Ad

טיול לסופ"ש: אל יערות מנשה

טיול חורפי אל אחד היערות הנטועים הוותיקים ביותר בישראל, על הגבול שבין עמק יזרעאל לרמות מנשה
אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

חורף 2019 מוסיף לתעתע בנו, ולמרבה הצער גם להתאחר, ופרקי הגשם שנוחתים אצלנו הם קצרים מאד אך אלימים וסוערים. בימי גשם יש להימנע מטיולים בערוצי נחלים וסביבתם הקרובה, ואחת האפשרויות הטובות האחרות היא טיול – חלקו רכוב וחלקו רגלי – ביער.

 

 

פארק רמות מנשה משתרע על פני 84,000 דונם בשטח המועצה האזורית מגידו, ובשנת 2011 הוא הוכרז על-ידי ארגון אונסק"ו כ"מרחב ביוספרי רמות מנשה". כיום זהו אחד משני מתחמים כאלה בישראל, ו-686 בלבד ברחבי העולם כולו. הפארק, למעשה, הוא רצף של מספר שטחים שונים וחלקות יער, שברובו נטועים עצים מחטניים ובחלקו יער טבעי של אלון התבור. יש בו שטחי בור, שטחי חקלאות ומרעה, אתרים ארכאולוגיים, נחלים ומעיינות.

מטרת המרחב הביוספרי היא לאזן בין ערכי טבע לבין אזורי מחיה, ובתחום הפארק בנויים מספר ישובים, רובם קיבוצים, שמסייעים למנגנוני הפיקוח, השמירה, האיזון והמחקר, כמו גם לחינוך המבקרים לאהבת הטבע ושמירה עליו.
בחלקו המזרחי ביותר של המרחב, על גבול עמק יזרעאל וממערב ודרומית לקיבוץ משמר העמק, נטוע 'יער משמר העמק', המוכר יותר כ"יער הקיבוצים". היער משתרע על פני כ-45 קילומטרים רבועים כשהוא תחום ממזרח על-ידי כביש 66 – יקנעם-מגידו. כמו רוב שטח רמות מנשה הוא נטוע ברובו על סלעי קירטון – שהם סלעי גיר רכים שמתבלים בקלות יחסית על-ידי זרימת מי הגשמים, ובחלקו האחר נמצאות גבעות בזלתיות.

 

 

בעבר הייתה רמת מנשה כולה מכוסה ביערות אלוני תבור אשר הושמדו על-ידי תושבי האזור, וביתר שאת על-ידי הטורקים בעת מלחמת העולם הראשונה. במחצית השנייה של שנות ה-20 של המאה הקודמת, בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, היה עמק יזרעאל בראש סדר העדיפויות של הגופים המיישבים, שמטרתם הייתה להקים בעמק רצף התיישבותי עברי בין חיפה לבין עפולה ובית שאן. בשנת 1924 רכשה הקרן הקיימת לישראל כ-30 אלף דונם מהכפרים הערביים ליד נהלל, ועליהם הוקמו היישובים שריד, רמת דוד, גבת, כפר ברוך ומשמר העמק.

הורידו כאן את מפת פארק רמות מנשה

הגרעין המקורי של מתיישבי משמר העמק נוסד בשנת 1922 על ידי בני 'השומר הצעיר' מפולין אשר עלו בתקופת העלייה השלישית. חברי הקבוצה עסקו בייבוש ביצות וסלילת כבישים באזור נהלל, לאחר מכן בעפולה, ובשנת 1926 עלו על הקרקע ב'חאן תל שוש' שנמצא ליד כפר ערבי בשם אבו שושא. כבר בסמוך לאחר מכן, בסיוע ובהכוונת קק"ל, החלו בני הקיבוץ לנטוע את יער משמר העמק, אשר נחשב כיום לאחד היערות הנטועים הוותיקים ביותר בישראל.

 

 

במהלך "מאורעות תרפ"ט", באוגוסט 1929, הותקף קיבוץ משמר העמק על ידי המון ערבי מזוין, והבריטים הורו לחבריו להתפנות. למרות הבטחת הבריטים לשמור על הרכוש שרפו הפורעים את האסם, עקרו עצים, גנבו תירס מן השדות וניפצו מצבות בבית הקברות. כשבועיים לאחר מכן שבו חברי הקיבוץ למקום וביצרו אותו, וכעבור מספר חודשים הצטרפו אליהם שאר חברי הגרעין, אשר שהו עד אז בעפולה. בשנים הבאות בנו חברי הקיבוץ את הישוב והפכו אותו, בין השאר, לבסיס לקליטה והכשרה של גרעיני התיישבות נוספים של תנועת השומר הצעיר.
בתקופת 'המרד הערבי הגדול', בשנים 1936-1939, נמצא משמר העמק תחת מתקפות חוזרות ונשנות של ירי והצתות שבהן הוצתו ונשרפו עשרות אלפי עצים, ובשנת 1938 נרצח חבר הקיבוץ, אברהם גולדשלגר, על ידי תושבי הכפר אל-קפרין שארבו לו ולשני חברי קיבוץ עין השופט.

בתחילת מלחמת העצמאות היווה משמר העמק מטרה לכנופיית "צבא ההצלה" של קאוקג'י, אשר התקיף את הקיבוץ בכוח של יותר מגדוד. זאת הייתה פעם ראשונה שבה הופעלו תותחים באותה מלחמה, והפגזת הישוב הפילה חללים מבין מגיני הקיבוץ וגרמה נזק רב למבנים. משורייני "צבא ההגנה" הגיעו עד גדרות המשק, אולם בסיוע אנשי הגדוד הראשון של הפלמ"ח ההתקפות נכשלו.

לאחר קום המדינה הוסיפו בני משמר העמק וקק"ל לנטוע את יערות מנשה, וברבות השנים הוקמו בהם חניונים רבים והוכשרו מסלולי טיול מסודרים ומסומנים. בשטח היער, למרגלותיו הדרומיים של הר גחר, זורם נחל גחר, וכמו שאר ערוצי הוואדיות צומחים לגדותיו עצי ערבה מחודדת ושיחי פטל קדוש.

 

 

בימים אלה, לאחר הגשמים הראשונים, מתחילה צמחיית החורף הירוקה לדחוק את צמחיית הקיץ היבשה ומתחילות כבר פריחות חורף מועטות של נרקיסים, סתווניות וכרכומים. עצי היער – רובם אורנים, אקליפטוסים וברושים אך גם כליל החורש אלות ואלונים – ניערו מעצמם את אבק הקיץ, וכעת הם רעננים וזוהרים בצבעיהם היפים.

גם בתוך משמר העמק, וגם במספר אתרים נוספים סביבו, נמצאו שרידי התיישבות רצופים עוד מתקופת האבן הקדומה ולכל אורך ההיסטוריה המתועדת של ארץ ישראל. המסלול שלנו, שאורכו כעשרה קילומטרים של נסיעה על כביש סלול, עובר לצד מספר אתרים כאלה, ומתפתל ברובו בתוך היער העבות. נקודת היציאה לדרך היא על כביש 6953 שמתפצל מכביש 672 (אליקים-גלעד), מצומת עין השופט אל צומת משמר העמק. כביש זה מסתיים בגבול יער הקיבוצים, בנקודה שבה יש תצפית מרהיבה על עמק יזרעאל וההרים שתוחמים אותו.

 

 

במהלך הנסיעה כדאי לעצור בכל הזדמנות שבה אפשר להחנות את המכונית במקום בטוח ולצאת לטיול רגלי. הדרך חולפת, בין השאר, לצד חורבת ח'לת עת שבה התגלו שרידי ישוב מתקופת האבן, ובין השאר נמצא שם אתר שבו יוצרו כלי צור ללחימה ולחיתוך.

עם הכניסה אל יער משמר העמק אנחנו נמצאים בגובה של כ-300 מטרים מעל פני הים, עצי היער מכוסים בעלווה רכה וירוקה ובין לבין מבצבצים בתי הקיבוצים רמת השופט ועין השופט. בין עצי היער נחבאים מבנים, חלקם מתוחזקים ואחרים מטים ליפול – של ג'וערה. זה היה אחד מבסיסי האימונים הראשונים של ההגנה, ולאחר מכן – במשך עשרות שנים – של צה"ל בראשית דרכו ושל הגדנ"ע. כיום מתקיים באתר הזה מוזיאון ההגנה (אך יש לתאם מראש את הביקור בו). הכביש מסתיים בסמוך ל'גבעת קאת', שעליה, לצד אתר הנצחה מרשים לבני הקיבוצים שנפלו במלחמות ישראל, נטוע עץ אורך גבה קומה ולצידו שולחן פיקניק.

 

 

כך מגיעים: נוסעים על כביש 70 ופונים מזרחה בצומת אליקים אל כביש 672 (אליקים – גלעד). בצומת 'עין השופט' פונים שמאלה אל כביש 6953 (עין השופט – משמר העמק), וכעבור כקילומטר וחצי מתחילת הירידה פונים ימינה לפי השילוט "יער הקיבוצים" (סימון כביש ירוק).

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

  • Ad
  • Ad
  • Ad
  • Ad