למרות שמהירות מופרזת ביחס לחוק מהווה רק 0.3% מכלל העבירות שגרמו לתאונות קשות, 15.5% מכלל הדוחות שהופקו ב-2012 נרשמו בגינה. לעומת יותר מ-126 אלף הרשעות בגין מהירות מופרזת, פחות מאלף
בשנת 2011 נרשמו לישראלים כ-817 אלף הרשעות או אזהרות בגין עבירות תנועה. כך עולה מנתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס).
נתון זה נראה אולי מעט מפחיד בהיקפו, אך מדובר דווקא בירידה לעומת שנים קודמות – בין 2008 ו-2010 נרשמו כמעט מיליון הרשעות או אזהרות בכל שנה.
כמו בשנים קודמות, העבירה שבגינה הורשע מספר הישראלים הרב ביותר היא אי-שימוש באביזר בטיחות – כ-143 אלף עבירות. במקום השני, ובפער קטן בלבד, נמצאת עבירת המהירות המופרזת, עם כ-127 אלף הרשעות או אזהרות.
במשטרת ישראל, כמו בכל גופי הבטיחות, מתייחסים בחומרה רבה לעבירות מהירות, ונוהגים להסביר לציבור שעבירה זו גורמת לחלק ניכר מהתאונות – ובעיקר לתאונות קטלניות וקשות. בשנים הבאות אף צפויה עליה משמעותית בהיקף האכיפה של עבירות מהירות לנוכח השלמת פריסת מערך מצלמות המהירות הדיגיטליות.
אם ייפרס במלואו יכלול מערך זה כ-300 מצלמות מהירות, מתוכן 100 הן גם מצלמות רמזור.
אלא שלא כל עבירות המהירות זהות. יש "מהירות מופרזת מעל הקבוע בחוק" ויש "מהירות מופרזת בנסיבות המקרה". העבירה החמורה, שגורמת ליותר תאונות, היא העבירה השניה – מהירות מופרזת ביחס לנסיבות.
על-פי הלמ"ס, כ-22 אלף נהגים היו מעורבים בתאונה עם נפגעים בשנת 2012, אך רק לכ-12,600 נרשמו עבירות תנועה. מתוך מספר זה, ל-475 נהגים בלבד נרשמה עבירת מהירות מופרזת, כאשר הרוב המוחלט (399 לעומת 76) הן עבירות מהירות מופרזת בנסיבות המקרה.
כך זה נראה באחוזים: ל-1.7% מכל הנהגים שהיו מעורבים בתאונה ב-2012, נרשמה עבירת מהירות מופרזת בנסיבות המקרה, ולשליש אחוז בלבד מסך הנהגים (0.3%) נרשמה עבירת מהירות מופרזת ביחס לחוק. מול נתונים אלה, נתוני הלמ"ס בכל הנוגע להרשעות נהגים, נראים כעת חסרי-פרופורציה: 15.5% מכל ההרשעות והאזהרות לנהגים בשנת 2011 נרשמו בגין עבירת מהירות מופרזת.
הנתון המטריד ביותר הוא הפרופורציה שבין אכיפת העבירה החמורה יותר, במבחן תוצאותיה, לבין זו השולית: בחלוקה לפי סוג עבירת המהירות מתברר שכ-126 אלף הרשעות נרשמו לנהגים בגין מהירות מופרזת ביחס לחוק (זו שגרמה במישרין למספר קטן בלבד של תאונות), ולעומת זאת רק 411 (ארבע מאות ואחת עשרה) הרשעות בלבד נרשמו בגין עבירת מהירות מופרזת בנסיבות המקרה.
והנה דרך נוספת להצגת הנתונים: 0.05% מההרשעות ב-2011 נרשמו לעבירת המהירות החמורה יותר, שגורמת למרבית התאונות (שבהן הגורם העיקרי לתאונה הוא מהירות מופרזת), בעוד שכ-15.5% מסך כל ההרשעות נרשמו לעבירת מהירות שגורמת לשיעור נמוך משמעותית של תאונות. מומחי בטיחות נוהגים להסביר שמהירות היא גורם משמעותי בתאונות, גם כאשר היא אינה נרשמת בדו"חות המשטרתיים, ויש בכך יותר משמץ של אמת. המהירות מחמירה את תוצאות התאונה, מקטינה את מרווח הטעות של הנהגים, ועלולה לגרום לביצוע עבירות אחרות (כמו סטייה מנתיב או אי-ציות לרמזור).
אבל גם לנוכח הסברים אלה הפער בין רמת האכיפה לבין חשיבות העבירה עודו עצום. רוב העוסקים בבטיחות יודעים שדווקא מהירות מופרזת בנסיבות המקרה היא העבירה החמורה יותר, אשר גורמת ליותר תאונות יחסית למהירות מופרזת ביחס לחוק. אלא שאת העבירה הזו קשה לאכוף וזו כנראה הסיבה שבגללה מתמקדת משטרת ישראל כמעט באופן בלעדי דווקא בעבירה המסוכנת פחות.
אכיפת מהירות מופרזת בנסיבות המקרה אמנם אינה פשוטה, אבל נתוני הלמ"ס מעידים שקיימת אפשרות לאכוף אותה: רובן המוחלט של ההרשעות בגין מהירות מופרזת בנסיבות המקרה נרשמו שלא בזמן תאונה – 328 מהן היו בגין דו"חות (מסוג הזמנה לדין) ורק 62 בעקבות תאונת דרכים.
מנתוני הלמ"ס מצטיירת גם אכיפה לא פרופורציונלית של אי שמירת מרחק, עבירה שנחשבת לאחד הגורמים המובהקים לתאונות. עבירה זו נרשמה ל-973 נהגים שהיו מעורבים בתאונה עם נפגעים ב-2012, 13 מהם בתאונות קטלניות, ו-90 בתאונות קשות.
הרשעות בגין עבירת אי-שמירת מרחק נדירות אף יותר מאלו שנרשמו בגין מהירות מופרזת בנסיבות המקרה: רק 320 בכל שנת 2011, מהן 203 בעקבות תאונות דרכים. לשם השוואה, בשנת 2011 נרשמו לנהגים יותר מ-90 אלף הרשעות או אזהרות בגין עבירות חניה. כמעט 2,000 הרשעות נרשמו בגין "סימני זיהוי לרכב שאינם תקינים", כלומר פי חמישה ממספר ההרשעות בגין מהירות מופרזת בנסיבות המקרה. על-פי נתוני הלמ"ס, סימני זיהוי בלתי תקינים לא גרמו לתאונות דרכים באותה שנה (או בכל שנה אחרת).
