שרי התחבורה והתשתיות של שבדיה חנכו בסוף השבוע שעבר "דרך חשמלית" באורך של כשני קילומטרים במתחם שדה התעופה של שטוקהולם, אשר מספקת אנרגיה חשמלית לכלי רכב שנוסעים עליה. הפרויקט, שנקרא eRoadArlanda, פותח במימון משרד החדשנות השבדי. הרעיון מעתיק, למעשה, עקרון מוכר מעולם הצעצועים תוך שהוא פותר את אחת הבעיות של כלי רכב חשמליים אך יוצר בעיות אחרות.
אנשי eRoadArlanda פיתחו את הדרך החשמלית במהלך כשלוש וחצי השנים האחרונות והרעיון שלהם נשמע פשוט מאין כמותו: בתוך האספלט מוטמן פס פלדה שבאמצעו חריץ בעומק 6 סנטימטרים ובתחתיתו מוליך זרם. בתחתית כלי הרכב שמשתמשים במערכת זאת נמצאת זרוע שמתחככת בפס כדי לאסוף ממנה חשמל. לכלי הרכב יש סוללה חשמלית, כלומר שהם יכולים להמשיך לנסוע גם על דרכים שאין בהן פס צבירה שכזה, אבל הסוללה יכולה להיות קטנה וקלה ולספק טווח נסיעה של עשרות קילומטרים בודדים.
הטכנולוגיה עצמה יותר מתוחכמת ומושקעת מכפי שאפשר היה לחשוב במבט ראשון, היות שעליה להתמודד עם מספר אתגרים לא פשוטים שהראשון בהם הוא למנוע סכנת התחשמלות מעוברי אורח. לצורך זה יושמו מספר אמצעי הגנה שהחשוב מהם הוא הטמנת מוליך הזרם עמוק בתחתית החריץ. לדברי אנשי eRoadArlanda , גם אם אדם הולך על גבי פס המתכת כשהוא יחף, בגשם, כמות הזרם שהוא יספוג תהיה זניחה ולא תסכן אותו.
בעיה אחרת – שלא ממש מוסבר כיצד נפתרה למעט הטענה שהיא פתורה – היא הצטברות לכלוך ופסולת בתוך החריץ. לדברי קברניטי הפרויקט, ה"מברשת" שנמצאת בקצה הזרוע שמתחת למכונית מפנה תוך כדי תנועה את הפסולת, אבל לא ברור לאן.
פתרון טכנולוגי מעניין נוסף, שגם הוא לא מוסבר לעומק, הוא הזרמת זרם לאורך מקטעים של 50 מטרים ורק בשעה שחולף עליהם כלי רכב. במלים אחרות, הפס מגיב להימצאותם של כלי רכב עליו, ומספק להם אנרגיה רק בסמוך למקום הימצאם. כאשר כלי הרכב עומד במקומו הפס לא מוליך אנרגיה.
גם לזרוע שמותקנת על המשאית יש תפקיד בצימוד החשמלי: כלי הרכב מזהה את עצם הימצאות הפס ומוריד את הזרוע אליו, שם היא מתכווננת למיקום המדויק של הפס ביחס לכלי הרכב. חיישנים ואמצעי תקשורת שמותקנים גם בצד המספק וגם בצד המקבל מסכמים ביניהם את עוצמות הזרם הנדרשות וגם את החיוב תמורת עלות החשמל.
אחת הבעיות הגדולות, כרגע, היא העלות הגבוהה של הפרויקט – כ-1.2 מיליון דולר לקילומטר, ומאידך אין לשכוח שמדובר במערכת תשתית שפותרת במידה רבה את הצורך בהקמת עשרות או מאות עמדות טעינה חשמליות בסביבתה, ושהניהול והשליטה בה קלים יותר.
"הדרך החשמלית" הראשונה בעולם נסללה, כאמור, לאורך 2 קילומטרים בין מסוף המטען של נמל התעופה ארלנדה הסמוך לשטוקהולם לבין אזור הלוגיסטיקה 'רוזרסברג' של השדה, ובשלב ראשון היא משמשת משאית של חברת הלוגיסטיקה השבדית PostNord אשר הונעה במקור באמצעות מנוע דיזל והוסבה להנעה חשמלית.
לא מיותר להזכיר שעלות ההקמה של רכבת חשמלית קלה גבוהה פי 50 מעלות ההתקנה של פס צבירה, והיא גם הרבה יותר מורכבת ומגבילה. עם זאת, בכל מקרה מדובר בשימושים שונים: חברת הלוגיסטיקה, למשל, מפעילה את המשאיות שלה על מסלולים קבועים ועל כן צפויה לחסוך הרבה מאד סולר וזיהום אוויר לאורך השנים.
"אחד הנושאים החשובים ביותר בימינו הוא השאלה כיצד להפוך למציאות את חזון העולם שלא שורף דלק ממקור אורגני. עכשיו יש לנו פתרון שיאפשר את זה, וזה מדהים. שוודיה נמצאת בחזית הטכנולוגיה הזו, שאותה אנחנו מקווים כעת להציג במקומות נוספים בארץ ובעולם", צוטט בהודעה לעיתונות האנס סאל (Säll), יו"ר קונסורציום eRoadArlanda.
לדבריו, "אין חשמל על פני השטח. יש שני מסלולים, בדיוק כמו שקע בקיר והחשמל נמצא חמישה או שישה סנטימטרים למטה. גם כאשר הצפנו את הכביש עם מי מלח מדדנו ומצאנו שעוצמת הזרם על פני השטח היא רק וולט אחד בלבד".
לזכות השבדים צריך להזכיר שאין זאת לא הפעם הראשונה שהם חושבים "מחוץ לקופסה" ומשתמשים בפתרון פשוט כדי לקדם את חזון המכונית החשמלית. ממשלת שבדיה השיקה לא מכבר את פרויקט e-way – קטע כביש מהיר באורך של כ-1.2 קילומטר שמעליו הותקנו כבלי חשמל מן הסוג שמשמש חשמליות. ואכן, בקטע זה יכולות לנסוע משאיות ממש כמו חשמליות תוך שהן צורכות חשמל מן התשתית שמעליהן.
בשני המקרים מדובר בפתרונות שמתאימים הרבה יותר לשימוש של משאיות ואוטובוסים ושל כלי רכב מסחריים שנוסעים קילומטראז' רב לאורך צירים קבועים. קל, למשל, לדמיין מערכות כאלה לאורך מסלול האוטובוס החשמלי בקו 4 בתל-אביב.
בדומה לישראל גם ממשלת שבדיה הציבה לעצמה יעד להתנתק מן השימוש בנפט, אבל בשונה מאצלנו נראה שהשבדים לא רק מדברים אלא גם משקיעים בבניית פתרונות מעשיים בשטח.
