לא מעט נהגים בישראל הודו בעבירת מהירות לאחר שהוצגה בפניהם תמונה שבה מתועדת העבירה לכאורה שלהם. נהגים אלה הורשעו ושילמו בקנסות, בנקודות ואפילו בשלילת רישיון, אלא שחלק מהם הורשעו, כך מסתבר, על לא עוול בכפם. דברים אלה עולים מעדותו של המהנדס טוביה סגל, אשר העיד אתמול (ד') במהלך אחד הדיונים הדרמטיים ביותר עד כה במסגרת "משפט מצלמות המהירות" אשר מתנהל באולמו של השופט הבכיר יעקב בכר בבית משפט השלום בעכו.
עו"ד תומר גונן וצוות ההגנה שאיתו, אשר מייצגים קבוצה של כ-20 נהגים שכופרים בעבירות מהירות שמיוחסות להם, הגיש לבית המשפט את חוות דעתו המקצועית של המהנדס סגל, ובה כלולים לא רק הסברים אודות כשלים טכנולוגיים של המערכת אלא גם מספר דוגמאות למקרים שבהם הורשעו נהגים בישראל על לא עוול בכפם. לטענת סגל, אשר מתבסס על ידע מקצועי נרחב ועל הספרות הטכנית של יצרנית מצלמות המהירות, הבעיה המשמעותית ביותר של המצלמות נובעת מן הבחירה להשתמש בישראל בגלאי סליל אשר מותקנים בתוך האספלט שסלול על הכביש, ובאלגוריתם שלטענתו לא מסוגל לבצע כראוי את המדידה שהוא מתיימר לבצע.
כתוצאה ממגבלות המערכת, לדבריו, ישנם מקרים שבהם רכב שחולף במהירות גבוהה בנתיב אחד מפעיל את המצלמה אולם המצלמה "מתעדת" רכב שנוסע בנתיב אחר במהירות חוקית – ומייחסת לו עבירה שכלל לא בוצעה על-ידו.
אחד המוצגים שהוגשו לבית המשפט היא תמונה שבה נראה אוטובוס נוסע במהירות של 137 קמ"ש בנתיב אחד, ואילו בנתוני המצלמה מופיעה קריאת המהירות כשהיא מיוחסת לנתיב אחר – שבו לא מצולם באותו רגע אף כלי רכב. הנהג של אותו אוטובוס ראה את התמונה והודה בביצוע עבירת המהירות מבלי לדעת, ומבלי שאנשי המשטרה טרחו לומר לו, שהוא לא ביצע כל עבירה ושהתיעוד לכאורה מתייחס – במקרה הטוב – לנתיב אחר, ובמקרה הרע נובע מכשל של גלאי הסליל של המערכת.
עדותו של סגל נמשכה משעות הבוקר ועד לשעות אחרי הצהריים וכמעט לכל אורכה הוא הותקף במילים קשות ומעליבות, לפעמים גם בצעקות, על-ידי כמה מן התובעות המשטרתיות. גם מן העבר השני, מצד ההגנה, לא נשמרה דממה. היחידים ששמרו על שלווה וקור רוח במהלך הדיון כולו היו המהנדס סגל והשופט בכר – אשר לא רק הפגין בקיאות והבנה במשמעות הטכנית של דברי העד אלא התעלה באופן מעורר הערכה מעל השפה המעליבה שבה נעשה שימוש ומן האופי הפוגעני של החקירה.
כשל טכנולוגי
לטענת המהנדס טוביה סגל, אשר עוסק בחיי היום יום שלו במגוון נושאים טכנולוגיים מורכבים ומתמחה בציוד מדידה ובקרה, מי שרכש את מערכת האכיפה שהותקנה בישראל קיבל מערכת אשר נעשה בה שימוש רק באחוז קטן מאד מבין כל מצלמות המהירות שמוצבות בעולם. לטענתו, הסיבה לכך היא שסוג החיישנים שבו נעשה שימוש – סלילים שמותקנים בתוך האספלט, לא מסוגל לבצע את המדידה שהוא מתיימר לבצע גם בגלל סוג החיישן ותנאי מזג האוויר והסביבה שאליו הוא חשוף. בנוסף, האלגוריתם שבו נעשה שימוש כדי לחשב את מהירות הנסיעה "מייצר" תוצאו אקראיות אשר לא בהכרח קשורות למהירות הנסיעה בפועל של כלי הרכב.
לטענת סגל, הפרשי המדידה עלולים להיות של עשרות קמ"שים והרבה יותר מטווח הסטייה המוגדר למערכת – של 3%. מה שלא פחות חמור – מעבר רכב על נתיב אחד גורם במקרים שונים ליצירת קריאת מהירות מופרזת בנתיב אחר – ככל הנראה בגלל השראה על סליל המתכת. "האלגוריתם של המערכת הזאת נועד לתת פתרון לבעיה מובנית שלה", העיד סגל, "שהיא שיטת המדידה אשר מבוססת על הזחה של השדה החשמלי אשר קיים בחיישנים כל הזמן, ומופרע כאשר עובר מעליו כלי רכב. אלא שיצרן המערכת בעצמו מודה שלא בכל מקרה מסוגלים החיישנים לבצע את כל המדידות שהם אמורים לבצע, ואין ביטחון שהאלגוריתם שאמור לחשב את המהירות ו"להעיף" תוצאות לא נכונות עושה את עבודתו אלא דווקא להיפך. הסימנים מצביעים על כך שהאלגוריתם דווקא מעיף תוצאות נכונות ומשאיר תוצאות לא נכונות היות שהוא כתוב כך שבכל מקרה תתקבל קריאה".
בחוות הדעת שהוגשה לבית המשפט מתייחס סגל לפערים בין התקן הישראלי למכשירי מדידה אוטומטיים לבין הביצועים בפועל של מצלמות המהירות, והוא טוען שהמבנה הטכנולוגי של המערכת לא מאפשר לה לעמוד בדרישה של זיהוי חד ערכי בין רכב שמואשם בביצוע עבירת מהירות לבין רכב שמפעיל את החיישן שטמון בקרקע. במהלך המשפט שמתנהל בעכו עלו עד כה שאלות כבדות משקל אודות תהליך התקינה של מצלמות המהירות בישראל וחשד לכאורה למעשי מרמה שבוצעו בתהליך הזה, כמו גם לגבי מעשי טיוח ועדויות שקר, לכאורה, של אנשי המשטרה והמשרד לביטחון הפנים.
אלא שחוות הדעת שהגיש סגל, ועדותו בבית המשפט, מתייחסים בפעם הראשונה גם לעצם המסוגלות של מערכת זאת לייצר "אפס תקלות" ולעמוד באחת הדרישות היסודיות שלשמן נכתב התקן מלכתחילה: להבטיח הרשעה במשפט פלילי, כלומר "מעבר לספק סביר".
המשטרה מודה: המערכת מפיקה דוחות שגויים
הדרמה הגדולה ביותר שהתקיימה בדיון בהקשר הזה היא ההודאה, למעשה, של התובעים המשטרתיים בכך שבהליך ההפקה של דוחות מהירות עלולות להיגרם טעויות אנוש של שוטרי פרויקט א' 3, אשר מפיקים את דוחות התנועה שנשלחים לנהגים. אבסורד זה, אשר מתאר אפשרות שאחוזים מסוימים ממאות אלפי דוחות המהירות שנשלחו עד היום לנהגים הרשיעו את מי שכלל לא ביצעו עבירה, עלה כאשר התובעות המשטרתיות ניסו לסתור את חוות דעתו של סגל אודות דרישות התקן.
סגל טוען שדרישות התקן, אשר נועד מצד אחד למנוע מנהגים את המוטיבציה לערער כנגד אמינות המערכת ומצד שני אמור למנוע את ההרשעה של חפים מפשע, קובעות שהמערכת הטכנולוגית לא תוכל להנפיק דוחות שגויים. התובעות, בתגובה, טענו שהמצלמות כלל לא מפיקות דוחות אלא "מתעדות אירועים", ומי שמנפיק בפועל את הדוחות הם שוטרים בשר ודם שאמורים לעבור על תוצרי המערכת ולבחון אותם.
על אף שסגל נשאל שאלות בעלות אופי משפטי הוא התאמץ להגביל את התשובות לתחום המומחיות שלו והתמקד, בהקשר הזה, בעובדה שאסור למערכת להותיר שיקול דעת נוסף לשוטר והיא צריכה להיות "אוטומטית" במובן הסביר והברור של המושג. סגל נשאל האם ייתכן מצב שבו כלי רכב אחר, שמוסתר על-ידי כלי הרכב המצולם, הוא זה שביצע את העבירה בנתיב הסמוך. תשובתו הייתה שהתקן הישראלי מנוסח באופן שלא אמור לאפשר למערכת הטכנולוגית לבצע טעות כזאת, ושכדי שמערכת טכנולוגית תעמוד בדרישות התקן אסור שהיא תנפיק דוחות שגויים. הוא אף הסביר שקיימות אפשרויות טכנולוגיות למנוע טעויות כאלה.
משמעות הדברים, כפי שהוצגו בדיון על-ידי התובעות (שהן עובדות אגף התנועה של המשטרה) – היא שמערכת המצלמות מייצרת דוחות שגויים אשר אמורים להיפסל על-ידי גורם אנושי שמבקר אותם. במצב כזה לא רק שאי אפשר להשיג הרשעות "מעבר לספק סביר", שהרי המערכת חשופה ל"טעויות אנוש", יש בכל גם הולכת שולל של המחוקק – חברי כנסת ישראל – אשר שוכנעו להאמין שמדובר במערכת אכיפה אמינה "אשר קיבלה תו תקן".
אגב, במהלך הדיון כולו ישב לצד התובעות המשטרתיות מהנדס אשר עובד עבור החברה שהתקינה ומפעילה את מערך המצלמות עבור המשטרה וייעץ להן בעניינים טכניים. עו"ד גונן ביקש מבית המשפט להדגיש בפרוטוקול את "הטעם לפגם בכך שנציג מטעם הזכיין, אשר יש לו אינטרס כלכלי טהור להציל את מרבץ הזהב שלו, יושב בעת הדיון ויועץ לתביעה".
במהלך הדיון ביקש השופט בכר מן המהנדס של מפעילת המצלמות "לשאול את העד שאלות בשפה 'מהנדסית'", כדי שהתביעה תוכל להבהיר אילו פגמים היא מוצאת בחוות הדעת, אולם ככל שאפשר להתרשם עדותו של סגל הייתה קוהרנטית ותאמה את הכתוב בחוות הדעת שהגיש.
מודים באשמה: מצלמות המהירות לא קשורות לבטיחות בדרכים
תגובת אגף התנועה במשטרת ישראל: "ההליך המשפטי בנושא עודנו מתנהל בבימ"ש ולכן אנו מנועים מלהתייחס אודותיו או לגבי גורמים הנוגעים לגביו. מדובר בפרויקט שיעילותו הוכחה ובמקומות בהן מוצבות מצלמות א-3 קיימת ירידה בכמות תאונות הדרכים, והוכח במחקר אובייקטיבי כי ישנה ירידה גם במהירות הנסיעה".
לא נהוג להגיב על תגובות אלא שחשוב להדגיש שלמרות האמור בתגובה – עד היום לא הוצג בפנינו אף מחקר שמתייחס לתקופה שלאחר קבלת המלצות ועדת קמא, בשנת 2014. ככל הידוע אין בידי משטרת ישראל כללים כתובים בנוגע למיקומי המצלמות, בהתאם להמלצות הנ"ל, ובניגוד לתגובה אין בידיה אף נתון שמוכיח את האפקטיביות של המצלמות בהפחתת מספר התאונות והנפגעים.
