Ad

טיול לסופ"ש: אל עין גב שבמזרח הכינרת

עד לימי קורונה הייתה הכינרת גדושה בתיירים צליינים ששטו עליה בעקבות ישו. כעת שבים אליה ישראלים, שחלקם לא יודעים שפעם עבר כאן אחד הגבולות החמים והמסוכנים של ישראל
אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

גלים רכים נושקים בימים אלה למזח החסון של מעגן עין גב. בשעות ערב, כאשר גוברת ה'שרקיה', הרוח המזרחית, מזנקים גלים עצבניים מעל למזח, מסתערים על הטיילת היפה, וגולשים אל תוך המעגן. מטיילים שמגיעים היום אל חופה המזרחי של הכינרת עלולים לחשוב, בטעות, שכך היו הדברים מאז ומעולם, ולא להבין את עוצמת הדרמה שטבועה עמוק ביסודות הקיבוץ הזה.

 

 

 

בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת, בתקופת המנדט הבריטי, רכשה חברת 'הכשרת היישוב' 12,500 דונם מאדמות הכפר הערבי נקיב, לאורך שבעה קילומטרים של חופה המזרחי של הכינרת ועל המדרונות ההרריים הסמוכים של שיפולי הגולן. הכוונה המקורית הייתה להקים כ-400 משקים פרטיים, בגודל של כ-10 דונם כל אחד, לבני המעמד הבינוני. ניסיון ההתיישבות הראשון נכשל, בין השאר בגלל פרוץ המרד הערבי בשנת 1936 והפיכת האזור כולו למנותק ומסוכן. האדמות הועברו לידי הקרן הקיימת שהושיבה עליהן קבוצת חלוצים אידאליסטים, חברי השומר הצעיר, שעלו ארצה מגרמניה במסגרת העליה החמישית. רבים מחברי הקבוצה הזאת לא שרדו את תנאי החום והניתוק ונאלצו לעזוב, ובמקומם הצטרפו חלוצים אחרים, מגרמניה, צ'כוסלובקיה וליטא.

ביולי 1937, בעיצומו של המרד הערבי, עלה לקרקע גרעין ראשון של 40 מתיישבים במסגרת מבצע חומה ומגדל, והקימו את קיבוץ עין גב. הישוב הוקם בחיפזון, בתוך כשלושה ימים מרגע קבלת ההחלטה, וזאת כתגובה מקדימה לדו"ח ועדת פיל של ממשלת בריטניה לחלוקת ארץ ישראל, אשר הותיר את כל מזרח הכנרת מחוץ למדינה היהודית.

במשך כשנה שלמה הייתה עין-גב אחת הנקודות המותקפות ביותר מבין כל ישובי ארץ-ישראל, ובלית ברירה בוצעה רוב התעבורה לישוב וממנו בשייט על הכינרת. היות שהמצב הביטחוני לא איפשר לפתח חקלאות עבדו החברים בכריית זיפזיף מן הכינרת, לצורך בניית בתים בקיבוץ ובישובים אחרים, ובדייג. באותה תקופה הוקם מזח ראשון לצורך זה, והוא הוגדל וחוזק עם השנים. בשנת 1938 החלו חברי הקיבוץ לעבד את הקרקעות והקימו את בתי הקבע הראשונים, אך סבלו מהתנכלויות של כנופיות ערביות שהפילו בהם חללים.

ערב מלחמת העצמאות היה קיבוץ עין גב יישוב יהודי יחידי בחוף המזרחי של הכנרת, ועם פלישת צבאות ערב, לאחר הכרזת המדינה, הופגז הישוב על-ידי הסורים ונמצא במצור במשך קרוב לשנה נוספת. הסורים, וערביי הסביבה, ניסו לכבוש את עין גב דווקא לקראת סוף המלחמה, אך נכשלו בשלוש התקפות שונות. מעודדים מהדיפת המתקפה השלישית יצאו לוחמים מתנדבים מהמשק, עם תגבורת של לוחמים ממשקי עמק הירדן, אל הר סוסיתא שבמורדות רמת הגולן. משם, בגובה של כ-350 מטרים, שלטו קודם לכן הסורים באש על הקיבוץ. הסורים המופתעים נטשו את ההר כמעט ללא קרב, ובזכות נחישות המתיישבים, וכיבוש סוסיתא, נותרה בידי מדינת ישראל מובלעת בעלת חשיבות עצומה. מובלעת זאת הוכרה על-ידי כל העולם בעקבות חתימת "הסכמי רודוס" אשר קיבעו את גבולות המדינה הצעירה עד לפרוץ מלחמת ששת הימים 18 שנים לאחר מכן, והוקם בה מאחז צבאי.

 

 

לאורך 13 שנותיו הראשונות של הקיבוץ לא היה כביש סלול אל עין-גב, והתעבורה אליו הייתה בעיקר בסירות מנוע קטנות. בתקופות של מתיחות מדינית וצבאית מול סוריה היו חברי עין גב, וישובי צפון עמק הירדן, ראשונים לסבול מצליפות ואש תותחים שנורתה לעברם ממרומי רמת הגולן. מצד שני, הקירבה לגבול הסורי, שנמתח באותן שנים כמעט על קו המים, הולידה יחסים עם ערביי הסביבה ושיתוף פעולה בהברחת נשק ועולים יהודים מסוריה. בשנת 50 נסלל חלק קטן של כביש 92 – מעין גב ועד לצמח, והוא חיבר את עין גב לישובי עמק הירדן אך גם הוא היה חשוף לאש הסורים. לאחר מלחמת ששת הימים נסלל קטע חדש של כביש 92, מעין גב עד לכורסי, והסביבה כולה החלה להתפתח במהירות עם הקמתם של הקיבוצים האון, תל-קציר ומעגן.

חברי עין גב עסקו, כאמור, בחקלאות ימית כבר משנות ה-50 של המאה הקודמת, ואחד השורדים האחרונים של הענף הזה הוא מנחם לב, חבר הקיבוץ ודייג הרשת האחרון אשר משיט מידי בוקר את ספינת הדייג הקשישה של הקיבוץ אל הימה הרגועה והקרירה. בשעות הבוקר שוררת דממה נעימה על הכינרת, והסירה הקשישה מפלחת את המים ומותירה אחריה גל מתרחב עם שובל של בועות. מנוע הדיזל הקשיש מוסיף כמה קשרים למהירות, ועל הסיפון הזקן יושבים מספר דייגים חסונים, עיניהם נעוצות במשטח המים העצום ובידיהם כוסות זכוכית קטנות ובהן קפה בוץ מריר של בוקר. ספינת הברזל הכבדה עמוסה ברשתות, והזרועות החסונות שמהן משולשלות הרשתות לים מזכירות ידיים של ענק אגדי.

 

 

בימים שלפני מגפת קורונה נהג מנחם לב לארח על סירתו מטיילים סקרנים שהצטרפו אליו ואל צוותו ליום דייג, אלא שאטרקציה זאת בוטלה לפי שעה בגלל המגפה. המטיילים נותרים על המזח, שממנו הם יכולים לראות את ספינת הדייג הקשישה יוצאת וכשהיא שבה, עמוסת שלל רב, ומעליה מרחפת להקת שחפים גדולה שאורבת לכל דג חמקמק.

במעגן של עין גב עוגנות, מיותמות, ספינות טיולים גדולות שעוצבו כמו ספינות עתיקות ושימשו, עד לפרוץ קורונה, כספינות טיולים עבור צליינים נוצרים ששטו מעין גב עד לכפר נחום, שבחוף המערבי. הצליינים חשו – ולו למשך השייט – כאילו הם חוצים את הכנרת כפי שעשו תושבי הסביבה לפני 2,000 שנים, בימי ישו, ובמהלך השייט נהגו לערוך מיסות ולהתפלל. קורונה, שהותירה את התיירים בארצותיהם, סגרה גם עלינו, הישראלים, והמסעדות בסביבה מלאות בנו, במגבלות התו הסגול כמובן.

 

 

טיילת עין גב שולחת שלוחה, על גב שובר הגלים, אל תוך הכנרת, ועליה מספר ספסלים שעליהם אפשר לשבת ולהביט בנוף הנהדר של האגם, ובגלים הרכים שמלטפים את הסלעים. בצל עצי אקליפטוס ענקיים נפתח לאחרונה מחדש אתר לפעילויות של ילדים ומבוגרים, שנקרא 'הנגריה של סבא יוסי', ובו יכולים ילדים מגיל 3 יכולים לבנות יצירות מעץ בתוך משחקייה שבנויה כולה מעץ. בהמשך נבנה לא מכבר גשר חדש, וכמיטב מסורת השנים האחרונות הוא הולך ומתמלא במנעולים של זוגות אוהבים שנועלים מנעול כסמל לאהבתם ומשליכים את המפתח שלו אל מי הכינרת.

 

 

בשעות אחר הצוהריים נופחת הרוח המזרחית בפראות בעצי האקליפטוס הענקיים, וצבעי הקיץ הדהויים של הנוף מתחלפים בצבעי שקיעה רכים, לקול קריאות השחפים. הערב יורד, והצללים גולשים מכיוון העיר טבריה שמדליקה בזה אחר זה את כל אורותיה. אפלה סמיכה מחבקת את מזרח הכנרת ואת מעגן עין גב הקטן, שנעור באותן שעות אל חיי הלילה, עם אורות ומוסיקה.

כך מגיעים: נוסעים מדרום על כביש 90 וממשיכים בצומת צמח לכיוון צפון, אל כביש 92. למגיעים ממערב, נוסעים מכיוון כביש 87 שבצפון מערב הכינרת אל כביש 92 לכיוון צמח.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע, באתר הבית של דובי זכאי

  • Ad
  • Ad
  • Ad
    שינוי גודל פונט
    ניגודיות