נחל הירקון מתפתל לאורך כ-27 קילומטרים ממרגלות הרי יהודה, בראש העין, ועד לשפך המלאכותי שלו לים התיכון, בשטח העיר תל-אביב. עד לשנות ה-30 של המאה הקודמת הייתה בירקון ספיקת המים הגבוהה ביותר מבין כל נחלי החוף בארץ והוא היה שני רק לנהר הירדן, והזרם החזק שלו נוצל היטב (אגב, כבר מן התקופה הרומית) להנעת טחנות רבות לטחינת חיטה לקמח.
בשנות ה-30 של המאה הקודמת, כאשר מהנדסי המים של שלטונות המנדט הבריטי נדרשו לספק מים לירושלים, הם בחרו להעלות אותם ממעיינות ראש העין. כך החלה פגיעת האדם בנחל. אבל ההשמדה המשמעותית של הנחל הקצר והשוצף הזה, רק 15 קילומטרים אורכו בקו אווירי, החלה עם חנוכת מפעל המים 'קו ירקון-נגב' ששאב את רוב מי המעיינות כדי להשקות בהם את הישובים החדשים ואת שדות הנגב.
השמדת הטבע והחי לא נבעה רק מייבוש הנחל אלא גם מהפיכתו לשילוב אומלל של מזבלה וביב שופכין: אל התוואי הוזרמו מי ביוב של ישובים רבים מצפון ומדרום לירקון כמו גם שפכים תעשייתיים, ולתוכו הושלכו פסולת בניין, שרידי מכוניות וכל דבר שאנשים רצו שיאבד ולא יימצא לעולם.
כך, בשנותה-60, הכרתי אני את הירקון כילד תל-אביבי: ערוץ מסתורי, אפוף לאורך חלקים שלו בצמחיה סבוכה שבתוכה שוטטו חיות בר, ומדיף בושם דוחה.
תורה שנלמדת בדם
בסוף שנות ה-80, הרבה לאחר שרוב החי והצומח המקוריים של הנחל נכחדו, הוקמה רשות נחל הירקון והחלה לפנות את הפסולת ולשקם את הנחל במקביל להזרמת כמויות לא גדולות של מים לאפיק. אלא שהרשות לא הצליחה להתגבר על הזרמת השפכים והחומרים הרעילים.
כמקובל למרבה הצער במקומותינו – "תורות נכתבות בדם" לפני שמבוצע שינוי של ממש. קריאת ההשכמה הציבורית אשר הצילה את נחל הירקון התקבלה בשנת 1997 באסון המכביה. גשר שנבנה ברשלנות מעל המים המזוהמים והרעילים לא עמד בעומס, חברי המשלחת האוסטרלית למשחקי המכביה נפלו למים, ארבעה מהם נהרגו, עשרות נפצעו וחלקם נפגע מן הזיהום.
כעבר מספר שנים החל שיקום יסודי של נחל הירקון, והוא נמשך עד היום. העבודות החלו בחלקו המזרחי, מנחל קנה ועד לאזור שבע טחנות, ובהמשך נבנו אגני טיהור ניסיוניים שבהם נעשה שימוש באמצעים טבעיים לפינוי הרעלים.
'מקורות' הגדילה את כמויות המים שמוזרמים לירקון ומספר מיני דגים הושבו אליו כדי לקיים מערכת אקולוגית טבעית, וגופי הגנת הסביבה – בהם ארגונים אזרחיים – פועלים כנגד רשויות וחברות שמתרשלות ומזרימות מידי פעם שפכים כתוצאה מתקלות. נחל הירקון נחשב כיום לנקי והוא שוקק חיים, אבל עדיין הוא לא מספיק נקי ובטוח לשחייה.
טיול הסופ"ש שלנו קצר, רגוע ומרגיע: בין רחוב בני דן שבצפון מזרח תל-אביב ועד ל'שבע טחנות', לאורך פארק עירוני מושקע ונעים שנבנה בצמוד לנחל הירקון. הטיול מתחיל במשימה התל-אביבית הקלאסית של למצוא מקום חניה…
עיריית תל-אביב הכשירה רשת שבילים מסודרת לאורך הערוץ החל בחלקו המערבי של הנחל ועד לפאתי העיר בני ברק. לאורך האפיק כולו נמתחו שבילי הליכה נוחים ומונגשים לכל, שבילי אופניים, ויש עשרות מקומות לעצירה, מנוחה ופיקניק.
אגב, אם כבר הזכרנו את החלק המערבי ביותר של הנחל לא מיותר לציין שאפיקו המקורי של הירקון נמצא דרומה למיקום השפך הנוכחי שלו והיה פחות או יותר בהמשך לשדרות רוקח. האפיק הוטה צפונה כאשר נבנתה תחנת הכוח 'רידינג', וזו מזרימה לתוכו את מי הקירור שלה. כך, ארבעת הקילומטרים המערביים ביותר של הירקון מלאים למעשה במי ים מלוחים.
כעבור מהלך הליכה קצר מזרחה מרחוב בני דן מגיעים אל נקודת המפגש שבה נשפך נחל איילון אל תוך הירקון. מקום זה נקרא 'ראש ציפור' והוא מכוסה במכלול גשרים לכבישים ומסילות ברזל. על קירות אחד הגשרים תלויים צילומים גדולים של 'נאמיני הפארק' – גברים ונשים אשר פוקדים את הפארק לפעילויות פנאי ונופש ועיריית תל אביב מצאה לנכון לתת להם מקום של כבוד.
לאורך המסלול הוקמו מתקני ספורט ומתקני שעשועים לילדים כך שאפשר לשלב פעילויות פנאי עם הילדים, רכיבת אופניים, ספורט או פיקניק משפחתי, ויש גם אפשרות לשכור אופניים חשמליים או כלי רכב חשמליים קטנים.
בהמשך מגיעים אל אתר 'שבע טחנות' שגם הוא שוקם בשנים האחרונות במקביל לחפירות הצלה ארכיאולוגיות שבוצעו בו. כעת ניצב מבנה חדש עם שילוט והסברים על ההיסטוריה החקלאית / תעשייתית של האתר, והוא מונגש למוגבלי תנועה.
מכאן אפשר לחזור מערבה ואף להמשיך – ככל שיש זמן וכוח – עד לשפך הירקון שגם הוא חודש בשנים האחרונות והפך למקום בילוי נעים. אפשר, כמאמר השיר, לשכור סירה ולשוט בירקון, ליהנות מטיול עם הילדים ועם הכלב, לרכוב על אופניים, לרוץ, או סתם "לפתוח שולחן" וליהנות מן השלווה כמעט מבלי לשים לב לכאוס העירוני.
כך מגיעים: ב'וויז': פארק הירקון. אפשר להתחיל מתחנת הדלק 'פז' שעל דרך נמיר ולצאת מזרחה, או דווקא לכיוון מערב.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
