מספר סקרים שפורסמו בחודשים האחרונים בעולם מתארים את אותה תוצאה עם מספרים מעט שונים: רוב מוחלט של נהגים מעוניין שמצלמת דאשבורד תהיה ציוד סטנדרטי במכונית שלהם. כמה זה רוב? סביב ה-90%.
לעומת זאת, על אף שהשיעור של נהגים שטרחו להתקין בפועל מצלמות במכוניות שלהם עולה בשנים האחרונות במהירות – בין השאר בזכות צניחה במחירי המצלמות עצמן ובמחירי כרטיסי הזיכרון – עדיין מדובר בשיעור נמוך יחסית שנע סביב 15-20% בלבד (במדינות שונות ולפי סקרים שונים).
יש הרבה סיבות טובות וחשובות להתקנת מצלמות וידאו ברכב – מה גם שבכל מכונית חדשה יש ממילא לפחות מצלמה אחת או יותר. אבל יש גם מספר סיבות שמעכבות או אף מונעות מנהגים ובעלי רכב לעשות את זה.
מסקר שפורסם לאחרונה בבריטניה עולה שכ-12% מן הנהגים שהגישו תביעות ביטוח רכב בשנת 2022 הסתייעו בתיעוד של מצלמות דאשבורד, וש-82% מן הנהגים היו מתקינים מצלמה כזאת "כבר מחר בבוקר" אם זה היה מפחית את פרמיית ביטוח הרכב שלהם.
כאמור – הנתון החשוב ביותר, שממנו קל להסיק שמצלמות דאשבורד יהפכו בתוך שנים בודדות לציוד סטנדרטי בכל מכונית חדשה הוא שכל הסקרים מצאו שקרוב ל-90% מן הנהגים מעוניינים במצלמות כאלה.
יתרונות וחסרונות של מצלמות דאשבורד
לתיעוד המתרחש סביב הרכב – בעיקר בזמן נהיגה אבל גם בעת שהוא חונה – יש ערך רב עבור נהג או בעל רכב שנפגע כתוצאה של מעשה של מישהו אחר, וגם במקרה שבו הוא או היא מואשמים בביצוע עבירה או טעות נהיגה שלא בוצעה על-ידם.
בנוסף, תיעוד אירועים שמתרחשים על הכביש בעת נהיגה ולא קשורים לנהג או לרכב עצמו – למשל של נהגים אחרים שמבצעים עבירות תנועה חמורות – יש ערך בהפחתת האלימות על הכבישים באופן כללי.
צילומי וידאו מתוך מכוניות חונות מסייעים באיתור עבריינים שונים, למשל גנבי רכב ופורצים, וגם בפיענוח פשעים. עם זאת, לצורך תיעוד כזה נדרשת מערכת מעט יותר מורכבת עם נפח גדול יותר לאחסון וידאו, ו/או אפשרות לשדר וידאו בזמן אמת אל שרת "בענן".
קיימת שאלה לא פתורה סביב נושאי פרטיות, ובמיוחד כאשר בעל המידע בוחר לפרסם אותו או להעביר אותו לצדדים שלישיים, אבל שאלה זאת לא מיוחדת דווקא למצלמות ברכב אלא לתיעוד בשטח ציבורי באופן כללי.
סיבות משמעותיות יותר שמעכבות נהגים מלהתקין מצלמות וידאו בכלי הרכב שלהם הן העלויות של המערכת ושל ההתקנה, סרבול של התקנות "לא מקוריות", ובמידה רבה ה"התעסקות" עם איסוף החומרים המצולמים והעריכה שלהם. שלושת החסמים האלה ייעלמו כלא היו כאשר יצרניות רכב יהפכו את תיעוד הוידאו לתכונה סטנדרטית ברכב.
כמעט בכל המכוניות החדשות שנמכרות בימינו במדינות מפותחות יש מערכת זיהוי נתיבים ועצמים על הכביש אשר משמשת לבלימת חרום אוטונומית ולשמירת נתיב, ובאחוז ניכר מן המכוניות החדשות מותקנות גם מערכות להתרעה מפני מעבר לנתיב נסיעה חסום ולכל הפחות מצלמת נסיעה לאחור. המשמעות: כמעט בכל מכונית חדשה מותקנות על קו ההרכבה לכל הפחות מצלמת וידאו קדמית ומצלמת וידאו אחורית, ובמכוניות רבות מותקנות גם מצלמות נוספות שמספקות תמונת 360 מעלות סביב הרכב.
הוידאו שמתקבל דרך כל המצלמות האלה נשלח לעיבוד במערכות שונות לסיוע לנהיגה (ADAS), שבהן – במקרים רבים – מתמזג המידע הזה עם מידע שמתקבל מחיישנים אחרים (למשל רדאר, לייזר, אינפרא אדום וכו'). כל שנדרש כדי לשמור את תוצרי הוידאו כסרט או הזרמת וידאו זאת מערכת זולה שתקבל במקביל את אותו מידע.
יתרון ברור ראשון של מצלמות "מקוריות" כאלה הוא שהן ממילא מותקנות ברכב – וחשוב יותר: הן מותקנות בהתקנה שלוקחת בחשבון את ארכיטקטורת החשמל והאלקטרוניקה של הרכב ואת צריכת הזרם שלהן. לעומת זאת, מערכות בהתקנה פרטית ("Aftermarket") דורשות חיווט שבמקרה הטוב מפריע ומכער את סביבת הנהג ובמקרה הרע מתערב ברשת החשמל של הרכב.
מספר יצרניות רכב, סיטרואן כדוגמא אחת, מאפשרות להשתמש בוידאו שמתקבל מן המצלמה הקדמית אולם הן מגבילות אותו לרוב לקטעים מאד קצרים גם כדי לחסוך בעלויות האחסון אבל לא רק. נדמה שהחשש המשמעותי יותר של יצרניות הרכב ושל יצרניות מערכות ה-ADAS הוא לגבי האחריות החוקית שלהן במקרים שבהם הוידאו יתעד תקלות של מערכת הסיוע לנהג. למעשה – נכון להיום נראה שזה החסם היחיד מפני מצב שבו כל יצרניות הרכב "ישחררו" לבעלי הרכב ולנהגים את הוידאו שממילא נאסף על-ידי המצלמות ויאפשרו לאגור אותו לצרכי תיעוד ושידור "לענן".
מצד שני – היצרניות עצמן מעוניינות באותו מידע כדי לבנות "מפה דיגיטלית" מדויקת ומתעדכנת של העולם, ולכן זאת רק שאלה של זמן עד שהן יאלצו להעניק לנהגים מוטיבציה לאפשר להם גישה למידע הזה.
מה שבטוח – ביטוח
חברות הביטוח בעולם הן גורם כלכלי נוסף שמאיץ את הדרך ל"מכונית המתעדת", וזאת מפני שהן רוצות לקבל מידע על אופי הנהיגה ועל נסיבות ההתרחשות של תאונות – גם כדי לצמצם הונאות ביטוח וגם כדי להתחמק מתשלום פיצויים בכל מקרה שזה אפשרי.
לחברות ביטוח יש אינטרס להציע ללקוחות שלהן פרמיות מוזלות כדי לקדם את האג'נדה הזאת, ובכל מקום שיש מוטיבציה כלכלית אפשר לחוש תזוזות. אבל גם לנהגים, לפחות לחלקם, יש מוטיבציה כלכלית: סקרים מגלים שנהגים משפרים את הנהיגה שלהם כאשר הם יודעים שהיא מתועדת, כלומר שעצם ה"רגולציה העצמית" של נהגים יכולה להפחית אלימות על הכבישים ולצמצם את מספר התאונות. מנתונים שפורסמו – אם כי קשה לאמת אותם – עולה שאצל קרוב ל-70% מן הנהגים שברכבם מותקנות מערכות טלמטיקה (שעוקבות אחר אירועים חריגים כמו בלימה חזקה או נהיגה מאד מהירה) חל שיפור בהערכת הנהיגה לאחר התקנת מצלמת דאשבורד. הסיבה שנתון זה מוצג כאן עם "כוכבית" היא שלא ברור כיצד נערך המחקר והאם השיפור החזיק מעמד לאורך זמן. עם זאת, במחקר אחר באותו סגנון נמצא שקרוב ל-60% מן הנהגים שברכבם הותקנה מצלמה נטו פחות לבלימות חזקות, ויותר מ-50% "הרגיעו" עם תאוצות חזקות.
מחירם של חיישני וידאו (מצלמות) בימינו צנח לרמה של דולרים בודדים, ושל מארזים שכוללים גם את אגירת הוידאו ואפילו שידור שלו "לענן" אל רמה של עשרות דולרים בודדים. כל עוד שלא נעשה שימוש לרעה במידע שנאסף – למשל על-ידי צדדים שלישיים שעלולים לפגוע בפרטיות – יכולה להיות לו תועלת עצומה גם ברמת הפרט וגם ברמה לאומית ובינלאומית מבחינת הפחתת מספר התאונות.
אם וכאשר ייכנסו מצלמות וידאו אל "מפת הדרכים" של Euro-NCAP כאמצעי להגברת הבטיחות – לתעשיית הרכב לא תהיה ברירה אלא להתיישר ולאמץ את הפתרון, אבל נראה שיצרניות ראשונות צפויות להציע פתרונות כאלה כבר בשנים הקרובות. בינתיים, עד שזה יקרה – מומלץ לכל בעל רכב ונהג להתקין מצלמה כזאת או אחרת ברכב שלו.
