Ad

למה הפכה הבקשה לאסור נהגים לשגרתית?

אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

יותר ויותר נהגים נורמטיביים שהיו מעורבים בתאונת דרכים, מוצאים את עצמם ניצבים מול דרישת התביעה להטיל עליהם מאסר בפועל. למה זה קורה? מקרה של נהג אמבולנס, שהתביעה ערערה על החלטת בית משפט להימנע מלגזור עליו עונש מאסר, מלמד על מדיניות לקויה ובלתי ראויה

בחודש אוקטובר 2013 הרשיע בית המשפט לתעבורה בירושלים נהג אמבולנס בגרימת תאונת דרכים, לאחר שזה חצה צומת באור אדום והתנגש במכונית. כתוצאה מההתנגשות נפגע נהג המכונית, ונזקק לשיקום ארוך.

בטיעונים לעונש בבית המשפט לתעבורה, ביקשה התביעה להשית על נהג האמבולנס מאסר בפועל – בקשה תמוהה, שכן בית המשפט קבע שהרשלנות הייתה קלה יחסית, וכי התאונה נגרמה בגלל שהנהג הסיט את מבטו מהכביש כדי להפעיל את מערכת הכריזה ולענות לקריאת חירום. בגלל קביעה זו, וגם בגלל שיקולים ערכיים ונסיבותיו האישיות של הנהג, דחה השופט אברהם טננבוים את טיעוני התביעה. בינואר האחרון גזר השופט את דינו של הנהג: רישיונו נפסל לשנתיים, והוא חויב בתשלום קנס בסך 10,000 שקלים.

גזר הדין של השופט טננבוים התקבל בתביעה במורת רוח, וזו מיהרה להגיש ערעור נגד קולת העונש שהוטל על נהג האמבולנס. "בית המשפט טעה כשהקל בדינו (של נהג האמבולנס, ש.ה), תוך התחשבות בכך שמדובר ברכב ביטחון בנסיעת חירום", טענה התביעה, "המעבר באור אדום לא נבע מהנסיעה, אלא מהתנהגות רשלנית הקשורה להסטת המבט למערכת הכריזה בעת שהתקרב לצומת מרומזר… מתחייבת ענישה מחמירה, המגיעה כדי הטלת מאסר בפועל".

"טעויות שיכולות לקרות לכל אחד"
לא נמצא מי שיחלוק על כך שטעותו של נהג האמבולנס גרמה כאב וסבל לנהג שנפגע. אולם, הדרישה להטיל עונש מאסר בפועל על נהג בגין חציית צומת באור אדום היא לכל הפחות בעייתית, במיוחד כאשר לביצוע העבירה לא נלוו נסיבות מחמירות – כמו למשל נהיגה בשכרות או רשלנות חמורה.

עמד על כך השופט טננבוים: "תאונות דרכים הן תוצאה של טעויות שיכולות לקרות לכל אחד ואחת. איש איננו חסין לגמרי מטעויות… אין נהג או נהגת בארץ שלא יחטאו, אלא שלעתים – לצערנו – השגיאה נעשית במקום ובזמן המאוד לא נכונים והתוצאה בהתאם. ועל השילוב של הטעות עם נסיבות אחרות, אין שליטה לאיש".

הנקודה שמעלה השופט טננבוים מוכרת היטב למי שעוסקים בבטיחות ובמשפט תעבורתי: מרבית הנהגים שמעורבים בתאונות הם אזרחים נורמטיביים, וגרימת התאונה היא לרוב תוצאת טעות רגעית ובלתי מכוונת. הטלת עונש מאסר בפועל על מי שטעה רק לרגע לא תשרת כל מטרה ציבורית: אין בה הרתעה כלפי המבצע עצמו או כלפי כלל הציבור, שכן טעויות הן מטבען אקראיות ובלתי-רצוניות. בנוסף, כליאתו של מי שרק טעה היא בלתי-מידתית בכל הנוגע למידת האשמה.

גם בעניין זה התבטא השופט טננבוים: "ככלל, אין מקום בעבירות רשלנות מסוג זה להטיל מאסר בפועל. לא ברור שמאסר בפועל הוא עונש הולם מוסרית, ולא ברור כי הוא יעיל להרתעה מבחינה תועלתנית". לכן, לא ברורה התעקשות התביעה להטיל על נהג האמבולנס עונש של מאסר בפועל, כאשר גם בנסיבות רגילות – ומבלי להתחשב בכך שטעותו נגרמה כתוצאה ממענה לקריאת חירום – לא היה מקום להטלת עונש שכזה.

אלא שהדרישה לאסור את נהג האמבולנס לא הייתה חריגה. ושוב, מעיד על כך השופט טננבוים: "בית משפט זה קיבל לאחרונה בקשות רבות, ולטעמי רבות מדי, מהתביעה לגזור עונשי מאסר על מגוון רב של מקרים… התביעה החליטה להחמיר את מדיניותה, ולכן היא טוענת למאסר בדרך של שיגרה בתיקים רבים ושונים".

מה יש לתביעה לחפש בכלא?
מי שמבקש להבין מאין מגיעה הלהיטות של התביעה לאסור נהגים נורמטיביים, מוזמן להרחיק עד דצמבר 2011, אז הוחלט – כחלק מאמץ בין-משרדי – לדרוש מבתי המשפט לגזור עונשים מחמירים. כחלק מרפורמת אכיפה של עבירות תנועה, פרקליטות המדינה והמשרד לביטחון פנים גיבשו שורת צעדים, שכללה בין השאר הגשת בקשות לעונשי מאסר בפועל בשורה של עבירות שהוגדרו חמורות.

אפשר וראוי להטיל ספק בנכונות הגישה שמבקשת להחמיר בעונשיהם של נהגים נורמטיביים. מומחי משפט ובטיחות טוענים כבר שנים רבות כי החמרת הענישה אינה תורמת לשיפור הבטיחות, אלא (לכל היותר) מספקת את דרישת הציבור לענישה מחמירה – דרישה שמקורה בהנחה בלתי-מבוססת, לפיה הענישה כיום היא מקלה.

בכל הנוגע לעונשי מאסר, הגישה של התביעה אינה רק בעייתית – היא גם בלתי ראויה. שלילת החירות מאזרח נורמטיבי בגין טעות רגעית, שאין בה משום רשלנות חמורה במיוחד, היא ענישה בלתי-מידתית באופן קיצוני. אחד מעקרונות היסוד של המשפט הפלילי הוא ענישה מידתית – ענישה שמשקפת גמול צודק לאשמתו של הפרט. האם שלילת חירותו של נהג שטעה בתום-לב היא גמול צודק? לפני שעונים על שאלה זו, ראוי לחזור לדברים שאמר השופט טננבוים: "גם התובע, גם הסנגור, וגם בית המשפט אינם יכולים לומר כי הם חפים מכל טעות נהיגה, ומעולם לא שגו בנהיגתם".

אמנם יתכנו מקרים שבהם לא ימנע בית המשפט מהטלת עונש חמור על נהג שטעה בתום-לב – למשל, כאשר בהתנהגותו נטל סיכון בלתי-סביר, ובכך גרם לתאונה קשה או קטלנית. אלא שנהגים נורמטיביים אינם נוטים ליטול סיכונים בלתי סבירים, ולכן אין זה סייג שכיח לכלל אותו ניסח השופט טננבוים: "אין מקום בדרך כלל, בעבירות רשלנות מסוג זה (רשלנות קלה יחסית, ש.ה), להטיל מאסר בפועל".

ומה עלה בגורל נהג האמבולנס?
לפני כשבוע, הגיע אל סיומו הליך הערעור בעניינו של נהג האמבולנס. השופט ארנון דראל דחה את בקשת התביעה להטיל על הנהג מאסר בפועל, תוך שהוא קובע ש"מדיניות הענישה… אינה תומכת במתחם הענישה שהמערערת (התביעה) טוענת לו – מאסר בפועל".

למעשה, השופט דראל אף החליט להקל בעונשו של הנהג, וקיצר משמעותית את משך פסילת הרישיון – משנתיים לשמונה חודשים. להחלטה זו קדמה קביעה שנהג המכונית שנפגע חצה את הצומת כאשר האור ברמזור היה כתום: "מאחר שלא ניתן לצאת מנקודת הנחה שהמשיב (נהג האמבולנס) הוא האשם הבלעדי, יש לתקן את מתחם הענישה כך שייתן ביטוי גם לכך".

בהמשך גם ציין השופט דראל שאין להתעלם מכך שנהג האמבולנס "נהג אמנם בחוסר זהירות, אך מתוך מטרה לסייע להצלת חיים במסגרת תפקידו… (ו)יש לתת משקל משמעותי (גם) להתנהגותו החיובית ולתרומתו לחברה".

  • Ad
  • Ad
  • עוד באתר

    Ad
    שינוי גודל פונט
    ניגודיות