בכירי משרד האנרגיה, אחד הגופים החשובים ביותר של הממשלה בכל הקשור לעידוד מהפכת הרכב החשמלי בישראל – או חלילה לעיכוב שלה – עדיין לא הפנימו את המהפכה העולמית בתחום הזה, והם מציבים את ישראל בעמדת פיגור אחר המדינות המפותחות בעולם. כך עולה במבחן התוצאה של פעולות שננקטו עד היום על-ידי המשרד "בשטח", וכך, למרבה הצער, מסתבר גם מן התשובות שאנשי המשרד העבירו לשאלות TheCar.
החלטת ממשלה ראשונה "לעידוד השימוש באנרגיה נקיה" – אשר כללה הטבות מס למכוניות חשמליות – התקבלה כבר לפני 14 שנים, בינואר 2008. בעקבותיה התקבלו החלטות ממשלה נוספות באותה רוח בפברואר 2010, ינואר 2011, ינואר 2013, ספטמבר 2015, אפריל 2016 ואוגוסט 2021 (שתי החלטות שונות). בנוסף, בשנת 2018 הציג משרד האנרגיה את "התוכנית להצלת ישראל מאנרגיה מזהמת", ובדצמבר 2020 את "התכנית הלאומית להתייעלות באנרגיה".
לאחר כל אלה אפשר היה להניח שבמשרד האנרגיה מונחת תוכנית סדורה לפרישת רשת ארצית של עמדות טעינה לרכב חשמלי, ושלטובתה הוקצב זה מכבר תקציב שיאפשר לבצע את התוכנית. אלא שנכון לסוף שנת 2021 הותקנו בישראל רק 871 עמדות טעינה איטיות מתוך 2,500 שתוקצבו על-ידי משרד האנרגיה בשנת 2018 ואמורות היו להיות פעילות לפני סוף 2020, ועוד 45 עמדות מהירות מתוך 111 שנכללו באותה תוכנית.
בשנת 2018 הוקצבו לטובת פרויקט זה כ-30 מיליוני שקלים ולאחר מכן עודכן הסכום (לפחות בהצהרות של אנשי המשרד) ל-50 מיליון. אלא שההצהרות האלה התאדו כלא היו, ולזכותנו, ב-TheCar, צריך לומר שכבר בשנת 2018 צפינו שההבטחות האלה לא יתממשו. נכון להיום, כאמור, אפילו התוכנית המקורית (של 30 מיליון) רחוקה מהשלמה, ולפי נתונים שקיבלנו ממשרד האנרגיה קיימת כוונה להקצות רק 24 מיליון שקלים נוספים למטרה זאת בהמשך השנה.
כדי להבין עד כמה מדובר בסכומים מגוחכים די שנזכיר שלפי הערכות משרד האנרגיה עצמו – מדינת ישראל זקוקה עד לשנת 2030 ל-60,000 עמדות טעינה איטיות ול-1,000 עמדות מהירות כדי לתמוך בצי רכב חשמלי, ולצורך זה נדרשת השקעה של מיליארד שקלים. במילים פשוטות, עד היום הקציבה ממשלת ישראל רק 3% מן ההשקעה הנדרשת, וגם סכום זה טרם שולם בפועל מפני שהעמדות המתוכננות לא הוקמו. גם אם יוקצב התקציב הנוסף שמבטיחים אנשי משרד האנרגיה, ואם ייעשה בו שימוש, נעמוד בקושי על 5.5% מן היעד ומן הצורך.
לקריאה נוספת:
הממשלה תקים 300,000 עמדות טעינה לרכב חשמלי (בבריטניה)
תוכניות לחוד ומציאות לחוד
מוקדם יותר החודש פרסם משרד האנרגיה את תוכנית העבודה לשנת 2022, ושם נקבע יעד התקנה של 2,500 עמדות לטעינה איטית של רכב חשמלי, ו-110 עמדות מהירות. אם המספר הזה נשמע לכם מוכר אתם לא טועים: אלה יעדים שנקבעו ותוקצבו כבר לפני 4 שנים אך לא בוצעו.
שאלנו את אנשי משרד האנרגיה אם לנוכח העיכוב המשמעותי בביצוע, והפיגור העצום של ישראל בתחום תשתיות הטעינה, אין מקום לקבוע יעד אמיץ יותר מזה שנקבע לפני ארבע שנים, ולתקצב את המאמץ הזה בהתאם.
התשובה שקיבלנו עשויה להפתיע ולכן נביא אותה כמעט במלואה: "משרד האנרגיה… זיהה כבר לפני מספר שנים שמשק התחבורה החשמלית נמצא בחיתוליו ומאז, פועל על מנת לייצר את התנאים האופטימליים לפיתוח שוק כלי הרכב החשמליים בישראל. זאת, בין היתר, תוך הסרת חסמים לכניסת כלי רכב חשמליים לשוק, וכן תמיכה ראשונית מאסיבית בהקמת תשתיות טעינה, שיהוו את בסיס הטעינה הראשוני במרחב הציבורי ויניעו את "השחקנים" הפרטיים במשק לפעול על מנת לתת פתרונות מלאים לביקושים בשוק זה".
אל המשך התשובה נחזור מיד, אך חשוב לשים לב לעיקרי הדברים עד כה: המשרד זיהה (כבר לפני כמה שנים), המשרד פעל (אבל בלי תוצאות בשטח), התמיכה של המשרד מאסיבית (רק 3% מן הסכום שנדרש, וגם זה לא נוצל במלואו), המשרד הסיר חסמים (אלא שהם נמצאים בכלל באחריות משרד התחבורה), והוא הניע את "השחקנים" (תנועה שהניבה, כאמור, רק 871 עמדות מתוך 2,500 מתוכננות).
"במהלך שנה זו", מוסיפים אנשי המשרד ומשיבים, "יפרסם המשרד סדרה נוספת של מכרזים להקמת עמדות טעינה ציבוריות בהיקף של 25 מיליון שקלים, שיהוו הרחבה של בסיס הטעינה במרחב הציבורי וברשויות המקומיות ויותקנו בחניונים ושטחים ציבוריים, בקניונים ובכבישים מהירים. תמיכה זו מתווספת ל-30 מיליון שקלים שכבר השקיע המשרד להקמת כ-2500 שקעי טעינה, בפריסה רחבה ומגוונת, לכל אורכה ורוחבה של מדינת ישראל".
במילים פשוטות: אנשי המשרד טוענים טענה לא נכונה (30 מיליון השקלים טרם הושקעו במלואם) ולאחריה מספרים לנו שאחרי שבמשך 4 שנים הם לא הצליחו לעמוד ביעד המקורי שלהם הם הציבו לעצמם יעד קל יותר להשגה, גם אם הוא לא עומד בצרכים האמיתיים של אזרחי המדינה.
ליקוי מאורות
אמרנו, בתחילת הדברים, שבכירי משרד האנרגיה לא הפנימו את המהפכה העולמית שמתחוללת בתחום החשמול של כלי רכב, ונזכיר שכבר בעוד מעט יותר משנתיים תיאסר בנורבגיה מכירת כלי רכב עם מנועי בעירה, וכל המכוניות החדשות שיימכרו שם יהיו חשמליות (ויזדקקו לתשתיות טעינה). תחושה זאת נובעת גם מן התשובה שקיבלנו כאשר שאלנו את אנשי משרד האנרגיה אם מעבר ליעדי תוכנית העבודה שפורסמה החודש יש למשרד מפת דרכים להתקנת 60,000 עמדות הטעינה הציבוריות שנחוצות בישראל עד לסוף העשור (או אם מונה מישהו במשרד כדי לכתוב תוכנית כזאת).
אנשי המשרד השיבו (שוב) שעד כה הושקעו כ-30 מיליון שקלים לפריסה ראשונית של כ-2500 עמדות טעינה במרחב הציבורי (כאמור, זה נתון מטעה היות שתקציב מועבר רק לאחר ביצוע ההתקנות, ועד כה לא הושלמה אפילו מחצית המלאכה). הם הוסיפו ש"חשוב לציין כי התמיכה שניתנה הינה השלב הראשון בתהליכי הסדרה שונים, על מנת לתת מענה לכל מי שמעונין לרכוש רכב חשמלי".
כעת שימו לב ל"טוויסט בעלילה": הפסקה האחרונה בתשובת המשרד הסתיימה במילים "על מנת לתת מענה לכל מי שמעונין לרכוש רכב חשמלי", אבל לפי מחקר שמשרד האנרגיה יזם בעצמו, ואף פרסם, הגורם הראשון בחשיבותו עבור מי שמעוניין לקנות רכב חשמלי הוא זמינות של תשתית טעינה. במילים אחרות, מעוניינים לקנות רכב חשמלי בעיקר מי שבטוחים שיוכלו להשתמש ברשת טעינה מתאימה.
אלא שבהמשך תשובתם כותבים אנשי המשרד כך: "לא פחות חשובה מהתמיכה הממשלתית היא ההתפתחות העצמאית והכלכלית של שוק הטעינה בישראל, כאשר ההשקעה מתבצעת בהתאם לקצב חדירת הרכב החשמלי לישראל, מתוך ראייה כי מדובר בכספי ציבור שיש להשקיעם בתבונה – וכך ייעשה גם בעתיד. על סמך קצב החדירה ובהתאם להתפתחויות גלובליות, גוזר המשרד את התקציבים הנדרשים, הרגולציה והעבודה עם משרדי הממשלה הנוספים".
נעבור כעת לתרגום התשובה הזאת לעברית שימושית: התוכניות של משרד האנרגיה – כך נאמר לנו – לא נקבעות בהתאם לצרכים של מדינת ישראל ולחזון ההתנתקות מתלות בנפט כפי שנקבע בשורת החלטות ממשלה ב-14 השנים האחרונות. הוא גם לא נובע מן "התוכנית להצלת ישראל מאנרגיה מזהמת" או מ"התכנית הלאומית להתייעלות באנרגיה" שהמשרד פרסם – אלא מ"קצב חדירת הרכב החשמלי לישראל" (אשר בעצמו נגזר כאמור מקצב התקנת תשתיות הטעינה…).
אז התשובה הפשוטה לשאלה ששאלנו היא "לא". למשרד האנרגיה אין מושג שבעולם מתרחשת מהפכה, ואם יש להם מושג כזה הוא לא בא לידי ביטוי בתוכניות מעשיות או ב"מפת דרכים" להקמת תשתיות טעינה בישראל.
אור בקצה המנהרה
חשוב לסיים את הדברים המדכאים האלה בנימה אופטימית, ולכן נדגיש שיש אור בקצה המנהרה. בסופו של דבר – מדיניות של משרד ממשלתי מבוצעת בידי עובדי המשרד אבל נקבעת על-ידי הדרג הפוליטי, ויש סיכוי – לפחות תיאורטי – ששרת האנרגיה הנוכחית, קארין אלהרר, תצליח לעשות דברים שהשר הקודם לא הצליח.
נכון להיום, כמו כל פוליטיקאית, נראה שאלהרר עסוקה בדברים שקרובים לליבה, וזאת כנראה הסיבה שאתמול (ג') היא בחרה להצטלם בטקס חנוכתה של עמדת טעינה מונגשת לבעלי מוגבלויות, במקום לדאוג לכך שלרשות כלל אזרחי מדינת ישראל תהיה נגישות לעמדות טעינה. אלא שאותה אלהרר כתבה כך בפתח תוכנית העבודה השנתית של משרד האנרגיה: "גם השנה נאתגר את עצמנו עם יעדים שאפתניים במטרה להצעיד את משק האנרגיה קדימה… נוביל את השינוי בתכנון ובהוצאה לפועל של תשתיות האנרגיות המתחדשות, אגירת אנרגיה, עמדות טעינה לכלי רכב חשמליים ועוד, על מנת להבטיח את מימוש האחריות החברתית והסביבתית באספקת שירותים אלו".
אז אנחנו כאן כדי לבדוק אם השרה אלהרר "תשים את הכסף איפה שהמילים שלה נמצאות", ועד אז יש לנו בשורה מתוקה לסיום: אנשי משרד האנרגיה מבשרים לנו ש"בימים אלה מוקם במשרד אגף ייעודי לנושא הרכב החשמלי", ושהוא "צפוי לתכלל את כלל הגורמים הרלוונטיים ולקדם את חדירת הרכב החשמלי לשוק הישראלי". ימים יגידו.
לקריאה נוספת:
נורבגיה וישראל: ההבדל בין דיבורים למעשים
