כאשר כותרות זועקות "קריסת שוק הרכב החשמלי בעולם" או "התקררות בביקוש לרכב חשמלי", אתם בטח חושבים שהמהפכה החשמלית נגמרה. שטסלה קורסת, שאף אחד כבר לא קונה מכוניות חשמליות ושהעולם חוזר לבנזין.
רק שזה לא נכון. בכלל.
המציאות הפוכה לחלוטין: יותר מרבע מכל כלי הרכב החדשים שנמכרו ברחבי העולם השנה הם כלי רכב "מחושמלים" – חשמליים טהורים או היברידים נטענים. לא רק שלא מדובר בהאטה אלא בזינוק של 25% ביחס לשנה שעברה. במהלך שנת 2025 נמכרו ברחבי העולם כ-22 מיליון כלי רכב מחושמלים וזה שיא עולמי חדש.
וזה לא הכל: המחירים של רכב חשמלי בעולם צונחים ויהיו בשנה הבאה נמוכים מאלה של רכב עם מנוע בעירה.
אז למה אתם מקבלים רושם הפוך?
כי מישהו רוצה שתחשבו אחרת, ואת להקת המעודדות שלו לא מעניינים נתוני האמת.
הרעש שמעוות את תחושת המציאות
מיד עם כניסתו לבית הלבן חתם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על ערימה גדולה של צווים שרובם שיקפו את הבטחות הבחירות שלו. אפשר להתווכח על הדרך, על הסגנון, על המניעים האמיתיים של פעולות שונות שמבצע הנשיא טראמפ, ואפילו על הרווח האישי לעצמו או לבני משפחתו – אבל אין מחלוקת לגבי התוצאה.
מדיניות העידוד האמריקנית לרכישת רכב חשמלי, אשר נולדה בימי ממשל אובמה, הוקפאה בקדנציה הראשונה של טראמפ בבית הלבן והושבה לחיים בתקופת ממשל ביידן – חטפה נוק אאוט מוחלט בקדנציה השנייה של טראמפ.
לא זה המקום לפתוח את הוויכוח על התחממות גלובלית ושינויי אקלים, על ההשפעה של שריפת נפט או על אנרגיה ממקורות מתחדשים, כריית מינרלים או מיחזור סוללות. גם לא נדבר כאן על יתרונות או חסרונות של רכב חשמלי. זאת לא הנקודה. מה שחשוב זה שאחת מסיסמאות הבחירות של טראמפ הייתה "לקדוח, לקדוח, לקדוח" (Drill, baby, drill), והכוונה כמובן לנפט. בזכות כניסתו לבית הלבן חזרו תעשיית הנפט האמריקנית והערבית לקדוח בהתלהבות.
בשוק הרכב האמריקני בוטל זיכוי המס הפדרלי לרכב חשמלי בסך של עד 7,500 דולר אשר סייע למיליוני אמריקנים לקנות מכוניות חשמליות ונחתכו התמריצים להקמת תשתיות טעינה. המכירות צנחו, והתקשורת (האמריקנית) זעקה: "סוף עידן החשמליות!"
צריך לזכור ששוק הרכב האמריקני היה עד לפני פחות מעשור שוק הרכב הגדול ביותר בעולם ושם גם החלה המהפכה החשמלית. אבל יותר חשוב לזכור שסין השתלטה זה מכבר על העסק הזה ומינפה אותו כדי לדלג מעל תעשיית הרכבה העולמית ולהפוך לשוק הרכב הגדול בעולם, ליצרנית הרכב הגדולה בעולם וליצואנית הרכב הגדולה בעולם.
צריך לזכור גם שנתח המכירות של רכב חשמלי בשוק הרכב האמריקני מעולם לא עלה על מספר אחוזים, וכיום מהוות המכירות של רכב חשמלי בארה"ב רק כ-9-10% מכלל המכירות והשוק כולו צורך רק כ-7% מכלי הרכב החשמלי שמיוצרים בעולם.
סין והשווקים המתעוררים: המנוע שמניע
בזמן שטראמפ ביטל תמריצים סין מוסיפה לשבור שיא אחרי שיא. בשנת 2024 נמכרו בסין 11 מיליון כלי רכב חשמליים – גידול של 40% לעומת שנת 2023. ברבעון הראשון של 2025 לבדו נמכרו שם 2.5 מיליון יחידות.
בסין לא מדברים על "מעבר" לרכב חשמלי. הם כבר שם. בסיכום השנה הנוכחית צפוי נתח המכירות של רכב מחושמל בסין להגיע ל-60% מכלל המכירות. תקראו שוב: שישים אחוז מכל מכירות הרכב החדש בסין הם כלים חשמליים או היברידיים נטענים.
הסיפור המרתק באמת של שנת 2025 לא נמצא בסין אלא במדינות שאך לפני שנתיים כמעט ולא היו בהם כלי רכב חשמליים. בסינגפור ובווייטנאם הגיע רף המכירות של כלי רכב מחושמלים לנתח של כ-40% מכלל המכירות, וזה נתח גדול בהרבה מן השיעור שלהם בבריטניה ובאיחוד האירופאי.
בתאילנד לקחו המכירות של רכב מחושמל כ-20% מן השוק ובאינדונזיה הם השיגו נתח של 15%, ואפילו זה לא מספר את הסיפור החשוב ביותר. הדבר המדהים באמת הוא שלפני שלוש שנים בלבד, בשנת 2022, נתח השוק המחושמל שם עמד על… כמעט אפס!
סך המכירות של רכב מחושמל בדרום-מזרח אסיה זינק בשנת 2024 כמעט ב-50% והמגמה הזאת המשיכה גם בשנת 2025. גידול של חמישים אחוז. תנו לזה רגע לשקוע.
זינוק במכירת רכב מחושמל התרחש השנה גם באמריקה הלטינית: ברזיל, מדינה שמניעה צי רכב אדיר על דלק מלאכותי, יותר מאשר הכפילה את נתח השוק של רכב מחושמל בשנת 2024 והגיעה אל נתח שוק של יותר מ-6%. נתח השוק באורוגוואי הגיע ל-27% וגם מקסיקו שבצפון אמריקה ממשיכה לצמוח בקצב יציב.
אגב, נקודה חשובה היא לא רק נתח השוק אלא המגמה העולמית: 39 מדינות עברו בשנת 2025 את נתח המכירות של 10% כלי רכב מחושמלים לעומת ארבע בלבד בשנת 2019.
יואן גראהם, אנליסט במכון המחקר Ember, מסביר: "זאת נקודת מפנה משמעותית. בשנת 2025, מרכז הכובד זז. שווקים מתעוררים כבר לא משתרכים מאחור אלא מובילים את המעבר לניידות חשמלית".
הסיפור היותר מעניין במדינות המתפתחות הוא המינוף הגאוני שמבצעת ממשלת סין עם תעשיית הרכב שלה. ממשלת סין מציעה למדינות האלה מעבר מהיר לציי רכב חשמליים יחד עם ההזדמנות להקים אצלן מפעלים של יצרניות סיניות. הממשלות המקומיות מתמרצות את המגמה הזאת באמצעות הטבות מס לצרכנים והטבות אחרות ליצרניות הסיניות שמקימות אצלן מפעלים, וכך הן מאפשרות לאזרחים שלהן תחבורה מתקדמת וזולה יותר לתפעול.
סין מספקת את הרכב ואת התשתית, המדינה מקבלת תעסוקה, תעשייה, הפחתת תלות ביבוא נפט ומעמד חדש של "יצרנית רכב" על המפה העולמית. האזרחים מקבלים "פרימיום טכנולוגי" במחיר של רכב בנזין קטן ופשוט.
ומה באמת קורה באירופה?
נסכם סיכום ביניים. המדיה בישראל מושפעת מן המדיה האמריקנית, וכל כותרת צבעונית שם מתורגמת מהר מידי לכותרת לא אחראית בישראל – וזה למרות שמדובר בשוק שונה לגמרי, מוטיבציות אחרות ותנאים שונים.
המכירות של רכב חשמלי בארה"ב התדרדרו ראשית לכל מפני שהשוק הזה חסום בפני רכב סיני, ובעיקר מפני שתעשיית הנפט חוגגת בחסות הנשיא טראמפ.
לעומת זאת – המכירות של רכב מחושמל במדינות המתעוררות מזנק בקצב היסטורי – לא מעט בזכות הפעולה המאורגנת והאגרסיבית של ממשלת סין ששמה לה למטרה לכבוש את העולם.
מה שהרבה יותר מעניין ורלוונטי אלינו זה מה שקורה באירופה, גם מפני שהיא הרבה יותר קרובה לכאן ובעיקר מפני שהתקינה העיקרית בישראל היא תקינה אירופאית. בנוסף, עבור הרבה מיצרניות הרכב הסיניות ישראל מהווה ראש גשר בדרך לאירופה.
אלא שבאירופה, להבדיל מאשר בישראל, יש תעשיית רכב מפוארת שמעסיקה מיליוני עובדים ויש לה מנופי לחץ אדירים על הממשלות. תעשיית הרכב הזאת הבינה באחור רב מידי את המשמעויות של המהפכה החשמלית ופעולות שהיא נקטה היו איטיות, חלשות ומהוססות.
בעקבות "פרשת דיזלגייט", שהתפוצצה בשנת 2015, אירופה קבעה שבשנת 2030 תיאסר מכירת רכב עם מנועי בעירה. היעד הזה נדחה לשנת 2035 והשבוע הוא בוטל כמעט לגמרי.
בשלב ראשון גרמה ההחלטה הזאת לחלק מיצרניות הרכב הוותיקות להשקיע במצטבר עשרות מיליארדי אירו בהסבת הייצור לרכב חשמלי. אלא שמהר מאד הן הבינו שהן אחרו את הרכבת ושאין להן סיכוי להתמודד מול ההישגים של היצרניות הסיניות בתחום הזה.
לא ניכנס כאן לכל הסיבות למצב הזה – זה סיפור מרתק בפני עצמו – אבל נאמר זאת כך: חקירת האיחוד האירופאי מצאה שממשלת סין תמכה ותומכת באופן ישיר ועקיף בתעשיית הרכב שלה בהיקפים עצומים ובדרכים שונות.
האירופאים ניצלו את הממצאים האלה כדי להטיל מכסים על רכב חשמלי סיני, ובאופן טבעי זה ייקר את המכוניות הסיניות וצינן את השוק כולו. לרגע קט נעצר הגידול במכירת רכב סיני באירופה.
צריך לומר ביושר שגם יצרניות אירופאיות שכבר מושקעות ברכב חשמלי – בדגש על פולקסווגן – מתקשות. יחד איתה גם סטלנטיס ורנו דיווחו בתחילת השנה על ירידה במכירת חשמליות.
אבל הסיבה לכך היא לא בגלל שאף אחד באירופה לא רוצה רכב חשמלי אלא מפני שהאירופאיות לא הצליחו עד היום להתחרות במחיר שמציעות יצרניות סיניות, ורק כעת הן מתחילות להציע מכוניות חשמליות קטנות ופחות יקרות.
סין, אגב, לא ישבה בחיבוק ידיים אלא שינתה אסטרטגיה: במקום לייצא לאירופה כלי רכב חשמליים טהורים היא מייצאת כלי רכב היברידים נטענים שמשלמים פחות מס. התוצאה? בשנת 2025 זינקו המכירות של היברידים נטענים סינים באירופה פי תשע.
אגב, עד לסוף השנה הצליחו הסינים להתגבר גם על המכסים האירופאים ולהתאים את המוצרים שלהם. בנובמבר השנה זינקו שוב המכירות של כלי רכב חשמליים ומחושמלים סינים: החשמליות הטהורות הסיניות זינקו ב-35% וההיברידיות הנטענות זינקו ב-39%.
אז איך כל זה משפיע על השוק הישראלי?
ערב מגפת קורונה, בשנת 2019, כמעט ולא נמכרו בישראל כלי רכב חשמליים. זה השתנה משנת 2020 עם כניסתן של MG, GAC ולאחר מכן בעיקר ג'ילי, ונתח השוק החשמלי זינק לכ-3% בשנת 2020, כמעט 4% בשנת 2021 ולא פחות מ-10% בשנת 2022.
לאחר החדירה המאסיבית של BYD עמד נתח השוק החשמלי בישראל בשנת 2023 על 18% או כ-70,000 מסירות, וכך – תוך חמש שנים, ישראל הפכה למדינה עם אחד מנתחי השוק הגבוהים של רכב חשמלי בעולם.
לאחר שהיקף המכירות הרגעי דגדג, ואף עלה מעל, רף של 20% – הגיע השנה תיקון וברבעון הראשון צנח נתח השוק של רכב חשמלי בישראל ל-16.4%. זאת צניחה של כמעט 30% ביחס לרבעון הראשון של שנת 2024. ברשותכם נתעלם מן הנתונים של הרבעון השלישי והאחרון של השנה מפני שהם מוטים עם עשרות אלפי כלי רכב שנרשמו על שם היבואנים לאחר שלא נמכרו במשך שנה שלמה.
כמו רבים וטובים גם חלק מכלי התקשורת בישראל סובלים מ"מאניה דיפרסיה" ומתקשים לעכל תהליכים טבעיים או לבחון אותם לעומק. זאת כנראה הסיבה לכותרות בישראל שמדברות על התרסקות של השוק בכלל ובפרט של שוק היד השנייה, וגם לכותרות מטרידות יותר שמהללות – ולא בצדק – את הרכב ההיברידי-נטען.
האמת היא שישראל היא "מדינה מורכבת" שמצד אחד יש בה עם צמא לחידושים ולחדשנות ומצד שני יש בה שוק רכב מאוד ריכוזי וממשלה שלא מסוגלת לתכנן שום דבר לטווח ארוך.
מה שקרה וקורה כרגע בישראל זאת תוצאה של שלושה וקטורים שונים שכל אחד נובע ממקור אחר ומכוון לכיוון אחר. שלושתם יחד גורמים לכך שבעל הרכב הישראלי משלם יותר, נוסע פחות על חשמל ומזהם יותר.
לא ניכנס כאן לעומק הריכוזיות של שוק הרכב אבל נאמר זאת כך: פלישת הסינים לארץ יותר מאשר הכפילה את מספר המותגים שמוצעים בארץ אבל בניגוד לתיאוריות הכלכליות השטחיות – לא רק שזה לא הגדיל את התחרותיות – זה אפילו העלה (!) את מחירי המחירון של כלל כלי הרכב.
בגדול, הסיבה לכך היא שכדי לזכות בזיכיונות היבוא התחייבו היבואנים בפני הסינים לקנות מהם מספר מסוים של כלי רכב. אבל מכיוון שכמעט כל הזיכיונות נחתו אצל אותם יבואנים קיימים, שלא רוצים לחרב לעצמם את השוק ואת הרווחיות, הם הקפידו שלא ליצור "מלחמת מחירים" ושימרו מחירי מחירון גבוהים.
הבעיה היא שהשוק הישראלי לא מסוגל לקלוט כל כך הרבה כלי רכב ומכיוון ש"מכוניות לא זורקים לים" נדרשות דרכי שיווק "יצירתיות" אשר מתבטאות במחירים נמוכים "מתחת לרדאר". אלה מורידים גם את מחירי המשומשות.
במילים אחרות, שוק הרכב הישראלי בכלל, והשוק המחושמל בפרט, לא סובלים מצניחה בביקוש אלא מעודף היצע.
הווקטור השני הוא מדיניות מס לא ברורה ולא קוהרנטית של משרד האוצר, אשר אפילו בימים אלה של סוף דצמבר עדיין לא אישר סופית את שיעור המס על רכב חשמלי בינואר 2026.
ברור שהאוצר לא רוצה להפסיד מס על דלק (בלו) וכן רוצה לעודד מעבר לרכב חשמלי, אבל מאז שנת 2023 אין בישראל מתווה מס ברור וידוע על רכב חשמלי – וזה מקשה על כולם לתכנן קדימה. ברקע גם עולה בהדרגה גובה המס על "רכב צמוד" ומרחפת אימת "מס נסועה" של 15 אגורות לקילומטר שהיה אמור להיכנס לתוקף בשנה הקרובה.
וקטור שלישי: סין
סין מעודדת את הייצור והמכירה של רכב היברידי-נטען גם משיקולים פנימיים שלה וגם מפני שזה מאפשר לה להתגבר על חלק ממחסומי המס, למשל באירופה. כלים כאלה, לא בצדק, נחשבים פחות מזהמים ונהנים מהטבות מס שונות, והם גם פחות תלויים בתשתיות טעינה.
כן צריך עמדת טעינה ביתית כדי לחסוך בדלק ובכסף, לא צריך עמדה כזאת כדי ליהנות מהטבות המס אם החיסכון בדלק לא מעניין אותך. במילים אחרות – למי שמקבל רכב צמוד ממקום העבודה לא אכפת לקבל רכב כזה כי זה לא מגביל אותו כמעט בכלום.
היות שהסינים שולטים בטכנולוגיה הזאת זה מקנה להם יתרון מסחרי גם בשוק הישראלי, והתוצאה היא שבעוד שבשנת 2024 היו כלי רכב היברידים נטענים רק 2% ממכירות הרכב החדש בישראל, השנה זינק נתח השוק שלהם ל-11% – גידול של כמעט 400%.
איך זה קרה? פשוט: היבואנים הציפו את השוק ברכב סיני בכלל ובסיניות היברידיות-נטענות שמובילות את המחנה הסיני בפרט. במהלך 2025 נחתו בארץ יותר מ-15 דגמים היברידים נטענים חדשים, חלקם כגרסאות נוספות לדגמים קיימים וחלקם דגמים שמוצעים אך ורק בגרסה היברידית נטענת.
שורה תחתונה: האם הרכב החשמלי בנסיגה?
התשובה הפשוטה היא "לא", ובוודאי כאשר בוחנים את המגמה ארוכת הטווח.
נכון להיום יש ליבואניות הרכב אינטרס לייבא היברידיות-נטענות סיניות, ולממשלת ישראל אין מספיק שכל להתנגד לזה.
אבל בשורה תחתונה אי אפשר יהיה לנצח את הכלכלה: במכוניות חשמליות טהורות יש רק מערכת הנעה אחת ולא שתיים, ולכן הן פחות יקרות. ככל שמחירי הסוללות ממשיכים לצנוח, ומכוניות חשמליות טהורות הופכות פחות יקרות לייצור מרכב עם מנוע בעירה – כך יהפכו חיי מנוע הבעירה לקשים יותר.
נכון לסוף שנת 2025 חברו שלושה גורמים – ממשלת ישראל, חלק מיבואניות הרכב והמדיניות הסינית כדי לעוות את המציאות ולהעדיף כלי רכב היברידים-נטענים, אבל זה אירוע זמני שצפוי לחלוף לקראת סוף השנה הבאה.
הרכב החשמלי הפך לזירת מאבק בין גושי ולכלי במאבק בין מעצמות. סין משתמשת בו כדי לכבוש שווקים ולייצר תלות, ארה"ב בורחת ממנו בגלל אינטרסים של תעשיית הנפט ואירופה מהססת בגלל לחץ של תעשיית הרכב שלה.
וישראל? ישראל עדיין לא החליטה מה טוב לה ואין לה מדיניות ארוכת טווח שיכולה להועיל לאזרחים שלה.
לקריאה נוספת:
המס על רכב חשמלי עולה: תמיכת הממשלה בשנת 2026 תוגבל ל-30,000 שקלים
מי תנצח במרוץ אל רכב חשמלי ראשון עם סוללות מצב מוצק, וכמה זה חשוב לנו?
