גבעה 138.5 נישאת ובולטת מעל לגבעות הקרחות של צפון הנגב.
למתבונן מרחוק היא נדמית כראשו של פלמ"חניק נאה בלורית: חלקה העליון מעוטר בעצי ברוש רמי צמרת ובעצי אורן, ובמגדל משמר היערות, ונדמה כאילו עוד רגע תנער הגבעה בשובבות תלתל סורר שנח על עיני הפלמ"חניק. גבעה 138.5 גבוהה מאחיותיה שמסביב, ואלה נראות כאילו הן מנסות להתרומם על קצות האצבעות כדי להשתוות, ללא הצלחה, אל הגבוהה מכל.
כאן, סביב האזור שבו נטועים כיום כביש 232 והישובים ברור חייל וכוכב מיכאל, התחוללו כמה מן הקרבות הקשים והעקובים מדם של מלחמת השחרור, ולתוצאותיהם הייתה משמעות אסטרטגית עצומה על השליטה בדרך היחידה באותה עת משפלת החוף אל הנגב כולו.
הקרבות היו רצופי טעויות וכשלונות – דבר לא בלתי מובן בהתחשב בכוחו הדל של הכח הצבאי הלוחם שיכול היה הישוב היהודי להעמיד באותה עת, אבל בסיומם נכבש המקום ובזכות זאת הושגה השליטה בנגב כולו.
הנקודות השולטות באזור הן הגבעות ליד הכפר הערבי חוליקאת, שבו גרו כ-500 תושבים, ועליהן הקימו הבריטים מתחם צבאי בתקופת המנדט. הגבעות נקראו על שם מידת הגובה שלהן, כפי שצויינה בשעתו במפות הטופוגרפיות שהיו בידי כוחותינו: ממזרח לכביש 232 ממוקמת גבעה 131.2 ומצפון לה גבעה 120. ממערב לכביש, ובצמוד אליו, ממוקמת גבעה 128.2 ומערבה ממנה נמצאות גבעות 120א, 123 וגבעה 138.5 אשר חולשת על כולן. שליטה במתחם הגבעות מנתקת את ישובי הנגב ודרום מישור החוף ממרכז הארץ.
סביב חוליקאת, שנמצא צפונית לחלץ, נמצאו הכפרים כאוכבה (כוכב מיכאל כיום) וברייר (ליד ברור חיל של היום), שלושתם עויינים ליהודים, ובמהלך "המאורעות" שלפני מלחמת השחרור הטרידו תושביהם את התנועה היהודית לנגב וחסמו אותה על-ידי תעלות ומחסומים.
מתנדבים מצרים חמושים נמצאו במבנה האבן היחיד באזור – בניין בית-הספר של ברייר שנמצא כ-500 מטרים צפון מזרחית לברייר, שם ניצבת כעת אנדרטה לחללי גדוד 54 של גבעתי.
המתחם כולו נכבש על-ידי חטיבת גבעתי במבצע 'ברק' שנערך לפני הכרזת העצמאות – המתנדבים המצריים נפגעו ותושבי הכפרים נטשו אותם.
מיד לאחר מכן ביקש מפקד הגדוד השני של גבעתי אישור להמשיך צפונה ולכבוש את בניין משטרת עירק סוידאן, אולם הוא לא קיבל אותו וכך הוחמצה הזדמנות לכבוש את המבנה בעת שהיו בו 18 חיילים מצרים בלבד. בהמשך המלחמה עלה כיבוש המקום בקורבנות רבים.
בשעות הבוקר של ה-8 ביולי 1948 פתח הצבא המצרי בהתקפת פתע על עמדות צה"ל בצפון הנגב, על קו תפר בין הגזרות של חטיבת הנגב לחטיבת גבעתי. כ-30 לוחמי פלמ"ח מקיבוצי הדרום החזיקו באותה עת במשלט 138.5 והוא הותקף על-ידי פלוגה ממוכנת של לוחמים סעודיים. לאחר שלוש שעות לחימה, במהלכה נהרגו 6 לוחמים ורבים נפצעו, נסוגו הפלמ"חניקים לקיבוץ גברעם.
כוחות מצרים, סודנים וסעודים התבצרו במשלטים שעל שש הגבעות באזור, והטרידו באש את הישובים גברעם וברור חיל תוך שהם חוסמים את הכביש לנגב.
כעשרה ימים לאחר מכן ניסתה חטיבת הנגב לכבוש את המשלטים, אולם פעולה זאת אורגנה באופן חפוז וללא מודיעין. אל פלוגת ג'יפים מהגדוד התשיעי ופלוגת חי"ר מהגדוד השביעי של הפלמ"ח צורפו כחמישים מתנדבים – רובם עולים חדשים וחסרי הכשרה צבאית שגוייסו בחיפזון מקיבוצי הסביבה. המצרים שמעו את הכח המתקרב עוד לפני תחילת ההסתערות ופתחו כלפיו באש כבדה מטווחים קצרים. טעות של מחלקת המרגמות גרמה לכך שהכח ספג גם אש של כוחותינו, והפלוגות איבדו קשר ביניהן.
תוצאת הקרב הייתה קשה מאד: 21 הרוגים, חלקם נלקחו בשבי ונרצחו, ועשרות פצועים. צה"ל הצעיר לא עסק בחקר הכשלון הזה ואולי אף ניסה להסתירו, אבל מה שמעציב יותר הוא שחללי הקרב הזה אפילו לא הונצחו באף אחת מן האנדרטאות שמנציחות את חללי הקרבות האחרים באזור.
רק לפני כחמש שנים, 52 שנים אחרי הקרב המר, הוקמה על גבעה 138.5 אנדרטה לנופלי הקרב באתר הזיכרון המרכזי בחוליקאת.
כשלושה חודשים לאחר קרב חוליקאת, במהלך 'מבצע יואב' באמצע אוקטובר 48, תקפה פלוגת פלמ"ח ללא הצלחה את משלט 138.5. יומיים לאחר מכן הוטלה המשימה על חטיבת גבעתי, והפעם הוקצו לצורך זה כוחות גדולים יותר עם סיוע ארטילרי.
גדוד 52, שתוגבר על ידי שתי פלוגות מגדוד 54 נלחמו בשלוש פלוגות מצריות ופלוגה סודנית שהיו מחופרות בששת המשלטים ובכפר הנטוש חוליקאת. הפעם הותקפו במקביל כל המשלטים מכיוון צפון וההסתערות על חלק מהם הסתיימה במקרים רבים בקרבות פנים אל פנים בתוך התעלות המבוצרות.
בתום שבע שעות לחימה נכנעו המצרים, וכיבוש חוליקאת נחשב לאחד הניצחונות המשמעותיים במלחמת השחרור, ולמהלך המכריע ב'מבצע יואב'.
כמעט 67 שנים חלפו מאז אותם קרבות גורליים, ושרידיהם נעלמו זה מכבר. נותרו רק שלטי אבן שעליהם מונצחים סיפורי הקרבות ושמות הנופלים. גבעה 138.5 מוקפת עצי ברוש זקופים ומחודדים, ועץ שיטה שזוהר בגוון ירוק ומיוחד. מכאן ישנה תצפית נאה על האזור, ובמיוחד על שאר גבעות 'מתחם חוליקאת'. רוח נעימה נושבת על הגבעה במשך כל שעות היום, אפילו בימי חמסין, ומוצבים עליו שולחנות פיקניק מזמינים עם מים זורמים ושלווה נעימה.
כאשר פוקדים את הגבעה ראוי לקרוא את סיפור הקרבות, להתייחד עם שמות החללים, ולזכור שבזכותם כולנו יכולים ליהנות כיום מן השלווה הרגועה בצפון הנגב.
כך מגיעים:
נוסעים מזרחה על כביש 35, (צומת ברכיה קריית גת) עד לצומת גבעתי. פונים דרומה אל כביש 232, וכעבור כ-8 ק"מ מתגלה מצד ימין שלט שמפנה אל חולקיאת. דרך עפר מסודרת מוליכה עד לגבעה 138.5.
על הדרך: על הכביש מצפון לחוליקאת ניצבות שתי אנדרטאות, הראשונה בהן, לזכר חללי גדוד 52 של גבעתי מרשימה בגודלה ומטופחת. צפונה ממנה, ממערב לכביש, ניצבת אנדרטה לזכר חללי גדוד 54 של גבעתי, ועליה הכתובת: "ההלך – ברדתך לנגב זכור אותנו". נזכור וננצור את זכרם של הנופלים.
בסביבה: שמורת רכס גברעם. שמורת הכורכר הגדולה בארץ. שרידי בוסתנים, עצי שיזף, ועצי פיקוס, מערה חצובה ענקית.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
