Ad

טיול לשבת של ערב יום הזיכרון: מעלה עקרבים

אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

ערב יום הזיכרון נטייל אל מעלה עקרבים, שבו נרצחו שניים עשר אזרחים על-ידי כנופיה של 12 מחבלים

הרוח כבר מפיחה חיים בדגלי ישראל שמתנופפים ברחובות הערים. סרטים כחולים לבנים יורדים כאשד צבעוני מבנייני משרדי הממשלה והרשויות. בתים וכלי רכב מתקשטים בדגלי הלאום. אבל רגע לפני חגיגות יום העצמאות ה-66 למדינת ישראל מונמכים הדגלים לחצי התורן וכולנו מתייחדים עם חללי מלחמות ישראל ופעולות האיבה. זה הזמן לזכור ולהזכיר רצח מזעזע שהתרחש במעלה עקרבים לפני 60 שנים, ב-17 במרץ 1954.

הנה קטע מעדותה של מירי פירסטנברג, אז ילדה בת 5 אשר ניצלה בזכות סמ"ר משולם ברוך שסוכך עליה:
"….בדרך חזרה מאילת היה שמח באוטובוס. אבא ארגן שירה בציבור וכמו מדריך תיירים עצר מדי פעם וביקש שנסתכל כמה יפה בחוץ. ישבתי בספסל שמול הדלת האחורית, על ידי ישב חייל ופתאום שמענו צרורות של יריות. לרגע עוד חשבתי שמדובר באווירונים והוצאתי את הראש החוצה מהחלון לראות. אבל החייל שישב לידי תפס אותי, זרק אותי על הרצפה ונשכב עלי. שמעתי יריות, המון יריות ואז שבריר של שקט והכל התחזק, הבנתי שהם נכנסו לאוטובוס ומי שזז חוסל. באינסטינקט של ילדה בת 5 הבנתי שאני צריכה לשתוק ולא זזתי שמעתי גניחות ופתאום צעקה של אחי – ואז עוד צרור ושקט….."

60 שנים חלפו מאז הטבח הנורא. אוטובוס אגד חזר מאילת לתל אביב, לאחר חגיגה לציון 5 שנים להנפת דגל הדיו וכיבוש אום רשרש (כיום אילת) במסגרת מבצע עובדה.
באחד העיקולים ארבו לאוטובוס 12 מחבלים (שנקראו באותם ימים פאדיונים) בהנהגתו של סעיד אבו בנדאק, בדואי משבט עזאזמה מהנגב. המחבלים רצחו בדם קר את כל מי שזז, 11 מנוסעי האוטובוס, ולפי עדויות הניצולים גם התעללו בגופות הנרצחים.

גם הוריה של מירי נרצחו אבל היא ואחיה, אז בן שמונה, לא נפגעו. לאחר תום מסע הרצח הרים האח את ראשו ושאל: "הם הלכו?" וכך שמע אותו אחד המחבלים, חזר לאוטובוס וירה בראשו מטווח קצר. האח שכב מחוסר הכרה במשך 32 שנים ונפטר, וכך הפך לנרצח ה-12 בהתקפת הטרור הקשה ביותר מקום המדינה ועד אז.

60 שנים לאחר מכן ניצב בראש מעלה עקרבים שלט זיכרון. כל מטייל שיורד או עולה במעלה עוצר במרפסת התצפית. בנקודה זו מפרפר הלב בהתרגשות לנוכח עוצמתו הפראית של הנוף, ומחסיר פעימה בעת קריאת סיפור הרצח.

באותם ימים, ועד לשנת 1956, עברה הדרך היחידה לאילת דרך מעלה עקרבים, על גבי דרך רומית עתיקה. הבריטים סללו כביש עם 17 סרפנטינות במקום, וסימן ההיכר שלו עד ימינו הן חביות שמוצבות בצד הדרך כדי למנוע הידרדרות כלי רכב.

זהו אחד הכבישים היפים בארץ, חובבי נהיגה אוהבים אותו למרות שהאספלט משובש במידה חסרת אחריות. על אחד הסיבובים העליונים ממתין סלע הענק של הצפרדע.

אגדה עתיקה מספרת על ישיש בדואי שמצא בקבוק בחלקו התחתון של מעלה עקרבים. הבדואי שפשף את הבקבוק ויצא שד אשר הבטיח לו, תמורת שחרורו, להגשים עבורו שלוש משאלות.

משאלתו הראשונה של הבדואי הייתה לקבל חמור, השנייה הייתה סולם כדי לטפס על החמור והשלישית הייתה צפרדע. "צפרדע?" תמה השד. "כן" ענה הבדואי "הצפרדע תשמיע במקומי צקצוק כדי לדרבן את החמור".

הסלע הבודד בדמות צפרדע, שמתנשא באחד העיקולים במעלה, גבו לנוף ופניו לעיקולים. לאחרונה נהגתי במכונית במעלה הסרפנטינות (סרפנטינה, בלטינית, מלשון סרפנט, "נחש") ועצרתי למרגלות הצפרדע.

אותות הזמן והגשם הוסיפו לה קווי צער, כך נדמה לי. בכל אופן, רק מנקודה אחת אפשר לזהות את דמות הצפרדע, וזו גם הזווית שממנה צילמתי את התמונה.

"יש אבנים עם לב אדם" אומרות מילות השיר, ומהדרין מספרים שיש אבנים עם לב של צפרדע, מי יודע?

איך מגיעים: הדרך לאילת או ממנה מעניינת הרבה יותר דרך מעלה עקרבים. (המראות יפים במיוחד במורד הדרך). נוסעים בכביש 25, וממזרח לדימונה, בצומת רותם, פונים דרומה אל כביש 206.
בצומת הראשונה פונים שמאלה אל כביש 227 שמוליך אל מעלה עקרבים. הכביש מתחבר לכביש 90, לאילת בצומת עין חצבה. סעו בזהירות.

טיפ: במוזיאון 'אילת עירי' באילת ניצב משוחזר האוטובוס שהמחבלים תקפו במעלה עקרבים. אפשר לראות אותו מבחוץ מבלי להיכנס למוזיאון, או להיכנס לתוך האוטובוס בעת סיור במוזיאון.

טיפ 2: תחזוקת הכבישים סביב מעלה עקרבים גרועה מאד, ונהיגה עליהם חייבת להיות זהירה במיוחד.

  • Ad
  • Ad
  • Ad
  • Ad