Ad

אופנוזאורוס – הארלי דיוידסון סטריט גלייד במבחן

מצד אחד הוא סך כל הקלישאות האמריקניות שאתם מכירים, מצד שני הוא מצליח לעשות משהו אחר מהשטחיות שמזוהה עם היבשת החדשה – לאופנוע התיור של הארלי דיוידסון יש הרבה פנים
אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
1 (1)
צילום: קינן כהן

הטלפון שצלצל קטע את ג'ניס ג'ופלין שהתחננה שייקחו לה עוד חתיכה מהלב.
-"איפה אתה?" הדהד הקול בצד השני של הקו
-"אני עכשיו על ה-Highway 6 יורד לכיוון ה-Valley"
-"איפה?!"
-"Highway 6 יורד ל-Valley, אני עוצר אצל Bee וחוזר אליך"

צליל הניתוק החזיר אותי אל קרקע המציאות, אני סך הכל בכביש 6, יורד במחלף ואדי ערה לפלאפל דבורה. אבל ככה זה על הסטריט גלייד ספיישל, לא משנה לאן נוסעים בו, בסוף הוא קצת לוקח אותך לאמריקה.

תבנית נוף מולדתו

אין שום דרך להתעלם מהנוכחות של הסטריט גלייד. אופנוע המבחן בצביעה שחורה עם גימור מט ועיטורים אדומים פשוט ממגנט אליו את כל הסביבה. החל בטף וכלה בבני שישים עוטי כרס ושיבה, הממדים שלו כמו מאלצים את העין להתעכב על כל פרט בו.
מסכת החזית האדירה שלו מובילה אל הגוש המבהיק של מנוע ה-V האדיר ומשם בקווים זורמים אל מזוודות הצד, בכל מה שקשור לייצור כלים בעלי נוכחות ורושם, יש לחברה ממילווקי הרבה מה ללמד את החיקויים שמסביב – הוא משדר בביטחון רב כי הוא הדבר האמיתי.

3 (1)
צילום: קינן כהן

אותה מסכת חזית מכילה לוח מחוונים, רמקולים ומראות צד, תחתם מסך המגע של מערכת המולטימדיה. ידיות הכידון משובצות בצבירי כפתורים המתפעלים את מערכת השמע, בקרת השיוט ואת המערך המקובל של פקדי השליטה. בחלק העליון של החופה יש חריץ המאפשר לאוויר לחדור מתחת למשקף כדי ומעלים את נדנודי הראש שיוצרות מערבולות האוויר סביבו.

למעט מחשב הדרך הבסיסי למדי, שאר העסק מקבל ציון טוב, הנדסת האנוש כאן מגישה לרוכב את כל מה שצריך והתפעול של העסק פשוט ונוח. מערכת המולטימדיה סירבה לאתר את הטלפון הנייד שלי וכן התפריטים שלה דורשים פרק הסתגלות. הקליטה של תחנות הרדיו מצוינת וכך גם איכות השמע ברמקולים אם תבחרו להאזין למוזיקה דרך חיבור ה-USB.
מעל מהירות של 130 קמ"ש רעשי הרוח כבר לא מאפשרים האזנה נינוחה, אבל הם גם מסמנים כי זו תקרת השיוט הנינוחה של האופנוע.

תנוחת הרכיבה של הכלי הזה מציגה את הסגנון הקלאסי של הארלי, אבל באופן ממותן. הזוויות בין הישבן לרגלים, מיקום כפות הרגליים על המדרסים הענקיים וגובה הכידון יוצרים תנוחה שביחס לאופנועי קאסטום אפשר להגדיר כנוחה עד כדי כך שלא הרגשתי צורך לעצור ולהחזיר את האיברים למקום גם אחרי שעה פלוס של רכיבה רצופה.

4

סמן קיצוני

מכירים את אופנועי הספורט הקיצוניים האלו? שלדות אלומיניום קלילות עטופות בפלסטיקה מקושקשת, עמוסי אלקטרוניקה ומתוכנתי מחשב? אז אפשר לומר במידה מסוימת שההארלי הזה הוא בצד השני לגמרי של הסקאלה.

מתחת למלבושים יש כאן שלדת צינורות ממתכת, מסיבית ומרותכת לעייפה בכל מפגשי הצינורות – לא תמיד בגימור האירופי העכשווי, אבל משדרת חוסן. למעשה, בעוד יתושי הספורט הזריזים מחשבים כל עשירית סוס – הארלי למעשה אפילו לא טורחים להצהיר על ההספק של מנוע ה-1,700 סמ"ק שלהם. את המומנט הם דווקא מנדבים, וזה רבותי עומד על 14 קג"מ שהמספר שלו מתקשה להמחיש את המציאות אליה הוא מתורגם – יציאה חלקה ומלכותית מהמקום, זה אחד האופנועים הבודדים בהם ניתן פשוט לצאת מעמידה פשוט על ידי שחרור של המצמד.

צילום: קינן כהן
צילום: קינן כהן

ברגע שמתחילים להתגלגל וצוברים מהירות, נעלם גם העניין ההוא של המשקל, אבל עד אז זה נושא כבד מאוד תרתי משמע – עם 356 ק"ג לפני דלק, שמן, רוכב ופרנזים לכידון – מדובר בבהמה שדורשת תכנון מאוד מדויק של כל פעולה איתה, כולל הנחה שלו על רגלית הצד שלוקח זמן להשתכנע ביכולת שלה לתמוך בו. אין רוורס כך שתמרון שלו אחורה בשיפוע ולו המתון ביותר הוא משימה קשה מאוד. בכלל, תמרון הוא מושג בעייתי עם כלי באורך 245 ס"מ. הוסיפו למשקל ולאורך זווית מזלג השולחת את הגלגל הקדמי הרחק לפנים ומשולש ההיגוי שממוקם אי שם מתחת לחופה – וקיבלתם מכונה הדורשת תשומת לב ותכנון מדוקדק של הפנייה שלה.

האופנוע הזה ממש לא תוכנן כדי לחצות כרך סואן, או כביש הררי פתלתל. הוא מיועד לצליחת מרחקים גדולים החוצים המישורים העצומים של המערב התיכון והכבישים הישרים של אריזונה ואוקלהומה. על כבישים רחבים וסלולים היטב קל להתמכר לפמפום המרגיע שלו.
הוא לא מחבב סלילה גלית ולמרות שההתמודדות עם שיבושים קלים טובה מאוד, על כביש עם מהמורות המשקל שלו שנע מעלה מטה על בולמים רכים מערער את הביטחון. שני ההילוכים האחרונים מתוך ששת יחסי ההעברה הם הילוכי שיוט קלאסיים שמניחים למנוע לפעום בפמפום והמהום אמריקני בשרני מרגיע מתחת לרוכב.
אם יש ביקורת מסוימת בהיבט הזה היא דווקא נוגעת לאנמיות של המפלטים המקוריים שחונקים את צליל הפוטטו-פוטטו-פוטטו האייקוני של הארלים.

בכל הקשור לפניות לא היו לי ציפיות גבוהות, הכיול הדינאמי של אופנועי הארלי דיוידסון אף פעם לא היה אחת מנקודות החוזקה של החברה האמריקנית הזו מה לעשות, זה מה שקורה כשיש שם הרבה יותר מדי ק"ג ומסה שאוהבת לנוע בכיוון אחד.

צריך להיות רוכב מיומן ומנוסה בסוג זה של אופנועים עבור כדי לתכנן כניסה לפנייה וקביעת נתיב כזה שיצריך מינימום תיקונים. אבל נעים לגלות שרוכבים בו נכון הסטרייט גלייד לא ממש מתבלבל כשצריך לפנות – הוא לא אוהב את זה ולא ממש מהנה מבחינת המשוב שלו, אבל עושה את העבודה.
גם הבלמים עושים עבודה מצוינת בהאטת הדבר הגדול הזה, יש להם רגש ומספיק דרגות לפני שמערכת ה-ABS נכנסת לפעולה.

צילום: קינן כהן

חבילת תיור
להארלי דיוידסון גרעין מעריצים קשה, עבורם הכלים האלו לא נבחנים במידת השימושיות והגימור שלהם. עבורם הרכיבה על הארלי, כל הארלי היא קודם כל החוויה שמקפלת היסטוריה של אחד מיצרני האופנועים הוותיקים בעולם. למי שרואה את הכלי הזה כאופנוע שהוא קודם כל כלי תחבורה – יהיה קשה להבין את הגישה הכבדה, המגושמת והדינאמיות החסרה. אבל עבור חובבי הז'אנר הסטריט גלייד ספיישל הוא אופנוע תיור הארליסטי קלאסי עם כל המותרות המודרניות (במושגי הארלי דיוידסון). במחיר שמתחיל ב-208 אלף שקלים לגרסת הספיישל הוא מכוון לקהל האמיד שרוצה הכי הרבה הארלי לשקל – הוא כרטיס טיסה ליבשת אחרת ולתרבות אופנוענית שעל אף חסרונותיה מצליחה לשבות את הלב.

עוד ב-TheCar:
הארלי דיווידסון: "נשבור את מחירי היבוא האישי"
הגודל לא קובע: מסע דרכים אפי על קטנוע 50 סמ'ק

2 (1)
צילום: קינן כהן

 

  • Ad
  • Ad
  • Ad
    שינוי גודל פונט
    ניגודיות