כריות האוויר הקטלניות מתוצרת טקאטה, אשר הרגו כבר לפחות 19 בני אדם ברחבי העולם ופצעו מאות נוספים, עדיין רחוקה מלהסתיים – כל עוד שהקריאה לתיקון הגדולה ביותר בהיסטוריה של תעשיית הרכב לא הושלמה.
דו"ח שפורסם ביום שישי האחרון על ידי גוף עצמאי שמונה על-ידי בית המשפט כדי לפקח על ביצוע הקריאות לתיקון בארה"ב חשף שמתוך כ-18.5 מיליון כלי רכב שבהם אמורות יצרניות הרכב להחליף את מנגנוני הניפוח הקטלניים – עשרה מיליון (!) עדיין נעים על כבישי ארה"ב. "המילים 'רימון' ו'פצצת זמן מתקתקת' מתארות באופן מדויק את הפוטנציאל הקטלני של מנגנוני הניפוח האלה", נכתב בדו"ח.
הונדה, יצרנית המכוניות שרכשה את המספר הגדול ביותר של כריות-אוויר התקולות מתוצרת טקאטה היא גם זאת שמושפעת יותר מכל מן הפרשה הזאת, בין השאר מפני ש-17 מתוך 19 מקרי המוות שעליהם דווח עד כה ברחבי העולם התרחשו במכוניות מתוצרתה. הונדה החלה לבצע קריאות לתיקון מנגנוני ניפוח תקולים ברחבי העולם כבר בשנת 2013, וזאת בעקבות יותר ממאה פציעות ושמונה מקרי מוות, ולאחר מכן נענשה על-ידי מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני לאחר שהתגלה שהחברה לא דיווחה בזמן על הממצאים שהיו ברשותה למינהל, כנדרש בחוק.
כעת נדמה שאנשי הונדה עושים ככל שלאל ידם לעשות כדי למחוק את הכתם הזה מעל הסמל שלהם, ולפי דיווח של הזרוע האמריקנית של החברה עד עתה בוצעה החלפתם של כ-71% ממנגנוני הניפוח המסוכנים בכלי רכב שנמצאים בארה"ב. עם זאת, המשמעות היא שכ-4.7 מיליון מנגנוני ניפוח מסוכנים עדיין מתגלגלים על כבישי ארה"ב, וזאת גם לאחר מאמצים לא מבוטלים של הונדה לאתר את בעלי הרכב האלה ולהחיש אותם למוסכי החברה.
אתמול (ב') הכריזה הונדה על מבצע חדש לאיתור אותם בעלי רכב, אשר מבוצע על-ידם באמצעות כלי השיווק הממוקד של פייסבוק, שפונה לקהילות ממוקדות של משתמשים.
"כדי להגיע לבעלים ספציפיים של כלי רכב שנקראים לתיקון נשלחות הודעות לכתובות דוא"ל מוצפנות שמשויכות (לבעלים של מכוניות) למספרי השילדה" נכתב בהודעה לעיתונות שפרסמה הונדה. "כאשר לקוח (רלבנטי) נכנס לפייסבוק תוצג לו הודעה מותאמת אישית".
ציון מיוחד לשבח מגיע להונדה אמריקה על כך שהיא צילמה והעלתה לאוויר קמפיין וידאו מיוחד אשר מפציר באותם לקוחות להגיע ולבצע את הקריאה לתיקון. הונדה לא הסתפקה בקמפיין חלבי כלשהו אלא בחרה דווקא באחת מקורבנותיה שלה: סטפני ארדמן, אשר העידה ב-20 בנובמבר 2014, בפני ועדת המסחר, מדע ותחבורה של הסנאט האמריקני על התאונה שבה כמעט נהרגה. ארדמן, קצינה בחיל האוויר האמריקני שגרה כיום בג'ורג'יה, נהגה בספטמבר 2013 בהונדה סיוויק משנת ייצור 2002. לאחר שמכוניתה פגעה במכונית שלפניה התפוצץ מנגנון הניפוח של הכרית ושלח רסיסי מתכת לכיוונה, ואחד מהם פגע בארובת העין שלה ונותר נעוץ שם.
ארדמן, שעברה שלושה ניתוחים שבמהלכם הושתלו בארובת העין שלה חלקי עור שנלקחו מאחורי האוזניים שלה, קיבלה מהונדה פיצויים "בסכום שלא ניתן לפרסם", אולם את הקמפיין הנוכחי היא מבצעת שלא על מנת לקבל שכר ובמטרה להזהיר את בעלי הרכב האחרים מפני הסכנה שאורבת להם. בסרטון אמנם לא מוזכר במפורש שמדובר בתאונה שהתרחשה עם מכונית מתוצרת הונדה, אבל לחברה מגיע, כאמור, ציון לשבח מכיוון שהם בחרו דווקא בקורבן שלהם ולא בפרזנטור סתמי שיכול היה להעביר את המסר בדרך אחרת.
אנשי הונדה הפיקו סרט עם תיאור מאד גרפי של המקרה, כולל צילום של ארדמן בבית החולים כאשר רסיס מתוך מנגנון הניפוח עדיין תקוע בתוך ארובת העין שלה, וזאת במטרה לזעזע ולעודד בעלי רכב למהר ולבצע את התיקון הנחוץ. הסרטון של הונדה אמור להיות משודר, על חשבון החברה, בתחנות הטלביזיה המקומיות ברחבי ארה"ב.
אצלנו בשלולית
במהלך השנה וחצי הקרובות צפויות יצרניות הרכב בעולם לקרוא לתיקון לכ-125 מיליון כלי רכב ברחבי העולם לצורך החלפת מנגנוני הניפוח התקולים, כ-60 מיליון מתוכם בארצות הברית. מספר זה כולל לא רק את המנגנונים שחייבים להיות מוחלפים באופן מיידי אלא גם את אלה שצפויים להיכנס ל"קבוצת הסיכון" ככל שחולף הזמן והם נחשפים לחום וללחות.
מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני מבצע מגוון רחב של פעולות לאיתור כלי הרכב המסוכנים, ובין השאר מפעיל אתר אינטרנט שבו אפשר להקליד את מספר השילדה של המכונית ולגלות אם היא כלולה בקריאה לתיקון.
המצב בישראל טוב יותר מבחינה אחת, וגרוע יותר מבחינות רבות אחרות. בישראל, מרגע שהוכרזה קריאה לתיקון, כלי רכב לא יכול לעבור את מבחן הרישוי השנתי ללא אישור של היבואן שהתיקון בוצע.
הבעיה הראשונה היא שאם בעל הרכב לא קיבל הודעה בדואר מיבואנית הרכב – למשל מכיוון שהמכונית נמכרה לבעלים אחר או שהלקוח החליף כתובת – הוא יגלה על הקריאה לתיקון רק בסמוך למועד הטסט השנתי של המכונית.
בעיה אחרת היא שמשרד התחבורה לא מפעיל אתר אינטרנט כמו זה האמריקני שבו אפשר לגלות אם מספר שילדה כלשהו נקרא לתיקון.
אבל הבעיה החמורה ביותר היא שמשרד התחבורה שלנו לא מפעיל אף מנגנון לבחינת הקריאות לתיקון שמפורסמות בעולם, וכל המידע שיש לו אודות כשלים סדרתיים מגיע אליו רק על-ידי יבואניות הרכב, שמקבלות אותו מיצרניות הרכב.
