Ad

הביקוש העולמי לקרוואנים זינק בגלל קורונה. ישראל מפגרת גם בתחום זה.

הרגלי הקניות בעולם השתנו מאד בגלל מגפת קורונה, ואחד התחומים המעניינים בהקשר המוטורי הוא בתים על גלגלים. ממשלות ישראל לא מצליחות לממש החלטת ממשלה שהתקבלה כבר לפני 12 שנים, למרות אינספור הודעות לעיתונות.
אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

מגפת קורונה השפיעה על רוב תושבי כדור הארץ החל בשלהי 2019 ועד היום, ומעבר לקורבנות הישירים ולפגיעה האנושה בעסקי התיירות, התעופה, המסעדנות והבידור – היא שינתה במידה רבה גם את הרגלי הצריכה ואפילו את סוגי המוצרים שנרכשים. בין השאר, כפי שמדווחת השבוע סוכנות הידיעות 'בלומברג', הדוחות הכספיים לרבעון הרביעי שפורסמו זה עתה בארה"ב מצביעים על זינוק בביקוש לחומרי ניקוי וחיטוי, מגבונים, שואבי אבק רובוטיים, צעצועים לילדים, ריהוט ביתי ועוד.

 

 

 

משקי הבית – בישראל כמו בארה"ב – משתמשים לצורך רכישות אלה בתקציבים שבעבר שימשו לבילוי, נסיעות וחופשות משפחתיות, אבל יש גבול למשך הזמן שבני אדם יכולים לבלות בין קירות הבית. גם מי שנאלץ, או מעדיף, להימנע מנסיעות, מסעדות וטיסות מחפש דרכים יצירתיות להימצא בחוץ מבלי להסתכן בהדבקה. במקביל, המצב הכלכלי הקשה שאליו נקלעו רבים מבין מי שעבודתם נפגעה מאלץ אותם לחפש פתרונות דיור פחות יקרים.

אחד התחומים שזכו במהלך 2020 לעדנה ברוב מדינות העולם המערבי – אבל עדיין לא בישראל – הוא תעשיית הקרוואנים – "בתים על גלגלים" – אשר מאפשרים ליחידים ומשפחות לצאת לאוויר החופשי ובה בשעה להישאר בבית. דוגמא אחת להיקף התופעה הזאת היא זינוק של כ-40% במכירות של יצרנית הקרוואנים האמריקנית 'ווינבגו' בתקופה שבין יוני לאוגוסט השנה, וגם יצרניות אחרות מדווחות על נסיקה במכירות.

בארצות הברית, השוק הגדול והשוקק ביותר לכל סוגי הקרוואנים בעולם, פורסמו בחודשים האחרונים עשרות (!) סקרי דעת קהל ו"מחקרים" שונים שבחנו את עמדות הציבור ואת הכוונות בנוגע לרכישה, השכרה ושימוש בקרוואנים, אבל מכיוון שרובם בוצעו על-ידי או עבור גופים בעלי עניין נחסוך מכם את הפירוט המדויק שלהם. התמונה הכללית שעולה, עם זאת, היא שכל יצרני הקרוואנים ומפעילי החניונים מדווחים על זינוק בביקוש, בהתעניינות, וגם במכירות, בשעה שרוב הנשאלים – ובהם גם מי שמעולם לא חוו את החוויה של תיירות קרוואנים – מביעים עניין רב ומעריכים שזאת תהיה דרך הנסיעה והבילוי הבטוחה ביותר עבורם בעתיד הנראה לעין.

ענף הקרוואנים נמצא כעת במוקד העניין לא רק עבור מי שמבקשים להתאוורר או לצאת לחופשה, אלא גם עבור פלח חדש לגמרי של נוודים שמתפתח בשנים האחרונות בזכות הכיסוי הרחב של רשתות סלולריות ושיפור האפשרויות לעבודה מרחוק: אלה נקראים "נוודים דיגיטליים" – והכוונה לכל מי שיכול "לדחוס" את עבודתו לתוך מחשב נייד ותיק נסיעות. מגפת קורונה אילצה מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם לעבוד מרחוק, וזה הוכיח גם למי שבעבר היו נעולים על הרגלי עבודה משרדית שהם יכולים לעבוד מן הבית, ואם כבר מן הבית – מדוע לא לעבוד מתוך בית על גלגלים?

במקביל, עוד לפני קורונה חיו בעולם מיליוני בני אדם בבתים ארעיים – חלקם מבחירה ורובם מתוך אילוץ, וככל שהמשבר הכלכלי בעולם מעמיק – יותר ויותר אנשים נאלצים לצמצם את הוצאות הדיור שלהם ולעבור להתגורר בקרוואנים כדיור ארעי.

 

 

אם כן, תעשיית הקרוואנים, באופן מאד כללי, נחלקת ליצרנים ממוסדים ופרטיים של כלים ייעודיים והסבות, למי שמפעילים חניונים ואתרי אירוח וחניה, ולגורמים שונים שמספקים מגוון רחב של שירותים – החל מבניה ואביזרים, דרך תחזוקה וביטוח וכלה בתיווך ומכירות. לקוחות, מצד שני, נחלקים לתיירים ומשתמשים מזדמנים, בעלי קרוואנים שמשתמשים בהם למטרות פנאי ונופש, ובעלים או שוכרים של קרוואנים למגורים (עם או ללא גלגלים).

שינוי בהרגלי הצריכה

רגע לפני פרוץ המגפה, לפני כשנה, פרסמה חברת המחקר Arizton Advisory and Intelligence את אחד הדוחות היותר מעמיקים אודות תעשיית הקרוואנים העולמית, וכבר אז הסתבר שצפוי גידול כלל עולמי בביקוש ובהיצע לקרוואנים בחמש השנים שבין 2020 ל-2025.
מחברי הדו"ח העריכו ששוק רכבי הפנאי העולמי יגיע עוד השנה להיקף של 42 מיליארד דולר והוא צפוי לגדול בגלל ביקוש גובר לפעילויות קמפינג ובילוי בחיק הטבע.

בארה"ב, למשל, כ-11% ממשקי הבית מחזיקים או משתמשים בקרוואנים, נתון שנמצא בצמיחה קבועה לאורך העשור האחרון, ואשר הצמיח גם שוק גדל והולך של אפשרויות השכרה וחניונים. מספר הקרוואנים בבעלות פרטית בארה"ב לבדה נאמד בכ-9 מיליון (!), ואילו יותר ממיליון אמריקנים מתגוררים בקרוואנים באופן קבוע בחניונים מוסדרים (ובנוסף להם ישנם רבים שחיים במקומות לא מוסדרים).

 

 

בראיה קדימה, גם בלי קשר לתאוצת הקורונה, מצאו עורכי המחקר שבין הגורמים לצמיחת שוק רכבי הפנאי בשנים הבאות נמנים הגידול בהיצע שירותי ההשכרה, התפתחות "טכנולוגיה חכמה ואוטונומית", גידול בביקוש ל"קמפינג חווייתי", והתפתחות ההיצע והיכולות של רכבי הפנאי עצמם. המחקר מבחין בין השוק הצפון אמריקני, שם נפוצים יותר רכבי פנאי נגררים לצד רכבי פנאי אחודים גדולים במיוחד, לעומת השוק האירופאי שבו נפוצים בעיקר רכבי פנאי אחודים (קרוואנים) בגודל בינוני. בראיה עולמית, כלים קטנים ובינוניים מהווים, ויוסיפו להוות, את נתח הארי של המכירות והעניין בשוק.

אחת המגמות הבולטות בעולם היא מעבר ממודל של בעלות לשימוש, ואת זה מייחסים החוקרים מצד אחד לגידול ההיצע ומספר החברות שמתפעלות שירותי השכרה ומצד שני לשכלול השירותים הדיגיטליים שהופכים את תהליך הבחירה והתפעול לקלים יותר.

 

 

ומה אצלנו?

מדינת ישראל – בעיקר בגלל המרחבים המוגבלים אצלנו וגם בגלל מיסוי גבוה על כלי רכב – מעולם לא השכילה לפתח תיירות קרוואנים, אבל ייתכן שכמו תחומים רבים אחרים בחיים שלנו גם זה עשוי להשתנות במהלך הדרמה שמתרגשת עלינו.

יבוא מסחרי של קרוואנים לישראל החל באופן מסודר פחות או יותר רק בחמש השנים האחרונות, לאחר שמשרד התחבורה שלנו הסיר חלק מן המגבלות הדרקוניות שהוטלו במשך עשרות שנים על סוגים שונים של כלי רכב. בנוסף, בישראל ישנם מספר חברות ואנשים פרטיים שמסבים כלי רכב שונים, או נגררים, לקרוואנים.

האוכלוסייה היחידה בישראל שמקיימת חיי נדודים או מגורי ארעי, במידה רבה ללא כל סוג של פיקוח, היא חלק מן המגזר הבדואי שלא מתגורר בערים ובכפרים. הרושם הכללי הוא שרשויות המדינה לא מסוגלות, או לא מעוניינות, להסדיר שום דבר שקשור באוכלוסייה זאת. אוכלוסייה נוספת שהרשויות מתעלמות ממנה הם מתחמי המגורים של עובדים זרים, שבחלקם שוררים תנאים שמוכרים ממחנות פליטים או פאוולות ברזילאיות, וגם מספר לא מבוטל של "התיישבויות" בשטחי יהודה ושומרון.

לעומת זאת, מי שיציב קרוואן בכל מקום שנכלל בשטחה של רשות מוניציפלית או מקומית כלשהי יגלה מהר מאד שהוא מקיים יחסים טובים יותר או פחות עם מחלקת הפיקוח של אותה רשות, ויסולק לאלתר מן המקום. החריגים היחידים לכלל זה הן שכונות ה"קראווילות" שהוקמו לקליטת מפוני גוש קטיף וחלקן נותרו בשטח הרבה שנים מעבר לתכנון המקורי, ומתחמי מגורים מאולתרים שהוקמו בחיפזון, על ידי נדבנים, בתקופת מלחמת לבנון השנייה.

 

בשנת 2007 בוצעה עבודת מטה של מספר משרדי ממשלה לגיבוש "תוכנית לאומית לעידוד תרבות הפנאי והנופש בחיק הטבע", וזו אומצה והתקבלה כהחלטת ממשלה מספר 3367 בחודש מרץ 2008 במהלך ישיבה חגיגית של ממשלת ישראל בגן הלאומי בית שערים. "ועדת היגוי בין-משרדית", שבה שותפים משרדי ראש הממשלה, הגנת הסביבה, החינוך, התיירות, החקלאות והאוצר, וגם החברה להגנת הטבע, הקרן הקיימת לישראל, מועצת תנועות הנוער, אגודת אכסניות הנוער, רשות העתיקות, עמותות התיירות, אוניברסיטת חיפה, ורשות הטבע והגנים – הוסיפה להתכנס גם לאחר מכן כדי לעסוק בהיבטים שונים של עידוד תרבות נופש ופנאי בחיק הטבע. למרבה הצער, הדבר העיקרי שהשתנה בתחום הזה ב-12 השנים האחרונות הוא התאריך.

 

 

למרות לא מעט הצהרות והודעות לעיתונות של שרי התיירות ב-12 השנים האחרונות (רוחמה אברהם, סטס מיסז'ניקוב, עוזי לנדאו ויריב לוין), נכון לסוף 2020 אין בישראל אף לא חניון קרוואנים מסודר אחד שפתוח באופן חופשי למבקרים כפי שמקובל בשמורות טבע וגנים לאומיים בצפון אמריקה, באירופה ובאוסטרליה, ואין גם אף חניון קרוואנים מסודר שגובה מן האורחים שלו מחירי שהות עממיים.

בישראל פועלים כיום קרוב ל-40 חניוני קרוואנים בתשלום (לא אל כולם אפשר להיכנס עם קרוואן פרטי), ולנוכח העלויות האדירות שהמדינה מטילה עליהם אי אפשר להאשים את רוב המפעילים שלהם על-כך שהם נאלצים לגבות מן האורחים מחירים יקרים, ולפעמים אפילו מופרכים ביחס למקובל בעולם. במקביל פועלים בארץ גם כ-20 חברות ויחידים שמספקים שירותי השכרה ומכירה של קרוואנים וציוד לבעלים ולמטיילים, אם כי נראה שהשכרה בקנה מידה רחב בישראל, כנהוג בעולם, לא יכולה להיות כלכלית בעתיד הנראה לעין.

עקרונית, קרוואן מצויד טוב לא זקוק לחניון מסודר, ולכל הפחות יכול להסתדר לא רע עם כמות סבירה של מים וחשמל למשך כיומיים שלושה. עובדה זאת מנוצלת על-ידי מיליוני משתמשי קרוואנים בכל רחבי העולם גם לטובה – כאשר חונים במקומות סבירים בפארקים ובשטחים פתוחים, אבל גם לרעה – כאשר חונים במקומות ציבוריים ומפריעים לחיי היום יום של תושבים.

 

 

 

כל מי שטייל עם קרוואן בעולם מכיר את שני סוגי המצבים: אזורי תיירות שנכוו מתיירי קרוואנים ודואגים לאכיפה ולהצבת שילוט שאוסר חניה של קרוואנים בשטחם, ולעומת זאת חניונים מוסדרים – חינמיים או עם חיוב כספי סמלי – שהוכשרו במיוחד לצורך זה. במקביל, ברוב המדינות המפותחות בעולם ישנם אתרי קמפינג בתשלום, שבהם מוצעים שירותים ברמות שונות – החל מחיבורים למים, חשמל וביוב וכלה במקלחות ומתקני שירותים, חדרי כביסה וחדרי מועדון.

גם קורונה לטובה

אפשר להניח שאף רשות מקומית בישראל, בוודאי באזורי הביקוש, לא תסכים להקים בשטחה חניון מסודר לקרוואנים עבור מי שמבקשים לעצמם דיור ארעי, למרות שבעת הזאת נראה שנדרשת היערכות ממשלתית דחופה לנוכח המשבר הכלכלי ומשבר הדיור שטרם נמצא לו פתרון גם כעבור עשור.

 

 

זה לא אומר שהממשלה – באמצעות משרד השיכון ורשות מקרקעי ישראל – לא יכולה לקבוע כללים מנחים להקמת מתחמי קרוואנים לדיור ארעי (להבדיל מנופש ופנאי) בתוך כדי מתן פתרונות ותשובות לכל הבעיות שעלולות להיווצר כתוצאה מכך.

במקביל, משרד התיירות, יחד עם אותה ועדה בינמשרדית או בכוחות עצמו, צריך ויכול לקדם תוכנית לאומית אמיתית ומעשית להקמת מספר גדול של חניוני קרוואנים לצורכי תיירות ופנאי ברחבי הארץ, תוך הקפדה על התוצאה הסופית: שמחיר השימוש בחניון יהיה עממי.

פנינו אל דוברות משרד התיירות ושאלנו אותם כמה כסף הושקע בפועל עד היום בתוכניות של המשרד להקמת חניונים עממיים, וכמה כסף הועבר ליזמים בתחום זה? בנוסף, מתוך הנחה שלאנשי משרד התיירות אין מושג, שאלנו גם כמה חניונים עממיים פעילים כרגע בישראל, ומתוכם כמה חניונים פתוחים לחנייה של קרוואנים ניידים? לבסוף שאלנו מה הן התוכניות של משרד התיירות בתחום זה לשנים 2021 ול-2022 מבחינת תקציב ומבחינת יעדים – מספר חניונים או מקומות לינה וחניה.

ממשרד התיירות נמסר בתגובה:

"משרד התיירות הינו משרד כלכלי שיעדו העיקרי הוא הגדלת היקף הפעילות הכלכלית במשק באמצעות עידוד עסקים קטנים וגדולים בתחום התיירות, ובכך לסייע לתעסוקה הן באופן עקיף והן באופן ישיר. בהתאם לאמור, המשרד מוביל מדיניות התורמת לעידוד ענף הקרוואנים, בהתאם למדיניות המשרד בדבר הוזלת מחירי הנופש בישראל וגיוון המוצר התיירותי… המדינה תיהנה מההכנסות, הן ממכירת קרוואנים והן מההכנסות בחניונים. לאור האמור לעיל,  מנכ"ל המשרד המליץ לרשות המיסים להאריך את תוקף הוראת השעה בדבר הפטור ממס הקניה.

עד היום הקצה המשרד מענקים בהיקף של כ-10 מיליוני שקלים להקמת חניוני קמפינג וחניוני קרוואנים. אם יאושר תקציב, המשרד יפרסם גם בשנת 2021 חוזר מנכ"ל לסיוע באמצעות מענקים להקמת אתרי קמפינג וחניוני קרוואנים בהיקף של 3-5 מיליון ש"ח. בנוסף, משרד התיירות הקצה כ-15 מיליוני שקלים להכשרת חניוני קרוואנים נוספים בחניוני לילה ביחיעם, בצת, יהודייה, אכזיב, מעיין חרוד, פארק אשכול, חניון בארות, חי בר יוטבתה, גן השלושה, אשקלון, ירקון, מצדה מערב, חוף חוקוק המחודש, חוף דוגה (מזרח הכנרת), מעיין נון ועוד.

עד היום הוקמו כ-40 חניוני קרוואנים, חלקם חניוני לינת לילה (קמפינג) קיימים, שפתחו שעריהם גם לחניית קרוואנים ומאפשרים לבעליהם ולבעלי העסקים בסביבתם מקור הכנסה נוסף. לדוגמא: חוף דוגה, בצת, יחיעם, פארק ירדן כנרת, שאר ישוב, חוף האון, חוף גופרה, חוקוק המחודש, ק. בית העמק, עין זיוון ועוד. כמו כן, רשויות וערים החלו בתכנון והקמה של חניוני קרוואנים בשלבים שונים (אילת, מועצה אזורית מטה אשר, אגוד ערים כנרת  ועוד). חניונים נוספים נמצאים בשלבי הקמה: גשר להבות הבשן, ק. מעיין ברוך, חוף בצת, מנרה, חאן דרך הבשמים, ספירלה בערבה, קבוץ כרמים ועוד.

בשנה הקרובה יפעל המשרד לבצע את הצעדים הבאים:

  1. להמשיך ולתמוך ביזמים פרטיים המבקשים להקים אתרי קמפינג וחניוני קרוואנים באמצעות מענקים, וכן לסייע להם בהסדרה מול הרשויות.
  2. להמשיך ולקדם את תחום חניוני הלילה והקרוואנים מול קק"ל ורט"ג.
  3. להסדיר בחוק, ביחד עם משרד התחבורה, היכן ומתי מותר לחנות קרוואנים.

 

  • Ad
  • Ad
  • Ad