קרן הפנסיה של מרצדס-בנץ הגרמנית – אשר עד לתחילת השבוע החזיקה ב-3.8% ממניות יצרנית הרכב ניסאן, מכרה את כל המניות האלה במסגרת "ניקוי סל ההשקעות" ובמחיר נמוך בכ-6% ממחיר השוק.
מניות המיעוט בניסאן נרכשו על-ידי מרצדס בתקופה שבה חיפשה היצרנית הגרמנית אפשרויות לשיתופי פעולה עם יצרניות ותיקות אחרות, ומכאן אכן צמחו מספר פרויקטים של שתי היצרניות, במיוחד בגזרת מותג היוקרה היפני אינפיניטי כמו גם בייצור משותף של שתי הקבוצות בדרום אמריקה.
אבל מרצדס זנחה את רוב השת"פים האלה ואיבדה עניין בניסאן ככל שמצבה של היצרנית היפנית התדרדר, ובמיוחד על רקע המשבר העמוק בין ניסאן לבין בעלת הברית העיקרית שלה, רנו.
בשנת 2016 העבירו אנשי הכספים את חבילת המניות הזאת אל קרן הפנסיה של עובדי החברה, וזו – במהלך שחושף את עומק המשבר שניסאן חווה כיום – מכרו אותן השבוע תמורת 324.65 מיליון דולר.
למחרת פרסום המכירה צנח הערך של מניות ניסאן בבורסה בטוקיו ביותר מ-6%, וזאת הצניחה היומית הגדולה ביותר מאז תחילת יולי ומה שלדעת אנליסטים משקף את חוסר האמון הגובר של משקיעים ביכולת של יצרנית הרכב לבצע תפנית מוצלחת בתנאים הקשים הנוכחיים.
"המכירה מגיעה בעיתוי קריטי, כאשר ניסאן נאבקת בעליית מכסים בארה"ב ובירידה במכירות בשווקי המפתח שלה – ארצות הברית וסין", כך דיווחו מקורות בתעשייה. ברבעון השני של השנה ניסאן רשמה הפסד של 535 מיליון דולר, וזה ממשיך את מגמת ההפסדים של השנה הקודמת.
משותפות לנטישה
השותפות בין מרצדס-בנץ (אז דיימלר) לברית רנו-ניסאן החלה בשנת 2010 כמהלך אסטרטגי שנועד לחסוך מיליארדי דולרים באמצעות שיתוף פלטפורמות, מנועים וטכנולוגיות. בשיא השותפות פיתחו יחד שתי החברות מספר דגמים ושיתפו ביניהן מספר מנועים של מרצדס שהותקנו ברכבי רנו-ניסאן, ולהפך.
אלא ששותפות זאת לא השיגה את היעדים שלה, לפעמים מפני שקשה היה להצדיק את התוצרים של הקשר – כמו טנדר של מרצדס על בסיס ניסאן נבארה שלא ממש תאם את הציפיות של לקוחות מרצדס.
יותר מעשור לאחר מכן עוברת ניסאן את המשבר החמור ביותר בהיסטוריה המודרנית שלה, חמור יותר מזה שעברה בסוף שנות ה-90 ואשר הוביל להשתלטות של רנו על השליטה בחברה.
בשנת הכספים 2024 הפסידה ניסאן כ-4.5 מיליארד דולר, בתוך כדי החלפת תוכנית הבראה אחת באחרת, החלטה לפטר כ-20,000 עובדים שמהווים כ-15% מכלל העובדים שלה, סגירת 7 מתוך 17 מפעלי הייצור שלה ברחבי העולם עד לשנת 2027, וצמצום כושר הייצור הכולל מ-3.5 מיליון כלי רכב בשנה ל-2.5 מיליון בלבד. במקביל נכשל ניסיון המיזוג עם הונדה (יש שאומרים – ניסיון ההשתלטות של הונדה על ניסאן) ובעקבותיו הגיעו חילופי מנכ"ל החברה.
אבל כל הצעדים הנואשים האלה בוצעו עוד לפני שנשיא ארה"ב, דונאלד טראמפ, הכריז על תוכנית המכסים הדרקונית שלו אשר מכבידה על עלויות הייצור בארה"ב וכך פוגעת בעסקיה של ניסאן בשוק האמריקני – שוק שמייצר עבורה נתח משמעותי מן ההכנסות והרווחים.
מכירת האחזקות של מרצדס בניסאן מעמיקה את החשש לגורלה של ניסאן, שהעלה כבר בסוף השנה שעברה גל שמועות בתקשורת הבינלאומית לפיו "לניסאן נותרו עוד 12 עד 14 חודשים לשרוד" – אלא אם תמצא משקיע שיציל אותה.
בהערת אגב נזכיר שבשנת 2021 מכרה ניסאן (ולפניה רנו) את חלקה בדיימלר/מרצדס, וכיום מוחזקים נתחים משמעותיים מן הבעלות בקבוצת מרצדס (הבעלים של מרצדס-בנץ) בידי לי שופו, בעל השליטה בג'ילי הסינית (9.7%), BAIC הסינית (9.98%), ורשות ההשקעות של כוויית (5%).
להרגיע את השוק הישראלי
חשוב לומר: ניסאן הייתה במשך שנים יצרנית הרכב השנייה בגודלה ביפן, ועם כל הקושי שהיא חווה לא סביר שממשלת יפן תישאר אדישה לגורלה – במיוחד לאור מערכת היחסים הערוכה בינה לבין רנו שבה היו מעורבים גם שיקולי אגו לאומי, פוליטיקה פנימית ביפן ובצרפת, ויחסים בינלאומיים. ניסאן מעורבת במספר זירות בינלאומיות רגישות – ארה"ב מצד אחד וסין מאידך – ובכל אחת מהן יש לה אתגרים אחרים ומתחרות אחרות.
בתסריט הגרוע ביותר, אם לא יימצא מושיע, אפשר לדמיין בעיות של זמינות חלקי חילוף, בעיות במימוש אחריות ושירות כתוצאה מפיטורי עובדים ברחבי העולם, וצניחה בערכי המכירה של דגמי ניסאן.
אבל ניסיון העבר מוכיח שיצרניות רכב לא קורסות כל כך מהר וגם אם כן – זה בדרך כלל לא משפיע על השוק הישראלי וכמעט לעולם לא באמת יוצר משבר בתחום השירות והחלקים.
לדוגמה: כל נפתולי פשיטות הרגל של סאניונג הקוריאנית (כיום KGM) לא מנעו ממנה לחזור לשוק שלנו עם דגמים חדשים ולא יצרו בעיות שירות ואספקה גם לאורך שנות הגסיסה של החברה הקודמת.
במקביל לתוכניות ההבראה השונות עוברת ניסאן שינוי מבני שהיא עצמה יזמה בברית רנו-ניסאן. היפנים דרשו מהצרפתים לצמצם את אחוז הבעלות שלהם בניסאן מכמעט 36% ל-17% כדי להשוות אותו לאחוז הבעלות של ניסאן ברנו, והצרפתים אכן העבירו כ-19% מן המניות לנאמנות לקראת מכירה שלהן.
בדיעבד ייתכן שהצרפתים מצטערים שלא מכרו קודם את המניות האלה מפני שלפני כחודשיים הם נאלצו למחוק בספרים שלהם כ-11 מיליארד (!) דולר מן השווי של מניות ניסאן. בחודשים האחרונים החליטו רנו וניסאן לאפשר לכל אחת מהן להפחית את גודל האחזקה ההדדית ל-10%, ועל אף שזה עדיין לא בוצע בפועל זה מאפשר להן לעשות את זה בעתיד.
לקריאה נוספת:
היסטוריה בגרמניה: מרצדס תשתמש במנועי ב.מ.וו
תכירו את אנטוניו פילוסה, המהנדס האיטלקי שיוביל את סטלנטיס
