הניסיון הקודם של יגואר לאתגר את סדרה 3 של ב.מ.וו נחל כישלון צורב וה-X טייפ שהושקה בראשית המילניום סיימה את דרכה בקול ענות חלושה בשנת 2008 לאחר שהייתה בין הגורמים המרכזיים שהביאו את יגואר לסף פשיטת רגל.
באותה תקופה יגואר הייתה בבעלות ענקית הרכב פורד וזו האמינה כי היא תוכל לשכפל את המתכון שעובד טוב כל כך בקונצרן פולקסווגן ולהתבסס על פלטפורמה ומכלולים שקיימם על המדף (במקרה זה של הפורד מונדאו) ולהלביש עליהם עיצוב שונה, אבזור וכמובן את הסמלים הנכונים, אבל הלקוחות פשוט לא קנו את זה.
ה-X טייפ צברה מוניטין לא מזהיר שפגע בתדמית כל המותג הביא לירידה בהיקפי המכירות וגרם לקונצרן פורד, עוד בטרם פרוץ המשבר הכלכלי הגדול של 2008, להחליט להיפטר מהר ככל האפשר מיגואר (יחד עם לנד רובר). פורד קיבלה כל מיני הצעות לרכישת צמד האייקונים הבריטים, אך בסופו של דבר היה זה ראטן טאטא מהקולוניה הבריטית לשעבר הודו שהציע מספיק מזומנים וזכה בעסקה.
רבים הרימו גבה וסברו כי המכירה לטאטא מסמלת את סוף הדרך של אחד מהסמלים הבולטים ביותר של ימי הזוהר של הממלכה המאוחדת, אך עד מהרה התברר שטאטא רציני בכוונותיו כלפי המותג ובעוד שהחברה הציגה בזמנו פורטפוליו שכלל רק דגם מתקדם אחד, אחת ההחלטות הראשונות של טאטא, העומד כפי שניתן להבין משמו בראש הקונצרן התעשייתי הגדול ביותר בהודו, היתה שצריך לשמר את הייחוד של יגואר אבל להתאים את מכוניותיה למאה העשרים ואחת ולמעמד של עשירים מזן שונה לחלוטין.
ראשונה הייתה ה-XJ, ספינת הדגל של המותג, שזכתה ב-2009 למחליפה אחרי יותר מ-40(!) שנה.
בהמשך הוצגו גרסאות קצה ספורטיביות למרבית הדגמים, במטרה להתמודד עם גרסאות ה-AMG, ה-RS וה-M של הגרמניות, נחשפה ה-F טייפ החושנית בגרסאות טופלס וקופה, וכשביגואר התחילו להרגיש שהם שוב על דרך המלך, בחברה העזו להחליט שהגיע הזמן להתמודד מול הנמסיס שלה – סדרה 3 של ב.מ.וו ובתערוכת פריז ב-2014 נחשפה ה-XE החדשה.
הפעם לא עשו ביגואר שום קיצורי דרך וכדי לנסות לערער את ההגמוניה הגרמנית בסגמנט המשפחתיות-ספורט פרימיום, החברה פיתחה מאפס פלטפורמת הנעה אחורית מודולרית חדשה שרובה עשויה מאלומיניום קל וחזק.
האם כעת יש ליגואר את הכלי שיאפשר לה להסתכל לב.מ.וו בלבן של הפנסים? האם מדובר במכונית שתצליח להגדיל באופן משמעותי את מכירות המותג?
מתרשמים
ה-XE זוכה לניקוד מרשים במשימה הראשונה שלה וגם בגוון כסוף "ליסינג" משמים של רכב המבחן היא נראית מצוין ומושכת את תשומת לב הסביבה. אמנם אין לה את הקווים הלא שגרתיים של ה-XJ או את החיטובים המחרמנים של ה-F טייפ, אבל למרות צדודית שדי מזכירה (ולא במקרה) את הב.מ.וו סדרה 3 היא ממש לא נבלעת בהמון.
עם פרונט עוצמתי הכולל סבכה ענקית עם לוגו החתול בגוון אדום במרכזה ומסגרת ניקל, פגוש אגרסיבי, יחידות תאורה מחוטבות עם חתימת לד, מכסה מנוע תפוח ופתחי אוורור בכנפיים, חישוקים גדולים, יציבה נמוכה ואחוריים מחוטבים המזכירים את הישבן של האחות הגדולה, בהחלט מדובר באחת המכוניות בעלות הנוכחות המרשימה ביותר בסגמנט.
הרושם החיובי ממשיך בקבינה. גם כאן אין עיצוב פורץ דרך או איכות חומרים יוצאת דופן, אבל תשומת לב לפרטים קטנים, מכפתור ההתנעה מאלומיניום מוברשת דרך חוגת ההילוכים הייחודית, ההגה המזמין ומסך המולטימדיה האיכותי, מעניקה מכלול מרשים למדי.
המושבים הקדמיים נוחים ואוחזים היטב וניתן די בקלות להגיע לתנוחת נהיגה ראויה. על אף שכנהוג בסגמנט זה עמדת הישיבה היא נמוכה למדי, עיצוב הדשבורד ומפתח החלונות מעניקים תחושה אוורירית למדי בחלק הקדמי. עם זאת, המרווח לרגליים לא מדהים ובהשראת רכבי ספורט הקונסולה המרכזית ודיפוני הצד די סוגרים על היושבים קדימה.
הכניסה לשורת המושבים השניה לא מאוד נוחה ובשל קורה C הזוויתית מחייבת תשומת לב מסוימת. המושב עצמו נוח מאוד לשני מבוגרים ועולה על ההיצע של רוב רכבי הסגמנט, אך מרווח הרגליים והראש לא נדיבים במיוחד.
תא המטען מציע נפח של 415 ליטרים ומפתן הטענה נוח למדי.
רשימת האבזור ברמת פרסטיג' הבסיסית ב-289 אלף שקלים כוללת חישוקי 17', חלון בגג, תאורת יום, מושבי עור עם תפעול חשמלי חלקי, מערכת מולטימדיה מקורית, חיישני חניה אחוריים, התנעה בכפתור, משוטים להחלפת ההילוכים משני צדי ההגה, בקרת אקלים דו אזורית עם פתחי מיזוג גם בשורת המושבים השניה, חיישני אורות וגשם, עיטורי אלומיניום מוברש ועוד.
בנוסף תמצאו בגרסה זו מערך בטיחות אקטיבי הכולל כסטנדרט מערכת התראה מפני סטיה מנתיב, חיישני לחץ אוויר ומערכת בלימת חירום אוטומטית במהירות עירונית.
בתמורה ל-30 אלף שקלים נוספים, רמת הגימור פרסטיג' פלוס כוללת חישוקי 18', חיישני חניה קדמיים, מצלמת רוורס, כיוון מושבים חשמלי מלא, מראות צד מתקפלות חשמלית ומערכת כניסה ללא מפתח.
גרסת ה-R ספורט (360 אלף שקלים) כוללת הגה ומושבים בעיצוב ספורטיבי יותר, ספוילר אחורי ופגושים בעיצוב קרבי וחצאיות צד להשלמת המראה האגרסיבי.
בארץ, בשלב זה, ניתן לקבל את ה-XE בשתי גרסאות הספק: 20T עם 200 כ"ס ו-25T עם 240 כ"ס המבוססות על מנוע 2 הליטרים המוגדש מסדרת אקו בוסט מבית פורד.
בהזמנה מיוחדת ובתמורה לצ'ק של 450 אלף שקלים ניתן לקבל את גרסת ה-S המצוידת במנוע 6 צילינדרים עם מגדש על בנפח 3 ליטרים המפיק 340 כ"ס.
מעבר לים ניתן לקבל את ה-XE גם עם מנוע דיזל, גיר ידני והנעה כפולה, אך כצפוי כל הגרסאות המשווקות בארץ מצוידות בגיר אוטומטי מבית ZF עם 8 יחסי העברה והנעה לגלגלים האחוריים.
נוהגים
אין ספק שאת מבחן אולם התצוגה ה-XE צולחת בכבוד, אבל כפי שביגואר למדו בעבר על בשרם בדרך הקשה, כדי לגרום ללקוחות לפתוח את הארנק ולשלם עוד סכום לא מבוטל מעבר למחיר של משפחתית-מנהלים גדולה או ג'יפון אופנתי צריך להעניק ערך מוסף ולהפגין יכולת של ממש על הכביש.
האם ל-XE יש את אותו X פקטור? החלטנו לבדוק את זה בדרך היחידה שאנו מכירים, עזבנו את המשרד החמים ויצאנו למבחן ממצה בן מאות קילומטרים.
ה-XE "שלנו" ברמת הגימור פרסטיז' פלוס ועם מנוע ה-20T הבסיסי המפיק 200 כ"ס מתגלה כפרטנרית נחמדה לסידורים ברחובות הכרך. אמנם אין לה נוחות נסיעה מרחפת, אך שיכוך כשלונות האספלט הארץ ישראליים מוצלח למדי, בידוד הרעשים ראוי, שדה הראייה טוב, מערכת השמע מצוינת ובזינוקי רמזורים אין בעיה להשאיר את כולם מאחור.
בכביש בין עירוני, כצפוי, מתגלה מכונית נעימה למרחקים ארוכים ובזכות תיבת ההילוכים מרובת ההילוכים ניתן, כמעט מבלי להרגיש, לשייט בנינוחות במהירות גבוהה בהרבה מהמותר בחוק.
תאוצות הביניים ראויות ויאפשרו לכם לסיים כל עקיפה במהירות, אך הן לא יבעטו את המכונית קדימה בעוצמה וגם הסאונד של המנוע ברוב המצבים אנמי מאוד ונטול את אותו גרגור חתולי מתבקש.
העניינים מתחילים להיות מעניינים באמת כשהכביש מתחיל להתפתל ומאפשר לחתולה הקטנה להפגין את היכולות שכל כך התאמצו ללמד אותה.
עם שלדת אלומיניום מוצקה, הגה חד ומהיר, מתלים מכוילים היטב וחלוקת משקל כמעט מושלמת ל-XE יש הרבה מה להציע בכבישים האלה וצריך לזכור שזו רק גרסת הבסיס.
ה-XE טורפת את הפניות ומסוגלת לספק קצב תנועה מהיר ולא פחות חשוב מכך – להעלות הרבה חיוכים על פניו של הנהג חובב ההגה.
בקרת היציבות לא ממהרת להתערב ובמצב RACE היא גם הופכת למתירנית למדי ומאפשרת לכשכש בזנב.
עם זאת, לא מדובר במפלצת דריפטים וגם כשמנתקים בקרות באופן מלא, ככל הנראה בשל העדרו של דיפרנציאל מוגבל החלקה מכני, ה-XE מתקשה לשמור את הזנב בחוץ יותר מדי זמן.
כמו כן גם המנוע טיפה מפריע לחגיגה וכשדוחקים אותו חזק הוא מגלה מעט אנמיות וקוצר נשימה במעלה טווח הסל"ד ובהחלט עולה חשד כי המהנדסים חנקו אותו בכוונה כדי להצדיק תשלום פרמיה בסך 30 אלף שקלים לגרסת ה-25T המספקת עוד 40 כ"ס מאותו מנוע בדיוק באמצעות מפת ניהול מנוע אגרסיבית יותר.
במהלך המבחן רשמנו צריכת דלק ממוצעת של כ-9 קילומטרים לליטר, אבל בקטעים שפויים יותר הדומים יותר לתנאי שימוש של אנשים מן הישוב מחשב הדרך הצביע על בערך 11 קילומטרים לליטר – לא מדהים אבל בהחלט מתקבל על הדעת במשפחתית-פרימיום ספורטיבית.
מסכמים
יגואר שמה לה למטרה לשפר בצורה דרמטית את היקפי המכירות של המותג ולצורך כך היא הבינה כי עליה לחזור לסגמנט בו נחלה בעבר כישלון מהדהד עם ה-X טייפ.
ביגואר הפנימו שעל מנת לנגוס בעוגה השמנה ממנה נהנו עד כה שלוש הגרמניות ובשנים האחרונות עוד כמה מתמודדות ראויות מצפון ומדרום, הפעם אין אפשרות לעגל פינות ולהסתפק בציפוי נוצץ ואין מנוס מלהשקיע ממון רב במתכון חדש לחלוטין.
לא הכל מושלם ב-XE החדשה ובהחלט ניתן לציין שיש מתחרות שחלקן מרווחות, אחרות מתוחכמות או נוחות ממנה, אבל בסיום המבחן קל לנו לקבוע שהמכלול מרשים מאוד וה-XE בהחלט עומדת בציפיות ואפילו מצליחה, בכל הקשור להנאה מנהיגה וליכולות דינמיות, להסתכל בלבן של הפנסים לב.מ.וו סדרה 3 שלמעשה המציאה את הסגמנט לפני קצת יותר מארבעה עשורים.
אין ספק שהמכונית "העממית" הראשונה המוצלחת של יגואר תאפשר להגדיל את מכירות המותג גם בארץ הקודש, אבל לדעתנו המחיר הבסיסי העומד על החל מ-290 אלף שקלים מעט גבוה מדי ויש לציין שהיא יותר יקרה ממרבית מתחרותיה הישירות – מהקאדילק ATS, דרך לקסוס IS בגרסת הפרימיום, אודי A4 2 ליטר ועד (ובעיקר) ב.מ.וו 320 ולמעשה רק המרצדס C קלאס יקרה ממנה וזה עוד לפני שהזכרנו את הגרסאות הזולות יותר של חלק מהמתמודדות.
אמנם סביר להניח שמי שידע להעריך את האיכויות הדינמיות שלה, יתרגש מהלוגו הנחשק בחזית ומתכוון לשים יותר מרבע מיליון שקל על הכביש ימצא בוודאי עוד כמה עשרות אלפים כדי להצטייד בגור החתולים האצילי והחמוד הזה, אך לטעמנו עם עוד מאמץ קטן בתמחור ואולי ויתור על חלק מהמפרט (מושבי עור, חלון בגג?) ב"מאיר" היבואנית היו יכולים להציע כאן גרסת בסיס עם תג מחיר קרוב ל-250 אלף שקלים שהיה מציב אותה ראש בראש, ובעמדת יתרון בכל הנוגע לביצועים, מול גרסאות הבסיס בסגמנט אשר מהוות את חלק הארי של המכירות בו והיה הופך את מותג היוקרה הבריטי ליותר מהערת שוליים בשוק הפרימיום המקומי.
צילומים: נעם וינד
