• Ad
  • האם מאות אלפי נהגים קיבלו דוחות מהירות שגויים בגלל כשל של המערכת?

    מצלמות המהירות שבשימוש המשטרה יכולות להפיק דוחות מהירות או דוחות אור-אדום, אבל כנראה לא יכולות להפיק מאותה מצלמה את שני הסוגים. כך עולה מהנחיות ההתקנה של יצרנית המצלמות, וגם של משטרת ישראל.
    אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים

    רגע לפני שמשטרת ישראל עצמה תכננה להרים ידיים מפרויקט מצלמות המהירות הרשלני שלה, מתגלה לכאורה שאחוז ניכר מדוחות המהירות שחטפו נהגי ישראל מופק במצלמות שהותקנו בניגוד להנחיות היצרן והמשטרה עצמה, ובאופן שעלול לייצר דוחות שווא רבים. התוצאה: דוחות המהירות שמפיקה מערכת א-3 הישראלית מופקים באופן אשר לכל הפחות מעלה ספק סביר שפועל לטובת נאשמים בעבירות מהירות.

     

     

    בשנים האחרונות העסיקו אותנו מצלמות המהירות האלקטרוניות, אשר ידועות גם כפרויקט א-3, בעיקר בשלושה נושאים: שאלת האמינות של המצלמות עצמן, שאלת האמינות של משטרת ישראל, והשאלה החשובה מכל – האם הן תורמות לבטיחות בדרכים או פוגעות בה. בעוד שהנושא הראשון לא הוכרע סופית, המסקנות אודות שני הנושאים האחרים ברורות מאד: משטרת ישראל והמשרד לביטחון הפנים התגלו – בהקשר הזה – כגופים נגועים בתרבות של שקר ורשלנות, ואילו הבטיחות בדרכים נפגעה חד משמעית, בעיקר בגלל התמקדות המשטרה בפרויקט הדגל הזה.

    לפני כשנתיים, בעקבות חשיפות מטלטלות של עו"ד תומר גונן וצוותו במהלך משפט מתוקשר שהתנהל בבית המשפט בעכו, הוקפא השימוש במצלמות המהירות למשך תקופה ארוכה. עו"ד גונן חשף בין השאר שבניגוד לטענת מכון התקנים והמשטרה המצלמות לא עמדו בתקן, בכירה במשטרה הדיחה קצינים ותובעים משטרתיים לשקר בבתי המשפט בעניין זה, ונציגי המשטרה אכן רימו את בתי המשפט. כעבור זמן, בהליך מוזר בפני עצמו, הכשיר היועץ המשפטי לממשלה את השרץ והמצלמות – שגובות מאות מיליוני שקלים מנהגי ישראל – הושבו לפעולה במגבלות שונות. שאלת האמינות שלהן, אגב, מעולם לא הוכרעה סופית.

    כעת אנחנו מדווחים כאן לראשונה על בעיה חדשה שטרם הועלתה עד כה: מסתבר שמצלמות מהירות אשר מותקנות בצמתים – ואלה רוב מצלמות המהירות בישראל – נועדו לתעד מעבר באור אדום אבל לא נועדו וככל הנראה לא יכולות לתעד עבירות מהירות ברמת הודאות שנדרשת במשפט פלילי. על פניו מדובר במחדל דרמטי של משטרת ישראל, אשר בגלל חוסר תשומת לב – או בגלל התעלמות מכוונת – אוכפת מהירות באמצעות מערכת שלא נועדה ולא מסוגלת לעשות זאת.

     

     

    המשמעות המעשית היא שעשרות אלפי נהגים שכנגדם עומדים כרגע אישומים בעבירות מהירות יכולים לדרוש ביטול של ההאשמות כלפיהם, ומה שחמור יותר – ייתכן שמאות אלפי נהגים שהורשעו בעבר, שילמו קנסות ואף ספגו שלילות רישיון – הואשמו על לא עוול בכפם.
    למען הסר ספק, לא מדובר בבעיה שולית אלא בנתח הארי של פרויקט אכיפת המהירות של משטרת ישראל. כפי שעולה מן הסיקור המתמשך של דניאל פטרי ("מיצו") באתר 'מיצו בדרכים', מתוך 207 עמדות המצלמה שהותקנו עד היום בישראל רק 84 מותקנות לצד נתיבי כבישים, ואילו 123 עמדות שאוכפות מהירות מותקנות בצמתים. אגב, חשוב לשים לב שלא כל העמדות "מאוישות" במצלמות: משטרת ישראל מניידת מצלמות בין העמדות השונות, ולנוכח הביקורת הציבורית שהיא ספגה בשלוש השנים האחרונות נראה שהיא מתאמצת להוכיח (ללא הצלחה, אגב) את תרומתו של פרויקט א-3 לצמצום הקטל בכבישים. כפועל יוצא – רוב דוחות המהירות שמונפקים בימינו לנהגים מופקים במצלמות שמוצבות בצמתים, כלומר בדרך שלא נועדה, וככל הנראה גם לא מסוגלת, למדוד מהירות לצורך הרשעה בבית משפט.

    אותה מצלמה, ארבעה יישומים

    עניינים חוזיים, חלקם לא ברורים, גרמו לכך שמדינת ישראל מתקינה מצלמות יקרות מתוצרת חברת 'גאטסומטר' ההולנדית למספר יישומים שונים: אכיפת מהירות לצד קטעי דרך ישרים, אכיפת מעבר באור אדום ברמזור בצמתים, אכיפת נסיעת כלי רכב לא מורשים בנתיבי תחבורה ציבורית, ואכיפת כלי רכב שמתפרצים אל מפגשי מסילת רכבת וכביש.

    מצלמות המהירות נקראות GatsoMeter GTC GS11, והן מותקנות בארץ על-ידי חברת מלם-תים. למצלמות אלה יש מספר סוגי גלאים, מנגנוני הפעלה, שבהם נעשה שימוש בעולם, למשל חיישן רדאר או חיישני לייזר, אבל השיטה שנבחרה לשימוש בישראל היא עם החיישנים הבסיסיים ביותר שמסופקים עם המערכת הזאת: חיישני "לולאות" שמוטמנים בתוך האספלט וחשים את כלי הרכב שעוברים מעליהם. בשיטת "הלולאות" מחושבת מהירות הנסיעה של כלי הרכב לפי משך הזמן שחולף מאז שרכב חולף מעל ל"לולאה" הראשונה ועד שהוא חולף מעל הלולאה השנייה. תיאורטית, היות שהמרחק בין הלולאות ידוע, לא אמורה להיות בעיה לחשב את המהירות כפונקציה של משך הזמן.

    עם זאת, יודגש שבשיטה זאת – שהיא הפחות מדויקת ויותר חשופה לבלאי, תקלות וטעויות, כמעט ולא נעשה שימוש במדינות מתקדמות בעולם, וברוב מדינות אירופה נעשה שימוש בחיישנים אחרים. הסיבה לכך היא שגלאי "לולאה" פועלים על בסיס השראה חשמלית שנוצרת בהם כאשר חולפת מעליהם מסה של מתכת, כמו כלי רכב, והאלגוריתמיקה של פיענוח אותות שנשלחים מן החיישנים וניקוי "רעשים" שנויה במחלוקת – כפי שהסתבר בחוות דעתו של המהנדס טוביה סגל במשפט בעכו.

     

    מצלמת מהירות בדרום תל-אביב

     

    אחת הבעיות בשיטת הלולאות היא שכאשר הן מותקנת בכביש עם מספר נתיבים ושני כלי רכב נוסעים בסמוך – מסת המתכת של כל רכב יוצרת השראה חשמלית גם על החיישנים בנתיבים הסמוכים. בנוסף, האותות מולכים דרך חוטי חשמל אל המערכת, ומעבר של אות בצמת חוטים אחת עלול להשפיע על צמה של לולאה אחרת. כתוצאה מכך – אם שני כלי רכב נוסעים במהירויות חוקיות למהדרין עלול להיווצר מצב שבו חיישן יחוש את הרכב הראשון ומיד לאחר מכן את הרכב האחר, במקום שהחלק השני של אותו חיישן יחוש את הרכב הראשון. במצב כזה, שתי מכוניות שנוסעות במהירות של 80 קמ"ש, למשל, עלולות לייצר במערכת קריאה של 90 או 100 קמ"ש, או כל מהירות אחרת.

     

     

     

    כדי לפתור את בעיית ההשראה "הזולגת" בין נתיבים קובעות הוראות ההפעלה של יצרנית המצלמות, וגם של משטרת ישראל, שהלולאות בנתיבים השונים יותקנו בדירוג, כלומר שבנתיב השני יותקן סט הלולאות מעט יותר קדימה מאשר בנתיב הראשון, וכך הלאה. מדובר בשיטת התקנה יקרה מאד ומורכבת, מכיוון שנדרשת "חציבת" ארבע תעלות לכל לולאה, כפול מספר הנתיבים, וגם מבחינת יכולת הצילום של המצלמה קיים קושי שצריך להתגבר עליו. עם זאת מדובר בפשרה הכרחית, וכך היא אכן מבוצעת בכל קטעי הכביש הישרים בישראל.

    שימוש באותה מצלמה ובאותם חיישנים כדי לתעד מעבר באור אדום הרבה יותר פשוט: לולאות ההשראה מזהות מסה שעברה מעליהן ושולחות אותות ל"מוח" של המערכת. אם באותו רגע הרמזור באותו כיוון נסיעה בצומת אדום – המצלמה מצלמת גם את המכונית וגם את הרמזור, ותיעוד העבירה ברור לעין. אלא שכדי לתעד עבירת אור אדום אי אפשר להתקין את הלולאות בדירוג, שהרי הן חייבות להיות מונחות במקביל לקו העצירה.

    האם במשטרת ישראל ידעו והתעלמו?

    עיון בפרסומים רשמיים של חברת גאטסו, יצרנית המצלמות, מעלה שהיא לא מתכוונת שמצלמות רמזור ישמשו גם כמצלמות מהירות. במנשר פרסומי של החברה נכתב, למשל, שמצלמה יכולה לשמש לאכיפת מהירות או לאכיפת רמזור, ולא "גם וגם". לו הייתה אפשרות להשתמש במצלמה לשני היישומים במקביל, כפי שנעשה בישראל, הייתה יצרנית המערכת מדגישה את זה בפרסומיה כיתרון של המערכת, ולא זה המצב.

     

     

    מסמך מרתק אחר שחשוב לעניין זה פורסם על ידי "מועצת מפקדי המשטרה הארצית" הבריטית, NPCC, שהוא גוף לאומי שמחבר ומתאם בין כל המשטרות המקומיות במטרה לסייע להן לתאם פעולות, להחליף ביניהן מידע, לפתח חשיבה אסטרטגית ולקיים עבודה משותפת עם סוכנויות בינלאומיות למאבק בפשיעה. בין השאר עוסק הגוף הזה גם במאבק בטרור בינלאומי וגם בניהול המידע והטכנולוגיה שבה נעשה שימוש על-ידי כוחות השיטור. אגב, מעניין להדגיש שאחת המשימות שהגוף הבריטי הזה חרט על דגלו היא "הגברת האמון והתמיכה של הציבור בפעולות המשטרה", וזה מתקשר אחד לאחד עם המסמך שכותרתו "מדריך לשימוש תפעולי של טכנולוגיות לגילוי עבירת מהירות ואור אדום". במסמך שמחזיק 47 עמודים משקפת המשטרה לאזרחי הממלכה הבריטית את כל המערכות שבהן נעשה שימוש לצרכי אכיפת עבירות מהירות, את הטכנולוגיות שנבחרו ואת השיקולים לבחירתן, וגם את מתארי השימוש בכל מערכת.

    בהתייחס למצלמות לאכיפת מהירות, אור אדום ותיעוד עבירות אי עצירה בתמרור עצור נכתב במפורש ש:"when operating in red-light mode, the device is not simultaneously operating as a speed camera. Therefore, a prosecution for speeding cannot be based solely-on this measurement  ("כאשר (המצלמה) מופעלת במצב הפעלה של אור אדום, המכשיר לא פועל במקביל כמצלמת מהירות. לפיכך, לא ניתן לבסס תביעה בגין מהירות מופרזת על סמך מדידה זו בלבד").

     

     

    גם לפי הנחיות ההפעלה של משטרת ישראל, כפי שהן באות לידי ביטוי במצגת של המשטרה, נכתב בפירוש שבהתקנת מצלמות מהירות בישראל, כאשר אלה מוצבות בנתיב נסיעה שאינו צומת, "הגלאים פרוסים על פני הנתיבים במדורג". מכך נובע שגם אנשי המשטרה, שלא לדבר על חברת מלמ-תים שהתקינה את מערכות האכיפה האלה בישראל – מכירים את הנחיות היצרן וצריך לקוות שגם מבינים אותן ואת הרציונל שמאחוריהן.

    שאלת מאות מיליוני השקלים היא האם אנשי מלם-תים ואנשי משטרת ישראל מודעים להנחיות יצרנית המצלמות ומדוע משתמשת משטרת ישראל במצלמות רמזור לאכיפת מהירות למרות שהגלאים שלהן מותקנים בניגוד להנחיות ההתקנה של המשטרה עצמה.
    לקראת פרסום כתבה זאת פנינו אל משטרת ישראל ואל חברת מלם-תים עם תיאור העובדות שמובאות כאן ושאלנו אם ייתכן שהמשטרה וחברת מלם תים לא מודעות להוראות ההתקנה של יצרנית הציוד? עוד שאלנו כיצד ייתכן שפרויקט א-3 הותקן ומופעל מאז תחילתו ועד היום בניגוד להנחיות יצרנית הציוד?

     

    מתוך מצגת של משטרת ישראל

     

     

    תגובת אגף התנועה במשטרת ישראל: "בניגוד לנטען לא קיימת כל בעיה בהתקנת המערכת וניתן לאכוף עבירות רמזור אדום ועבירות מהירות בצומת באמצעות מערכת המצלמות א3, הפועלות במדינת ישראל בהתאם להוראות היצרן ועפ"י הנהלים שנקבעו".

    אגב, המידע שנחשף כאן נשלח גם אל משטרת ישראל, מבקר המדינה, וגם אל 'נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות', השופט דוד רוזן, מי שכתב דוח חריף ביותר אודות ההתנהלות המשטרתית בנושא מצלמות המהירות. בשלב זה טרם התקבלו תשובות מאף גורם רשמי (למעט תגובת הדוברות המשטרתית, כאמור).

    את תגובת מלם-תים נפרסם אם וכאשר נקבל אותה.

    קיבלתם לאחרונה דוח מהירות ממצלמה בצומת? כתבו אלינו ל-editor.thecar@gmail.com

  • Ad
  • Ad
  • Ad
  • Ad
  • Ad

    רשמנו לפנינו את ההתעניינות בדגם זה, ובקרוב נפיק מבחן. השאירו לנו את פרטיכם ונשלח אליכם את המבחן כאשר נפרסם אותו. 

    אם תרצו בינתיים לבחון דגם זה בעצמכם – נא מלאו את הטופס הבא:

    הזמנת נסיעת מבחן ברכב חשמלי

     

    אני, בעל/ת רישיון נהיגה מתאים, מבקש/ת בזאת מצוות TheCar לתאם עבורי נסיעת מבחן ברכב חשמלי.