודיה ואיחוד האמירויות. גרייט וול נעזרה במקור בטכנולוגיה של טויוטה ושל איסוזו, ובמהלך השנים הואשמה בהעתקה של עיצובים וטכנולוגיות.

בסיכום שנת 2021 דורגה האבל במיקום ה-9 בטבלת המסירות של מכוניות נוסעים בסין לאחר שמסרה שם 770,000 מכוניות תחת המותג שלה.

 

הונגצ'י (Hongqi)

שנת הקמה: 1958

 

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

 

על ההיסטוריה המרתקת של הונגצ'י תוכלו לקרוא כאן בכתבה מורחבת, ובכל זאת ראוי להזכיר בקיצור שזה מותג הרכב הסיני הוותיק ביותר למכוניות נוסעים (1958) אבל רק "על הנייר": המותג שמושק כעת בישראל בעצם "קם לתחיה" כמותג מודרני רק בשנת 2017 כמותג היוקרה של משפחת מותגי קבוצת הרכב הגדולה FAW.

מצד אחד הסינים מנסים להציג את הונגצ'י כ"רולס רויס הסינית" אבל זה מדויק בערך כמו שזיוף של שעון רולקס יכול להיות מוצג כ"רולקס תאילנדי". מצד שני מדובר במותג חזק ושאפתן ביותר אשר מדורג במיקום ה-22 בטבלת המסירות של מכוניות נוסעים בסין לאחר שמסר שם יותר מ-300,000 מכוניות בסיכום השנה שעברה. קברניטי הונגצ'י קבעו לעצמם יעד מסירות של 700,000 לשנת 2025, לכן סביר שעוד נשמע הרבה על המותג הזה.

 

האותאי (Hawtai)

שנת הקמה: 2000

 

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

 

האותאי החלה לייצר בשנת 2002 כלי רכב, בעיקר כלי רכב לשטח וטנדרים במיזם משותף עם יונדאי, ובשונה מחברות סיניות אחרות זאת חברה פרטית שהוקמה על ידי היזם הסיני ג'אנג שיוגן.

עד לשנת 2010 התמקדה החברה בייצור כלים מסחריים וכלי רכב לשטח, כאמור, בעיקר דגמים ישנים של טראקן וסנטה פה, ומאותה שנה נחלש שיתוף הפעולה שלה עם יצרנית הרכב הקוריאנית למרות שהחברה ממשיכה להסתמך על טכנולוגיות שלה. באותה תקופה היא החלה לייצר גם מכוניות נוסעים וקרוסאוברים, וניסתה ללא הצלחה ליצור שיתוף פעולה עם פרוטון המאלזית. במקביל, בשנת 2011 האותאי הייתה בין החברות שניסו לרכוש את סאאב השבדית פושטת הרגל, אולם עסקה זאת נכשלה. עוד קודם לכן ניסתה החברה לרכוש טכנולוגיה של קרייזלר בשעה שזאת הייתה בפשיטת רגל בעקבות המשבר של 2008-2009, אבל גם עסקה זאת לא יצאה לפועל.

האותאי מייצרת מנועי דיזל שפותחו על-ידה בשיתוף פעולה עם יצרנית המנועים האיטלקית VM Motori ומנועי בנזין שתוכננו במקור על-ידי SAIC, ויש לה כושר ייצור של כחצי מיליון כלי רכב בשנה. לאורך השנים היא ייצאה כלי רכב לאפריקה, דרום מזרח אסיה ומדינות חבר העמים.

 

וולטמייסטר (Weltmeister)

שנת הקמה: 2016

 

 

וולטמייסטר הוא שם המותג המוזר שבחרה חברת WM Motor הצעירה לדגמיה, וצריך לקוות שאנשי השיווק שלה יתאפסו על עצמם וימציאו שם מוצלח יותר לכל הפחות כדי לשווק את המוצרים שלה מחוץ לסין. החברה, שהחלה לייצר רכב חשמלי בספטמבר 2018, הוקמה על-ידי אחד היזמים המעניינים בתחום הרכב ולכן היא משלבת כמה יתרונות מאד ייחודיים וחשובים בעידן המיוחד שבו כולנו נמצאים.

בכתבה מפורטת שפרסמנו אודות WM Motor תוכלו לקרוא לא מעט פרטים מעניינים, וכאן רק נדגיש שהשיווק שלה בישראל החל זה עתה (פסח 2022) ושהיא מייצרת כרגע שלושה דגמים: שני קרוסאוברים ומכונית סדאן אחת.

 

וולינג (Wuling)

שנת הקמה: 2002

 

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

 

וולינג הוקמה במקור בשנת 1982 כיצרנית של כלי רכב מסחריים קטנים וקטנים מאד, בעיקר כלי חקלאיים וכלים לחלוקת סחורות במקומות ישוב. בשנת 1986 החלה וולינג לייצר מסחריות של מיצובישי בסין (בעיקר L100)

בשנת 2002 רכשה SAIC 50.1% מן המניות של החברה ואילו שותפתה ג'נרל מוטורס רכשה 34% ו'וולינג' נותרה עם 15.9% (בהמשך הגדילה ג'נרל מוטורס את חלקה במיזם ל-44%). יחד מייצרות השלוש מספרים גדולים במיוחד של כלי רכב קטנים וחסכוניים. אפשר להתייחס אל וולינג כאל סוזוקי או דייהטסו של סין.

בשנת 2005 רכשה וולינג יצרנית רכב קטנה בשם Etsong שמייצרת מיקרו-מכוניות מאז שנת 1997, ובהמשך החלה לייצר עבור SAIC גרסאות סיניות של אוסטין מאסטרו/מונטגו ומכוניות באג'ון עבור המיזם המשותף של SAIC וג'נרל מוטורס. בסיכום שנת 2021 דורגה וולינג במיקום ה-8 במסירת מכוניות נוסעים בסין לאחר שמסרה יותר מ-818 אלף מכוניות.

 

ונוסיה (Venucia)

שנת הקמה: 2017

 

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

 

ונוסיה הוא אחד ממותגי קבוצת דונגפנג אשר ממוקדת בייצור מכוניות נוסעים לשוק הסיני, והוא הוקם על בסיס מיזם משותף בין דונגפנג לניסאן שהוקם במקור 7 שנים קודם לכן, בשנת 2010.

בשלוש השנים הראשונות לקיומה מכרה החברה הזאת מכוניות תחת הסמל והשם דונגפנג ונוסיה, וכבר משנת 2012 היא מייצרת מכוניות חשמליות שבתחילת הדרך היו הסבות של מכוניות עם מנועי בעירה. הקשר עם ניסאן, וכיום עם רנו-ניסאן-מיצובישי, נמשך גם לאחר שהמיזם יצא לדרך עצמאית, אבל בתוך כדי משבר קורונה הודיעה דונגפנג על כוונה למזג את פעילות החברה לתוך פעילויות הרכב האחרות שלה, כלומר שייתכן ששם המותג יישאר אבל הדגמים לא יהיו מקוריים.

בסיכום שנת 2021 דורגה ונוסיה במיקום ה-42 בטבלת המסירות של מכוניות נוסעים בסין.

 

זוטי (Zotye)

שנת הקמה: 2005

 

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

 

לא בטוח אם ראוי לכלול את זוטי בכתבה זאת גם מפני שהיא נמצאת כרגע בהליכי פשיטת רגל, וגם מכיוון שלאורך ההיסטוריה הקצרה שלה יצא שמה לשמצה כמעתיקנית של עיצובי רכב. בכל זאת יש בה מספיק דברים מיוחדים כדי שיהיה נחמד אם היא תשרוד או לכל הפחות תמוזג לתוך קבוצת רכב גדולה כלשהי. אחד מאלה הוא העובדה שזוטי רכשה בשנת 2007 את השליטה ביצרנית רכב אחרת, ג'יאנגנן, ואם היא תיפול היא תיקח אותה יחד איתה.

זוטי הוקמה על ידי יזם פרטי, כלומר שזאת לא חברה ממשלתית במקור, ובתחילת דרכה עסקה בייצור חלקי רכב. בתוך זמן קצר היא החלה לייצא חלקי רכב לעשר מדינות ולייצר מכוניות בשיתוף פעולה עם דייהטסו היפנית.

בשנת 2015 היא נכנסה לשוק הרכב החשמלי הרותח עם מכוניות עירוניות קטנות דמויות סמארט, ולאורך חייה ייצרה ארבעה דגמי רכב חשמלי ו-18 דגמים של כלי רכב עם מנועי בעירה.

כמה שנים לפני הקמת זוטי, בשנת 2001, הוקמה חברת ג'יאנג'ן (Jiangnan), אשר זכתה במספר היתרי ייצור שונים מהממשלה וייצרה מכוניות קטנות על בסיס טכנולוגיה של סוזוקי ולאחר מכן גם על בסיס דגמי פיאט. לאחר רכישת השליטה על-ידי זוטי היא החלה לייצר בעיקר דגמים של זוטי, וזאת עד לכניסה להליכי פשיטת הרגל בשנה שעברה.

 

זינורו (Zinoro)

שנת הקמה: 2013

 

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

 

יצרנית הרכב הסינית בריליאנס (Brilliance) הייתה בין היצרניות הסיניות הראשונות שחברו ליצרניות יוקרה גרמניות כאשר הקימה בשנת 2003 מיזם משותף עם ב.מ.וו לייצור דגמי ב.מ.וו לשוק הסיני. עשור לאחר מכן הקימו השתיים את 'זינורו' במסגרת אותו מיזם משותף, וזאת כמותג יוקרה ייחודי לייצור ושיווק כלי רכב חשמליים.

1E הוא קרוסאובר חשמלי שמבוסס על ב.מ.וו X1 שהוסב להנעה חשמלית, וזה היה הדגם הראשון של המותג החדש וגם המכונית החשמלית הראשונה של יצרנית פרימיום סינית בכלל.

שלוש שנים לאחר מכן הושק הדגם השני של המותג, 60H, שהוא פלאג-אין היברידי שמבוסס על גרסה מוארכת של 1E.

 

חיימה (Haima)

שנת הקמה: 1992

 

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

 

לקבוצת FAW יש 15 מותגים שונים, רובם פעילים, ועוד שישה מיזמים משותפים עם טויוטה, פולקסווגן וג'נרל מוטורס. אחד המותגים האלה הוא חיימה, או היימה, ששייך במשותף ל-FAW ולקבוצת ההשקעות 'היינאן'.

חיימה הוא אחד המיזמים המשותפים הוותיקים ביותר בסין בין יצרנית רכב מקומית ליצרנית זרה, והוא הוקם בשנת 1992 כאשר ממשלת מחוז היינאן פנתה אל מאזדה כדי שתקים שם חברה לייצור מכוניות מתוצרתה עבור השוק הסיני. תאגיד FAW נכנסת לתמונה בשנת 2006 כאשר רכש את חלקה של מאזדה במיזם (49%), אם כי החברה עצמה הוסיפה להתבסס באופן כללי על טכנולוגיה של מאזדה, ובשלב מסוים אף הועלו האשמות על העתקה לא חוקית של טכנולוגיה של מאזדה.

בשנת 2010 החלה חיימה לייצא לרוסיה חלקי רכב להרכבה מקומית שם (CKD), ושש שנים לאחר מכן היא הקימה פרויקט דומה בבולגריה. בסיכום 2021 דורגה חיימה במיקום ה-64 בטבלת המסירות של מכוניות נוסעים בסין.

 

טראמפצ'י (Trumpchi)

שנת הקמה: 2008

 

 

ליצרנית הרכב הממשלתית למחצה GAC יש מיזמים משותפים עם טויוטה והונדה ובעבר היו לה מיזמים משותפים גם עם מיצובישי, פיאט ופיג'ו. בשנת 2010 היא השיקה דגמים ראשונים של מותג סיני מקומי וזאת כשנתיים לאחר שהחלה להקים עבורו מפעלי ייצור ייעודיים. דגם ראשון של החברה – GA5 – התבסס על התכנון המקורי וככל הנראה גם על חלק מאמצעי הייצור של אלפא רומיאו 166, שייצורה הופסק בשנת 2007. בשנת 2012 הושק דגם נוסף, ספורטיבי יותר, שמבוסס על אותה פלטפורמה.

כיום מייצרת טראמפצ'י מכונית ספורטיבית קומפקטית, שלוש מכוניות סדאן בגדלים שונים, שני מיניוואנים ושלושה קרוסאוברים, שחלקם נמכרים בסין גם תחת הסמל של חברת האם, GAC. אחד מן הקרוסאוברים האלה, GS3, נמכר גם אצלנו בגרסתו המוסבת לחשמלית, שנקראת GAC GE3.

 

לאופארד (צ'אנגפנג מוטור)

שנת הקמה: 1950

 

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

 

מותג נוסף בקבוצת החברות שחוסה תחת GAC הוא לאופרד (Leopaard), שהוא למעשה שם המותג היותר מפורסם של אחת מיצרניות הרכב הראשונות בסין, חברה שהוקמה עוד בשנת 1950 כסדנה לתיקון רכב שהפכה ליצרנית של משאיות קלות.

החברה עברה מספר גלגולים תחת כנפי המפלגה הקומוניסטית ובשנת 1991 כרתה הסכם עם מיצובישי לייצור מקומי של ג'יפ פאג'רו. ייצור בפועל של פאג'רו סיני החל בשנת 1995, ואלה נמכרו בסין – בעיקר לכוחות הביטחון – גם תחת הסמל של מיצובישי וגם תחת מותג מקומי שנקרא ליאבאו (Lièbào) שמשמעותו בסינית היא צ'יטה. לימים הוחלף שם הדגם מצ'יטה לנמר, אך הוא נכתב עם שיבוש.

בשנים 2009-2012 התקיימו עליות ומורדות במשא ומתן בין צ'אנגפנג לבין GAC מצד אחד ומיצובישי מצד שני, וכל זאת בשעה שחלק ממניות צ'נאפנג נסחר בבורסה בשנחאי. מיצובישי אמורה הייתה להיות הבעלים של מחצית מחברה שתקלוט לתוכה את צ'אנגפנג והמחצית האחרת אמורה הייתה להיות בידי GAC, ההסכם הזה לא יצא לפועל אך מיצובישי נותרה בתמונה כספקית טכנולוגיה, ולאחר ש-GAC רכשה את החברה הקימו הבעלים הקודמים של צ'אנגפנג חברה אחרת, מקבילה, לייצור רכב.

במחצית השנה שעברה הכריזה ליאופרד מוטורס על פשיטת רגל לנוכח מכירות לא מספקות, אבל לנוכח העובדה שלצ'נגפנג יש היסטוריה ארוכה ומוניטין, ושהמותג לאופארד שיווק תשעה דגמי רכבי שטח – נראה שעדיין לא נאמרה המילה האחרונה בפרשה הזאת. לא מיותר להזכיר גם של-GAC, בלי קשר לצ'אנגפנג, היה שיתוף פעולה היסטורי עם מיצובישי, ושבסין יש ביקוש לדגמי השטח הישנים של החברה היפנית.

מצד שני, מיצובישי נמצאת כיום תחת שליטת ניסאן ורנו, ובסין החלה לאחרונה מגמה של דחיקת השותפות הזרות והשתלטות של חברות סיניות על השותפויות השונות.

 

ליפאן (Lifan)

שנת הקמה: 1992

 

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

 

ליפאן מוכרת בישראל בזכות אופנועים זולים שהיא משווקת אצלנו מזה לא מעט שנים, והחל משנת 2004 היא החלה לייצור מכוניות, לא לפני שהחלה לייצר כלי רכב מסחריים קלים. קבוצת ליפאן בכללותה, שחלקה מונפקת בבורסה וחלקה בבעלות משפחתית, עוסקת גם בייצור נעלי ספורט ויין.

מייסד החברה, יין מינגשאן, היה מתנגד משטר והוא הקים במקור מוסך לתיקון אופנועים שממנו צמח מפעל לייצור אופנועים. בשנת 2003 נכנסה החברה לייצור אוטובוסים ובמקביל רכשה חברה אחרת לייצור כלי רכב מיוחדים, ובשנת 2004 היא הפכה ליצרנית האופנועים הגדולה ביותר בסין. מכונית ראשונה מתכנון עצמאי של ליפאן נכנסה לייצור כבר בשנת 2005, מה שהופך אותה לאחת מיצרניות הרכב הוותיקות בסין (באופן יחסי).

בשנת 2010 הונפקה חלק מן הבעלות בליפאן וההון שימוש להרחבת העסקים, בשנת 2014 נחתם הסכם בינה לבין יצרנית האופנועים האיטלקית המתחדשת MV אגוסטה להפצת האופנועים שלה בסין, ובמקביל הקימה ליפאן שבעה מפעלי ייצור רכב מחוץ לסין – בווייטנאם, אזרבייג'ן, אתיופיה, אורוגוואי ובעיראק.

 

ליפמוטור (Leapmotor)

שנת הקמה: 2015

 

Leapmotor יצרנית רכב חשמלי חדשה בדרך לארץ

 

על ההיסטוריה הקצרצרה והסוערת של יצרנית המכוניות החשמליות 'ליפמוטור' תוכלו לקרוא כאן בכתבה מורחבת, ובכמה מילים נזכיר כאן שמדובר ביצרנית שהוקמה "על הנייר" בשבוע האחרון של שנת 2015 וביצעה כמה גיוסי הון מוצלחים בבורסה של הונג קונג.

ישראל תהיה אחד משווקי הייצוא הראשונים של ליפמוטור מחוץ לסין, ושני הדגמים הראשונים שלה כאן יהיו קרוסאובר/מיניוואן בשם C11 שהושק ברבעון האחרון של השנה שעברה ומכונית סדאן גדולה יחסית שעדיין לא הושקה באופן רשמי ותיקרא C01.

ליפמוטור אמנם צעירה מאד אבל השאיפות שלה גדולות, והיא רוצה למצב את עצמה בשורה אחת עם טסלה, ניו וחברות מתקדמות דומות.

 

לנדווינד (Landwind)

שנת הקמה: 2004

 

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

 

לנדווינד הוא אחד ממותגי הרכב הסינים היותר מוכרים משתי סיבות. ראשית, זה אחד המותגים הסינים הראשונים שיוצאו אל מחוץ לסין, והוצעו גם באירופה, ושנית – בגלל סכסוך מתוקשר מאד סביב העתקת העיצוב של ריינג'רובר 'אבוק'.

לנדווינד הוא מיזם משותף של וג'יאנגלינג מוטורס – אחת השותפות הסיניות של איסוזו ושל פורד, ושל צ'אנגאן אוטו, אך מחציתו מוחזרת בידי תאגיד השקעות סיני בשם גואקונג ג'יאנגשי. שורשי החברה הנוכחית נעוצים בשנת 1998 עם הקמת חברת ג'יאנגלינג לופנג (רוח יבשה) במטרה להפחית את התלות של וג'יאנגלינג מוטורס ביצרניות זרות ולפתח טכנולוגיה סינית עצמאית. הפרויקט קרם עור וגידים אבל פורד פרשה ממנו בשנת 2002 והוא הוקפא, אך כעבור שנתיים הוקם מחדש והחברה אף החלה לייצא כלי רכב מחוץ לסין.

הסכסוכים בינה לבין לנד-רובר החלו עוד כאשר לנדווינד רשמה את השם שלה כסימן מסחרי באנגלית והאנגלים טענו שהוא דומה מידי ללנד רובר, אך טענתם נדחתה. בשנת 2016 הגישה יגואר – לנד-רובר תביעה ראשונה כנגד ג'יאנגלינג בגין העתקת העיצוב של ריינג'רובר 'אבוק', ולאחר התגלגלויות משפטיות ארוכות נדחתה גם תביעתה זאת. עם זאת בית המשפט בסין קיבל את טענתה שהדמיון של לנדווינד X7 ל'אבוק מהווה תחרות לא הוגנת ואסר באופן זמני את המכירה שלו.

 

נאנג'ינג (Nanjing Automobile)

שנת הקמה: 1947

 

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

 

התאגיד הממשלתי הענק FAW, אשר השיק בישראל את הונגצ'י, מייחס למותג הזה את היותו "יצרן המכוניות הראשון בסין", וזאת על אף שהחברה עצמה הוקמה בשנת 1953 ומכונית ראשונה יוצרה על ידה בשנת 1958.

11 שנים קודם לכן, בשנת 1947, הקימה ממשלת סין את 'נאנג'ינג אוטומוביל', וזה קרה עוד במהלך מלחמת האזרחים הסינית ולפני הקמת הרפובליקה הקומוניסטית, כאשר צבא השחרור של מאו השתלט על סדנת רכב קטנה ליד שדה התעופה של העיר נאנג'ינג במזרח סין. ממש כמו FAW הצעירה ממנה, גם נאנגינג החלה את דרכה כיצרנית של משאיות ורכב מסחרי על בסיס משאיות רוסיות, במקרה זה 'גאז 51'.

נאנג'ינג התאמצה להשיג טכנולוגיות זרות כבר בשנות ה-80, ובין השאר הרכיבה כלי רכב מסחריים על בסיס איסוזו ואיווקו. בשנת 2000 החלה נאנג'ינג לייצר מכוניות נוסעים, כשהראשונה בהן הייתה דור יוצא של סיאט איביזה. בשנת 2005 נאנג'ינג רכשה את הנכסים הפיזיים שנותרו לאחר פשיטת הרגל של רובר הבריטית, ואלה כללו גם את המפעל באנגליה ואת קווי הייצור. בין השאר היא רכשה גם את הזכויות לשימוש בשמות המותג MG, אוסטין ומספר מותגים רדומים אחרים, והחלה לייצר את דגמי 75 ו-75 של רובר בסין, ואת MG TF בבריטניה.

בשנת 2007, בעידוד הממשלה הסינית, יצא לפועל מיזוג בין נאנג'ינג לבין SAIC, וזאת בתום לא פחות משש שנות דיונים ומשא ומתן. נאנג'ינג כחברה לא קיימת יותר אבל רוב מותגי הרכב שהיא הפעילה מוסיפים להתקיים תחת כנפי SAIC.

 

רוווי (Roewe)

שנת הקמה: 2006

 

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

 

אחת הפרשות העסקיות הסבוכות בקשרים שבין תעשיית הרכב הסינית לאירופאית נוגעת לרכישת שרידי חברת רובר הבריטית לאחר שזאת ננטשה על-ידי ב.מ.וו ונרכשה בידי חבורת נוכלים בריטית. הבריטים הביאו את רובר לפשיטת רגל לא לפני שהם ניהלו משא ומתן עם מספר חברות סיניות שעשו להם בית ספר.

תאגיד רובר, תחת ב.מ.וו, ריכז מספר גדול של מותגי רכב בריטים מפורסמים, וכאשר ב.מ.וו מכרה אותו היא הקפידה להשאיר ברשותה את רוב שמות המותג (ואף לפתח את 'מיני' כמותג עצמאי). לאחר שהחברה פשטה רגל התנהל מאבק בין מספר יצרניות רכב סיניות שכל אחת רכשה נתחים שונים ממפרקי החברה, וכך מצאה את עצמה SAIC עם האפשרות לבנות את רובר 75, אשר עדיין הייתה מכונית מודרנית (פותחה על-ידי ב.מ.וו), אך ללא אפשרות להשתמש בשם המותג רובר.

בסופו של דבר נבנו גרסאות שונות של המכונית הזאת ו-SAIC התחכמה ובראה את השם "רוווי", שהוא ביטוי פונטי לדרך שבה הסינים מבטאים "רובר". כאמור לעיל, בשנת 2007 השתלטה SAIC על נאנג'ינג וקיבלה יחד איתה את מפעל לונגברידג' של רובר שאותו לא הצליחה לקנות במקור. שלוש שנים לאחר מכן היא רכשה גם את חברת ההנדסה הבריטית ריקרדו אשר סייעה לה לפתח את המכוניות של רובר, וכך יצרה מרכז פיתוח טכנולוגי בריטי בבעלות סינית שחידש למעשה את פעילות המו"פ של קבוצת רובר. המותג רובר עצמו נותר בידי ב.מ.וו שמכרה אותו לפורד שמכר אותו לטאטא ההודית יחד עם לנד-רובר.

רווי אמנם החלה את דרכה עם ייצור דגמי 75 ו-25 של רובר, אבל מאז בנתה מגוון דגמים רחב שמבוסס על שאר דגמי קבוצת SAIC. מבין אלה, דגמים שהיא בחרה לייצא מחוץ לסין נמכרים תחת שם המותג MG. בסיכום 2021 דורגה 'רוווי' במקום ה-19 בין מותגי הרכב הנמכרים ביותר בסין, עם מכירות של כ-370,000 מכוניות.

 

יצרניות הרכב הסיניות שכנראה מעולם לא שמעתם עליהן

 

  • Ad