עד לפני 13 שנים הקדימה מדינת ישראל את רוב המדינות בעולם בכל הקשור לרכב חשמלי, אך כיום אנחנו מוצאים את עצמנו הרחק מאחור. בעשור האחרון נרדמו משרדי הממשלה שאמורים היו לקדם פעולות נחוצות, וזאת בשעה שסין, רוב מדינות אירופה, הודו ומדינות נוספות ברחבי העולם מכינות את עצמן למציאות שבה לא יימכרו עוד מכוניות חדשות עם מנועי בעירה פנימית.
לפי נתוני משרד האנרגיה – אותו משרד אשר תחת השר יובל שטייניץ התחייב שגם בישראל לא יימכרו משנת 2030 כלי רכב עם מנועי בעירה – יידרשו עד לסוף העשור כ-60,000 עמדות טעינה ציבוריות ו-1,000 עמדות טעינה מהירות, ולצורך זה נדרש תקציב של כמיליארד שקלים. עד היום הושקעו לצורך זה רק כ-30 מיליון שקלים שאמורים היו לסבסד את ההקמה של כ-2,500 עמדות טעינה מכל הסוגים, כלומר 3% בלבד מן התקציב שנדרש. למען הפרופורציות – משרד התחבורה הכריז השבוע על הקצאת 90 מיליון שקלים להנגשת תחנות אוטובוס, שהיא כמובן פעולה נחוצה בפני עצמה, אבל שימו לב ליחס בין התקציבים. וזה לא הכל: אפילו התקציב הזעום שממשלת ישראל הקצתה להקמת עמדות טעינה לא נוצל כראוי. נכון לסוף השנה שעברה, כשנה לאחר תום המועד המקורי לסיום ההתקנות בהתאם למכרזי משרד האנרגיה – לרשות הציבור עמדו רק כאלף עמדות טעינה מתוך ה-2,500 שהובטחו, ובהן רק כ-1,500 שקעי טעינה. יתרה מכך: יותר מ-60% מכל העמדות הציבוריות נמצאות במחוז תל אביב והמרכז ורק 4.5% מכל עמדות הטעינה בישראל הן עמדות מהירות או אולטרה-מהירות (45 בסך הכל).
עמדות טעינה בישראל באוקטובר 2021. מקור: מרכז המחקר והמידע של הכנסת
לחתימה על דרישה לאכיפה כנגד נהגים שחוסמים עמדות טעינה לחצו כאן
אחת המשמעויות המעשיות של ה"עשור האבוד" ושל הסחבת הממשלתית בישראל היא שברחבי הארץ אין בשנת 2022 מספיק עמדות טעינה ציבוריות, וזה מהווה חסם לרכישת כלי רכב חשמליים. גרוע מכך: גם מעט העמדות שקיימות לא מאפשרות שימוש יעיל מפני שרבות מהן נחסמות על-ידי כלי רכב שלא נטענים, וזה קורה מפני שהממשלה והרשויות המקומיות עדיין לא קבעו חקיקה שתסדיר חניה ושימוש בעמדות טעינה ציבוריות. בהיעדר אכיפה – איש הישר בעיניו יעשה.
בפועל מגיעים נהגים שזקוקים לטעינה אל עמדות חסומות – בין אם על-ידי רכב לא חשמלי שבכלל לא אמור להימצא שם ובין אם על-ידי מכונית חשמלית או היברידית-נטענת שהנהג שלה החנה את מכוניתו ונעלם לענייניו. במציאות אידאלית, שבה בעלי רכב מגלים קולגיאליות לנהגים אחרים, מצבים כאלה לא היו מתרחשים. אבל כפי שמוכיחה לנו החניה המופקרת של נהגים בחניות נכים, וגם לפי תלונות אודות חסימות עמדות טעינה שמגיעות מרחבי העולם – הפתרון הנדרש הוא מדיניות אכיפה נוקשה של המשטרה ושל רשויות מקומיות.
כאמור, הבעיה נחלקת לשניים: חניה של כלי רכב לא מורשים בשטחים שמוגדרים לטעינת רכב חשמלי, והשארת רכב מורשה לאחר סיום הטעינה שלו. החלק הראשון יכול וצריך להיפתר על-ידי רשויות המדינה, אבל זה לא יקרה אלא אם בעלי רכב חשמלי יתארגנו לפעולה, כפי שאנחנו מציעים לעשות כאן.
אגב, טיפול בנהגי רכב חשמלי והיברידי-נטען שחוסמים עמדות גם לאחר תום הטעינה שלהם יכול להיפתר בקלות על-ידי החברות שמתפעלות את העמדות: עליהן לשלוח הודעה אוטומטית (ווטצאפ או SMS) לבעל הרכב עם סיום הטעינה, וכעבור 10 דקות להתחיל לגבות ממנו דמי חניה יקרים.
איך תגרמו לממשלה להסדיר את העמדות הציבוריות?
עמדות טעינה ציבוריות ממוקמות כיום בשטחים ציבוריים פתוחים, בחניונים ציבוריים ובחניונים פרטיים, ובעוד שתקנות התעבורה חלות בכל מקום, חוקי העזר של רשויות מקומיות לא חלים בשטחים בבעלות פרטית. בכל מקרה, כדי לאפשר אכיפה נדרשת הסדרה בחוק, ומי שאמור להניע מהלך חקיקה רלבנטית הם משרדי התחבורה והפנים. בעלי רכב חשמלי יכולים להמתין שמשרדי התחבורה והפנים יפעלו – או לגשת למלא לוטו. אם לשפוט לפי העשור האחרון נראה שזכייה בלוטו תגיע קודם.
הפתרון, לכן, הוא לאלץ את הממשלה לפעול ואת זה אפשר לעשות באמצעות הכנסת – אותו גוף שאמור לייצג את האינטרסים של הציבור. היות שהמהלך הנדרש לא יעלה כסף למדינה, ואולי אפילו יכניס כסף לקופות הציבוריות, לא צפויה התנגדות של משרד האוצר ואפשר לקדם במהירות מהלך חקיקה. אגב, גם משרדי התחבורה והפנים לא נדרשים לעבודה קשה או להשקעת משאבים ולכן גם מצד זה לא צפויה התנגדות. מבחינה מעשית, אפשר לפנות אל 120 חברי כנסת או שאפשר לפנות אל ועדת הכלכלה של הכנסת, שבה נדונה פקודת התעבורה, ואל ועדת הפנים של הכנסת שבה נדונים חוקי העזר של רשויות מקומיות ועיריות. הדרך המהירה יותר תהיה פעולה באמצעות ועדות הכנסת, בניסיון לשכנע את יושבי הראש ואת חברי הוועדות לזמן את נציגי משרד התחבורה והפנים ולהורות להם לקדם חקיקה מתאימה. אם זה לא יצליח אפשר יהיה לפנות אל חברי הכנסת עצמם.
שינויי החקיקה שנדרשים הינם מינוריים ופשוטים ולכן אפשר לקדם אותם כבר במושב הקיץ הקרוב של הכנסת, אשר ייפתח בשבוע השני של מאי. כמה פשוטים? תשפטו בעצמכם – כולם מופיעים כאן:
שינוי החקיקה החשוב יותר הוא של תקנות התעבורה, בסעיף "איסור חניה". אל סעיף זה יש להוסיף את סעיף מס' 10 (א) "(לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות:"), יש להוסיף סעיף קטן מס' 17 בנוסח כזה: "במקום חניה מסומן בתמרור שהוסדר לטעינת כלי רכב חשמלי והיברידי-נטען".
בהמשך יש להוסיף סעיף שכותרתו "ייחוד מקום חניה לרכב חשמלי והיברידי-נטען", והנוסח שלו יהיה כזה:
"(א) רשות תימרור מקומית רשאית לייחד מקום חניה לרכב חשמלי והיברידי-נטען בצמוד לעמדת טעינה לרכב כזה; עשתה כן, יוצב תמרור בהתאם ללוח התמרורים בהודעת התעבורה וההנחיות להצבתם.
(ב) לא יעמיד אדם, לא יחנה ולא ירשה לאחר מטעמו להעמיד או להחנות רכב שאינו חשמלי או היברידי-נטען במקום חניה שיוחד לרכב חשמלי והיברידי-נטען."
בנוסף, הכנסת צריכה לאשר את תיקון סעיף 77 לפקודת התעבורה ("סמכות רשות מקומית להתקין חוקי עזר") כדי שאפשר יהיה להוסיף סעיפים לחוק עזר "העמדת רכב וחנייתו".
תיקון תקנות התעבורה דורש את חתימותיהם של שרי התחבורה והפנים לאחר שאלה אושרו על ידי ועדת הכלכלה של הכנסת, ומי שאמור לנסח את סעיפי החוק הוא הייעוץ המשפטי של משרד התחבורה.
לחתימה על דרישה לאכיפה כנגד נהגים שחוסמים עמדות טעינה לחצו כאן
לאחר מכן צריכה ועדת הפנים של הכנסת להורות לנציגי משרד הפנים לתקן את חוק עזר העמדת רכב וחנייתו ואת סעיפים 250 ו-251 לפקודת העיריות (גם זה באישור שרי הפנים והתחבורה והבטיחות בדרכים), באופן הבא:
תחת ההגדרות "מקום חניה" ו"מקום חניה מוסדר" יש להוסיף הגדרה למקום חניה שמוקצה לטעינת רכב חשמלי לפי סעיף 3(א); ובהמשך החוק להוסיף את ההגדרות הבאות:
"רכב חשמלי והיברידי-נטען" – כלי רכב, כהגדרתו בפקודת התעבורה, אשר מונע באופן קבוע או זמני באמצעות מנוע חשמלי ולצורך זה זקוק לטעינת חשמל ממקור חיצוני.
"עמדת טעינה" – מכשיר אלקטרוני המותקן במקום חניה מוסדר, ואשר מיועד להטענת רכב חשמלי והיברידי-נטען.
"מקום חניה מוסדר לטעינת רכב חשמלי" – מקום חניה שייקבע על ידי רשות תימרור מקומית על פי סעיף 2(ד) לחוק עזר זה;
בסעיף 2 לחוק ("רשות תימרור מקומית רשאית לקבוע כדלקמן… מקומות חניה שבהם מותרת החניה לסוג מסוים של רכב בלבד…") תץחת הכותרת "תימרור והסדרי תנועה" יש להוסיף את סעיף קטן (ג) בנוסח כזה:
"לא יעמיד אדם, לא יחנה ולא ירשה לאחר להעמיד או להחנות רכב במקום חניה מוסדר לטעינת רכב חשמלי אלא אם כלי הרכב הינו רכב חשמלי או רכב היברידי-נטען".
אז איך גורמים לזה לקרות?
פוליטיקאים, לא משנה מאיזו מפלגה, פועלים כאשר נראה להם שפעולה או הימנעות מפעולה תשרת את התדמית שלהם בעיני הבוחרים שלהם ו/או תגביר את החשיפה הציבורית שלהם. קידום שימוש ברכב חשמלי לא סותר את האידאלים, האג'נדות וההצהרות של אף מפלגה או פוליטיקאי בישראל, לכן אף אחד לא צפוי להתנגד לכך, אבל בין זה לבין לגרום לפוליטיקאי לפעול עדיין יש פער. מי שרוצה לחולל שינוי חייב לגרום לכל פוליטיקאי להבין שהוא נמצא תחת העין של ציבור גדול, ורצוי גם רעשני.
אם אתם רוצים לקדם חקיקה שתמנע מבעלי רכב "רגיל" לחסום עמדות טעינה לרכב חשמלי והיברידי נטען הצטרפו אלינו בפניה אל חברי ועדות הכלכלה והפנים. כולנו יחד נניח על השולחן נוסח פשוט של החוקים הרלבנטיים, ונדאג שחברי הכנסת יעשו את הדבר הנכון ויתמכו בהם. אנחנו נעביר בשמכם את הדרישה לכנסת, ונדווח לכם על התוצאות.
אפשר לכתוב לנו בכל נושא אל: editor.thecar@gmail.com
אני, בעל/ת רכב חשמלי, מבקש/ת מכבוד יו"ר ועדת הכלכלה ומכבוד יו"ר ועדת הפנים של הכנסת לקדם חקיקה לאכיפה כנגד חניית רכב לא מורשה באופן שמונע שימוש בעמדות טעינה שמיועדות לרכב חשמלי. עמדות ציבוריות אלה מוקמות בסיוע המדינה והן מאפשרות לישראל להתקדם אל עידן הרכב החשמלי כמו שאר המדינות המפותחות בעולם.
אני מבקש/ת מחברי הוועדה המכובדים לזמן את נציגי משרדי התחבורה והפנים כדי שיסבירו לוועדה מה בכוונתם לבצע כדי להסדיר את האכיפה כנגד מי שחונים במקומות חניה ייעודיים לרכב חשמלי ולהציג בפניהם את נוסח שינויי החקיקה שמוצע על-ידי בעלי הרכב החשמלי בישראל.
